פנסיה תקציבית - אם חשבתם שאפשר לשים את ההסדר המיושן הזה מאחורינו, כדאי שתחשבו שנית. נכון, למרות שהיא נסגרה למצטרפים חדשים כבר לפני כמעט 20 שנה, הפנסיה התקציבית כבעיה מקרו-כלכלית לא הולכת לשום מקום. להיפך. העלות התקציבית העתידית של תשלומי הפנסיה התקציבית ממשיכה לגדול ממש באותו קצב שבו מספר הזכאים לה הולך ויורד: מספר העובדים שזכאים לפנסיה תקציבית בשירות המדינה נחתך בשנים האחרונות ב-50%, בזמן שהחבות האקטוארית, או העלות הכוללת של תשלומי הפנסיה לעובדים הפעילים, הכפילה את עצמה.
■ למה פנסיה תקציבית כל כך משתלמת לעובד ואיך זה נראה במספרים? | הילה ויסברג
העלות הכוללת של תשלומי הפנסיה שעמדה לפני 15 שנה על פחות מ-300 מיליארד שקל מתקרבת בצעדי ענק לעבר קו טריליון השקלים. ובינתיים, ממשיכים העובדים שמבוטחים בפנסיה תקציבית להפריש רק 2% משכרם החודשי לפנסיה בזמן שעמיתיהם לעבודה, המבוטחים בפנסיה צוברת, מפרישים 7% מהברוטו. זו מתנה של מיליארד שקל בשנה שהמדינה מעניקה לעובדים שגם כך עתידים לקבל גמלה גבוהה יותר.
האם משבר הקורונה יאפשר לאוצר לעשות את מה שלא הצליח עד היום, ולבטל את אפלייתם לטובה של המבוטחים בפנסיה תקציבית, או לפחות לצמצם אותה?
שר האוצר ישראל כ"ץ כבר פיזר הבטחה לתקן את העיוות בפנסיה, במסגרת המו"מ על הסכם שכר חדש עם ההסתדרות. אלא שמאז לא היה מו"מ ובהסתדרות לא סופרים היום את שר האוצר והכרזותיו. ואפילו אם יצליחו באוצר להשיג מההסתדרות ויתורים בנושא הפנסיה, לא ברור כיצד יצליחו לעבור את היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, שנלחם נגד כל ניסיון לפגוע בפנסיה של אנשי הקבע כשהיה פצ"ר.
כך זינקה עלות הפנסיה לעובד מדינה פי ארבעה בתוך 15 שנה לאתר
הדוחות מסתירים: האלפים שלא נספרים
135 אלף - זהו מספר העובדים השכירים בישראל שעדיין זכאים לפנסיה תקציבית עם פרישתם. תודו שזה מספר מרשים, הרבה יותר גדול מכפי שאפשר היה לתאר. הסדר הפנסיה התקציבית הרי נסגר לפני כמעט עשרים שנה. מאז שנת 2002 (או 2003 במקרים חריגים) אין יותר אפשרות בישראל להצטרף לפנסיה תקציבית ועדיין, גם היום יש בישראל ציבור עובדים ענק שנהנה מההסדר הנדיב הזה.
זה רלבנטי מכל מיני סיבות. הסיבה המיידית והאקטואלית היא היוזמה הנוכחית של האוצר להעלות את ההפרשות החודשיות של העובדים בפנסיה תקציבית ולהשוות אותן לאלו שמפרישים בכל חודש עובדי הפנסיה הצוברת.
ההצעה הזו באה בעיתוי מצוין. המשבר הנוכחי הוא הזדמנות לרפורמה בשוק הפנסיה, שכמעט ולא השתנה מאז הרפורמה הענקית שהוביל שר האוצר בנימין נתניהו במהלך משבר 2002-2003. השוואת ההפרשות של מבוטחי הפנסיה התקציבית לאלו של מבוטחי הפנסיה הצוברת היא לא רק צעד שיש לו משמעות כלכלית גדולה (ונרחיב על-כך בהמשך), אלא גם צעד מתבקש מבחינת צדק חלוקתי ובין-דורי.
ההתנגדות לצעד כזה באה מטיעונים בסגנון של "למה להתעסק עם הפנסיה התקציבית, הסדר מהעבר שכבר ממילא כמעט ואינו קיים". הנתון של 135 אלף עובדים שעדיין מבוטחים בפנסיה תקציבית מוכיח שלא מדובר בתופעה חולפת, ושהעלאת ההפרשות איננה בבחינת סגירת דלתות האורווה אחרי שכל הסוסים כבר ברחו ממנה.
אבל עוד לפני שנרחיב בנושא, בואו נדבר על המספר. למרבה ההפתעה והתמיהה, מספרם הכולל של העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית והגמלאים שנהנים ממנה, איננו מופיע באף פרסום או דוח של מדינת ישראל. לפי הדוחות הכספיים של מדינת ישראל לשנת 2019, שמפרסם החשב הכללי באוצר, היו בשנה זו 74,194 עובדים פעילים שזכאים לפנסיה תקציבית עם פרישתם. אלא שבאוצר מעריכים שהמספר הזה הוא רק כ-50% מהמספר המלא של מבוטחי הפנסיה התקציבית.
הכיצד? בנתוני האוצר נכללים עובדי מערכת החינוך המועסקים על-ידי משרד החינוך (39,385), שוטרים וסוהרים (14,189) עובדי מדינה, כלומר משרדי הממשלה ויחידות ממשלתיות (19,323), ועובדי המוסד לביטוח לאומי (1,294). ראשית, כי האוצר אינו מפרסם את מספר העובדים הזכאים לפנסיה תקציבית בצה"ל, השב"כ המוסד ושאר גופי מערכת הביטחון (למרות שהם כן נכללים באומדן החבות). ולאוצר אין נתונים לגבי מספר העובדים שזכאים לפנסיה תקציבית בשלטון המקומי, במערכת הבריאות הלא-ממשלתית, בחברות הממשלתיות, עובדי מערכת החינוך שמועסקים על-ידי השלטון המקומי, עובדי תאגידים הסטטוטוריים (כמו יד ושם, רשות העתיקות ורשות שדות התעופה), וחברי סגל אקדמי ומנהלי בארבע אוניברסיטאות מחקר העברית, חיפה, ת"א ובטכניון.
הערכות לא-רשמיות באוצר הן שיחד עם כל הגופים האלה, כפי שנחשף ב"גלובס", מגיע מספר העובדים ל-135 אלף - וזו הערכה שמרנית וזהירה. למה אין אומדן כולל של מספר המבוטחים בפנסיה תקציבית? שאלה טובה. התשובה היא שכמו בהרבה תחומים מקרו-כלכליים נוספים כמו נכסים ומקרקעין, אין מעקב מסודר ואחיד על הנעשה מחוץ לשירות המדינה.
המחיר השנתי: ימשיך לעלות עד 2034
20.1 מיליארד שקל - הוא הסכום שהוציאה המדינה מקופתה השנה בתשלומי פנסיה לגמלאי הפנסיה התקציבית. והסכום הזה צפוי להמשיך ולגדול בכל שנה עד שיגיע לשיא של 34 מיליארד ו-740 מיליון שקל בשנת 2034. משם, כאמור, הסכום יילך ויירד במספרים מוחלטים ככל שיגדל הפער בין מספר הגמלאים שיילכו לעולם למספר העובדים הפעילים שיפרשו לפנסיה.
חשוב לציין כי את העלות של הפנסיה התקציבית אפשר למדוד לא רק במספרים מוחלטים אלא גם באחוזי תוצר. החדשות הטובות הן שהכלכלה הישראלית צומחת בקצב מהיר יותר מהגידול בעלויות הפנסיה התקציבית, ולכן במונחי תוצר צפויה עלות הפנסיה התקציבית להגיע לשיא כבר בשנה הבאה ומשם תתחיל לרדת, והכל בהנחה שהמשק יתאושש ממשבר הקורונה. עד כאן החדשות הטובות.
הפצצה הגדולה: בדרך לטריליארד שקל
793 מיליארד שקל - זוהי הפצצה הגדולה, והיא הולכת וגדלה בכל שנה. המספר הזה הוא גובה החבות האקטוארית הכוללת של הפנסיה התקציבית נכון לסוף 2019. במלים פשוטות יותר, זה הסכום הכולל והנומינלי שהמדינה מעריכה שתידרש לשלם לכל הגמלאים והעובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית בעשורים הקרובים, מהיום (כלומר סוף 2019) ועד שאחרון הזכאים (או שאריהם) יילך לעולמו, מתישהו בסביבות שנת 2090.
נזכיר כי הסכום הזה אינו כולל את החבות עבור כל העובדים שאינם מבוטחים בפנסיה תקציבית של המדינה כמו עובדי השלטון המקומי, עובדי התאגידים והמוסדות להשכלה גבוהה. לא סתם בחרנו להדגיש את המלים "נכון ל-2019" - כי התחזית הזו אינה קבועה.
למרות שמספר המבוטחים אינו אמור לגדול המדינה כל הזמן מגדילה את החבות האקטוארית שלה ובקצב מסחרר: ב-2003, למשל, המדינה העריכה שהפנסיה התקציבית תעלה לה כ-280 מיליארד שקל; ב-2010 המדינה כבר העריכה שזה יעלה יותר מחצי טריליון שקל; היום המדינה מעריכה את העלות של הפנסיה התקציבית בכמעט 800 מיליארד שקל. בקצב הזה אפשר כבר להניח שאוטוטו נגיע לטריליון שקל. ככה זה כשהמדינה הופכת חלק ניכר מעובדי המדינה למיליונרים.
אז איפה מבקר המדינה, למשל, שיתריע על פצצת התשלומים הזו שהולכת ותופחת מתחת לאף? כיצד מסבירים שם את העובדה שהחבות האקטוארית גדלה משנה לשנה ושהאוצר מספק לציבור ולמקבלי ההחלטות תחזיות מטעות וחלקיות.
ממשרד מבקר המדינה נמסר, כי "המבקר העיר בעבר על כך שהחבות האקטוארית בגין הפנסיה התקציבית המוצגת בדוחות הכספיים מוטה כלפי מטה בהיקפים גדולים מאוד ואינה כוללת סכומים משמעותיים הנאמדים בעשרות מיליארדי שקלים, לרבות החבות בגין עובדי הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות וכן ישויות שדוחותיהן הכספיים אינם מאוחדים בדוחות של המדינה".
בכל מקרה, ל"גלובס" נודע כי בדוח הקרוב של המבקר יתפרסם פרק העוסק באומדני החסר של עלות הפנסיה התקציבית.
לפרוש בכבוד (רב): כך זינקה עלות הפנסיה פי ארבעה
4 מיליון שקל - זו העלות העדכנית הממוצעת של הפנסיה התקציבית לכל עובד מדינה, והיא ממשיכה לתפוח בכל שנה. בדיקת "גלובס" מעלה שב-2003 היו כ-150 אלף עובדים הזכאים לפנסיה תקציבית מהמדינה (לא כולל עובדי מערכת הביטחון). באותה שנה העריך האוצר את החבות האקטוארית עבורם בכ-132 מיליארד שקל, כלומר פחות ממיליון שקל בממוצע לעובד.
בסוף 2019 נותרו רק כ-74 אלף עובדים פעילים שזכאים לפנסיה תקציבית מהמדינה (לא כולל עובדי מערכת הביטחון), אבל החבות האקטוארית נכון ל-2019 כבר הגיעה לכמעט 300 מיליארד שקל, כלומר כ-4 מיליון שקל בממוצע לעובד.
כיצד התייקרה העלות הפנסיונית של כל עובד פי ארבעה בתוך 15 שנה? גם זה נושא ראוי לבחינת מבקר המדינה, אך בהיעדר בדיקה כזו נאלצנו להסתמך על התשובה הלא-ברורה הבאה שקיבלנו ממשרד האוצר: "החבות האקטוארית נגזרת בין היתר מכמות הגמלאים, צבירת ותק לפנסיה של עובדים פעילים, אומדנים אקטואריים לרבות תוחלת חיים, ריבית היוון וגורמים נוספים. כמות הגמלאים נמצאת בגידול מתמיד וצפויה לגדול גם בשנים הבאות, כמו גם תזרים המזומנים הצפוי בגינם".
לגבי העובדים הפעילים, שמענו מסביבת האוצר את ההסבר הבא: נתוני החבות האקטוארית מציגים את זכויות הפנסיה שיש לעובדים היום ואינם מביאים בחשבון את העובדה שהעובדים צוברים בכל שנה עוד זכויות פנסיוניות ושכרם גדל וכך הם מגדילים את הגמלה העתידית שמגיעה להם.
בדרך לשינוי? הזדמנות ושמה קורונה
1 מיליארד שקל - זה הסכום השנתי שהמדינה תוכל לחסוך אם תתקבל ההצעה להשוואת תנאים בין שכירים בפנסיה תקציבית ושכירים בפנסיה צוברת. על מה בעצם מדובר? העובדים בפנסיה צוברת מפרישים בכל חודש 7% משכר הברוטו שלהם לקרן הפנסיה. העובדים בפנסיה תקציבית מפרישים רק 2% בכל חודש. גם על ההפרשה הזו הוסכם רק בשנת 2004, כשקודם לכן העובדים בפנסיה תקציבית לא הפרישו כלל משכרם.
מאז נעשו באוצר מספר נסיונות להעלות את גובה ההפרשה, אך כולם נכשלו. הפעם, הודות למשבר הקורונה, לנכונות המילולית לפחות של שר האוצר ישראל כ"ץ - יש הזדמנות אמיתית לשינוי.
מה ההגיון מאחורי הפער הזה? למה השכירים בפנסיה תקציבית מפרישים רק 2% משכרם? "זה מספר שנקבע בכיפופי ידיים", אמר לנו השבוע גורם שהיה בתפקיד בכיר באוצר בעת המו"מ על ההסכם הנוכחי מ-2004. העלאת ההפרשה הפנסיונית ל-7% תחייב ככל הנראה חקיקה.
ושוב, נזכיר את שורת הגופים שבהם מועסקים עוד עשרות אלפי שכירים המבוטחים בפנסיה תקציבית כמו מערכת הבריאות הלא-ממשלתית והשלטון המקומי - גם שם ניתן יהיה לחסוך מאות מיליוני שקלים. אפשר, למשל, לצמצם את הגירעונות האקטואריים הענקיים של האוניברסיטאות, אם תתקבל ההצעה להעלות את ההפרשות של העובדים הפעילים לגובה ההפרשות של עמיתיהם המבוטחים בפנסיה צוברת.
העלאה כזו של ההפרשות תעורר מן הסתם התנגדות מצד ההסתדרות, ובנוסף היא צפויה לדרוש שינויי חקיקה. פגיעה בזכויות פנסיוניות מחייבת חקיקה, אך ניתן תיאורטית לעקוף את הצורך בהליך חקיקה מלא באמצעות הטלת מס על הפנסיה התקציבית. בהקשר זה, נזכרים באוצר, בפרקליט צבאי ראשי שעשה להם צרות צרורות בכל פעם שניסו לשנות את זכויות הפנסיה של אנשי הקבע בצה"ל. שמו של הפצ"ר הוא ד"ר אביחי מנדלבליט.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
