ממשלת החילופים מהווה פגיעה בדמוקרטיה, ועל בג"ץ להתערב

חייבים להודות שהעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון נגד ממשלת החילופים - ואשר בג"ץ קבע בה דיון בהרכב מורחב של תשעה שופטים - איננה עתירה פשוטה. היא תקדימית ומורכבת - שתי עובדות שמקשות על הציבור הכללי ואפילו על ציבור המשפטנים להבינה. אבל נוכח חשיבותה והשלכותיה על חיי היומיום של כל אזרח בישראל - נדמה לי שחשוב לשרטט ולהבהיר את מסגרת העתירה.

ממשלת החילופים היא סוגיה משטרית - ולכן, התיקון לחוק היסוד שנעשה על מנת ליצור אותה, נעשה במסגרת החוקתית בישראל. מכאן, שהסוגיה הראשונה שמעוררת העתירה מתייחסת לשאלה בדבר מגבלות סמכותה של הכנסת לתקן חוק יסוד.

מוסכם על כולם שהכנסת היא הרשות המחוקקת בישראל. מוסכמת פחות - אבל מקובלת בדין בישראל - העובדה שבג"ץ רשאי לפסול חקיקה של הכנסת, אם היא סותרת חוק-יסוד המצוי במדרג נורמטיבי גבוה יותר. אבל מהם "גבולות הגזרה" של הכנסת כאשר היא מכוננת חוק-יסוד? האם גם אז קיימת מגבלה כלשהי, שבגינה יכול בג"ץ להתערב? האם יש "חוק גרעיני" כלשהו, שמגביל את הכנסת גם אז?

בג"ץ מעולם לא הכריע בסוגיה הזו. בעיקר משום שמצא את כל הדרכים בעולם לעקוף את האתגר הזה. אבל בפסיקותיו ארוכות-השנים - כבר החל מתחילת שנות ה-60 - הוא השיב בחיוב על השאלה הזו. לשיטת בג"ץ באותן אמירות, יש אכן גרעין מסוים, שעומד בתשתית-התשתיות של מדינת ישראל - שאפילו הכנסת שכוחה ועוצמתה הנשאב ישירות מהעם, אינה יכולה לבטל. ואותו "גרעין" הוא היותה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. שני עמודי הטווח הללו עומדים ביסוד היסודות של עצם קיומה של מדינת ישראל - בלעדי אחד מעמודים אלה, מדינת ישראל איננה מדינת ישראל - היא משהו אחר. ופגיעה בעקרונות מקודשים אלו מבטלת את יסודות הבניין, שמהם גם הכנסת שואבת את כוחה. הכנסת - גם כאשר היא מפעילה את עוצמתה העליונה, עדיין אין היא רשאית לאיין את הדמוקרטיה היהודית. לעניין זה יש אף הוכחה "טבעית", הקודמת לכל רציונל שכלתני - משום שאני מוכן להניח שכל הקורא את המילים הללו יכול להסכים שאכן מדינת ישראל מושתת על שני אדנים אלו, שבלעדי אחד מהם - נאבדת "נשמתה" של ישראל; וזוהי ההוכחה הטובה ביותר להיותם "גרעין היסוד" של מדינת ישראל, המתנשאים מעל ומעבר לכל ויכוח.

אם כך - הכנסת איננה יכולה לבטל את "הדמוקרטיה היהודית". אבל באיזה מובן פוגעת "ממשלת החילופים" ביסוד הדמוקרטי של ישראל? ובכן, ראשית חשוב להבהיר שאין טענה שממשלת החילופים מבטלת כליל את הדמוקרטיה בישראל. לשם טרם הגענו. יחד עם זאת, ממשלת החילופים אכן מהווה פגיעה בדמוקרטיה. ואבהיר:

ממשלת החילופים, הגם שלא הצהירה כך במפורש, יצרה - הלכה למעשה שתי ממשלות בישראל. בראש כל "ממשלה" כזו עומד ראש ממשלה אחד; וראש ממשלה חליפי. כל אחד מראשי הממשלה ממנה ומפטר את שריו-שלו, בממשלתו שלו. הדבר הזה מתקיים כבר מעכשיו - כלומר, נתניהו למשל לא יכול כבר היום למנות או לפטר שרים מכחול לבן; וגנץ - לא יכול למנות ולפטר את שרי הליכוד (גם כשיהיה ראש ממשלה "רגיל". מכיוון שיכולת המינוי והפיטורים של שרים הם הכלים שמאפשרים לראש ממשלה לתפקד, והיכולת הזו פורקה מהאופן שבו אנחנו מכירים ומבינים את תפקיד ראש הממשלה - למעשה, נוצרו פה שני ראשי ממשלה "משונמכים", ובלתי מתפקדים - והעובדה שהממשלה לא מתכנסת; שהתקציב לא עובר; שמינויי בכירים לא מתקיימים - שהמדינה משותקת, נובעת מהשיתוק של הרשות המבצעת - שנבע מפיצול "הכוח הקונסטיטוציוני" שבו החזיק ראש הממשלה. במילים אחרות, התיקון שעשתה הכנסת ויצר את ממשלת החילופים הביא באופן ברור לשיתוק הרשות המבצעת - שיתוק שכולנו חווים מידי יום.

ממשלת החילופים "שברה" את המבנה ההיררכי של הרשות המבצעת, היא שיבשה את "הפונקציונליות הדמוקרטית", במובן זה שהיא ביטלה את יכולת התפקוד של אחת משלוש-רגליי המשטר הדמוקרטי. יתרה מזו, השיתוק שנגרם לרשות המבצעת השליך אל הרשות המחוקקת. בכך שהשיתוק בתוך הממשלה פנימה - פגע בפעילות הרוב הקואליציוני הפרלמנטרי. למעשה, אף חוק לא עובר. הכנסת עצמה משותקת, בגלל השיבוש במבנה ההיררכי של הממשלה.

ודמוקרטיה - הריהי ביסודה שיטת ממשל; וחוסר תפקוד - משמעו, אפוא "גירעון דמוקרטי", בהיבט הפונקציונלי. דמוקרטיה משותקת - משמעה מדינה משותקת. זו הסיבה; וזו התוצאה.

אבל ריק - איננו קיים. לא בטבע; לא בממשל.

המדינה הרי ממשיכה להתקיים, והיא שואפת להנהגה כלשהי. כך, אל תוך הוואקום הדמוקרטי הזה מתגבש כוח חדש, שאיננו זקוק לאישור ממשלה על הסכמה למכירת F-35; שאיננו זקוק לאישור הכנסת על תקציב, שאיננו עובר. שמודיע בדיעבד על החלטותיו - ומתקדם הלאה, אל היעד הבא. כוח - שיהא טיבו אשר יהא - אבל בוודאות הוא איננו דמוקרטי. 

הכותב הוא ראש האגף הכלכלי בתנועה לאיכות השלטון