סירובו של נתניהו לכבד את המגבלות המשפטיות המוטלות עליו מצדיקה את הוצאתו לנבצרות

העיכוב הבלתי סביר במינויי הבכירים הגיע לדיון בבג"ץ, זאת לאחר שבצירוף מקרים סמלי התפרסמו לאחרונה, יום אחרי יום, שני מסמכים שכתב היועץ המשפטי לממשלה הקשורות לתפקודו של ראש הממשלה. הראשון - חוות-הדעת של אביחי מנדלבליט, המטילה על נתניהו שורה ארוכה של מגבלות בנוגע למינויים במערכת אכיפת החוק ובמערכת בתי המשפט, לרבות מינויי בעלי תפקידים שעסקו או עוסקים בתיקיו הפליליים. השני - מכתב לראש הממשלה ולראש הממשלה החליפי בו התריע היועץ כי יתקשה להגן בבג"ץ על העיכוב במינויי קבע לתפקידים בכירים בשירות הציבורי, לרבות תפקיד המפכ"ל ופרקליט המדינה. מנדלבליט הדגיש במכתב כי מוטלת על הממשלה חובה משפטית להפעיל "במהירות ראויה" את סמכותה למנות בעלי תפקידים, וכי למיטב ידיעתו אין סיבה עניינית לעיכוב.

לכל מי שעיניו בראשו ברור ששני המסמכים קשורים זה בזה בקשר הדוק. סירובו של ראש הממשלה להביא מינויים לאישור הממשלה נובע מהסכסוך בין הליכוד לבין כחול לבן על האופן בו יבוצעו מינויי הבכירים. סירוב זה מצביע לכאורה על מעורבותו של נתניהו בעניין הכרוך בצורה הדוקה במינויים בכירים במערכת אכיפת החוק, מאחר שרצונו להשפיע על הליכי המינויים הרגישים הוא הוא כנראה הסיבה הלא עניינית לעיכוב במינויים לה רומז מנדלבליט.

התוצאה של העיכוב במינויים היא איוש מתמשך של משרות רגישות במערכת אכיפת החוק על-ידי ממלאי-מקום, דבר השקול, הלכה למעשה, לקביעה של ראש הממשלה את זהותם של מאיישי משרה בעת הנוכחית, ללא הליך המינוי הקבוע בחוק וחרף ניגוד העניינים בו הוא מצוי ביחס למינויים אלה.

יש לזכור בהקשר זה כי רק במאי האחרון דחה בג"ץ את העתירה נגד כהונת נתניהו כראש ממשלה, בין היתר על רקע הודעת באי-כוחו של ראש הממשלה והיועמ"ש כי כהונתו של נתניהו תהיה כפופה להסדר ניגוד עניינים, אשר יקבע מגבלות בקשר למילוי תפקידו בעניינים הקשורים למערכת אכיפת החוק.

על פניו, עיכוב המינויים במערכת אכיפת החוק נעשה בניגוד להתחייבות לבג"ץ, ותוך התעלמות גמורה מההנחיות בהסדר ניגוד העניינים (שכלל את ההסדר הסופי וטיוטות קודמות) אשר חייבו אף הן את ראש הממשלה.

לתמונה עגומה זו אפשר להוסיף את הימנעותו של ראש הממשלה מגינוי כלשהו להשתלחויות הפומביות של שרים ממפלגתו ביועמ"ש, מעל במת הכנסת ותחת כל מיקרופון. גם במקרה זה נתניהו, עליו מוטלת כראש הרשות המבצעת החובה להגן על מעמדם המקצועי של משרתי הציבור, פועל (או ליתר דיוק, נמנע מלנקוט פעולה) במצב של ניגוד עניינים מובהק.

אם כן, כל קשר בין הסדר ניגוד העניינים שערך מנדלבליט לבין התנהלותו של ראש הממשלה בקשר למינויים במערכת אכיפת החוק ולהתקפות על בכירים במערכת זו, הוא מקרי ביותר. ברור כיום כי הציפייה שהסדר ניגוד עניינים יפתור את הבעיה הקשה הנובעת מהמצב בו נתניהו מכהן כראש הרשות המבצעת, במקביל למשפט שמנהלת נגדו מערכת אכיפת החוק של אותה הרשות, הייתה חסרת בסיס.

בנסיבות אלה, שבה לקדמת הבמה השאלה אם סירובו של נתניהו לכבד הלכה למעשה את המגבלות המשפטיות המוטלות עליו, צריך להוביל להוצאתו לנבצרות. הקמפיין מטעמה של סביבתו הקרובה של ראש הממשלה נגד מערכת אכיפת החוק, מקיים לכאורה התנאים שקבע בג"ץ בעתירה שהגיש יואב יצחק בפרשת אולמרט - לפיהם יש אפשרות להורות על יציאת ראש הממשלה לנבצרות, עת פעולתו אינה מאפשרת קיום הליך משפטי ראוי כנגדו.

יתר על כן, ככל שראש הממשלה מודע לכך שהוא מפעיל סמכות שלטונית בנושא המינויים בשירות הציבורי וההגנה על משרתי ציבור תוך ניגוד עניינים בין האינטרס האישי שלו לאינטרס הציבורי, ייתכן כי פעולותיו מהוות הפרה לכאורה של חובת האמונים שלו הקבועה בחוק.

במילים אחרות, קיים חשש של ממש כי מאבקו של ראש הממשלה סביב משפטו בגין עבירות של הפרת אמונים (ועבירות אחרות) מלוות אף הן בהפרת אמונו של הציבור. 

הכותב הוא סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר סגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר הגשת כתב האישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.