שכחו אותם בזום: הממשלה מזניחה את ילדי ישראל ומשאירה אותם מאחור

עוד שבוע עבר ועוד ישיבת קבינט, התייעצות ואי הסכמה, עוד שבוע של פרסום מספרי מאומתים, מקדם הדבקה שעולה ויורד, איומים על עוצר לילי, הודעה על היתכנות של סגר שלישי, עוד שבוע שמרחיק את ילדי ישראל מזכותם הבסיסית לחינוך וזרעים של בכייה לדורות - שיעמוד בסימן הפקרת החינוך וילדי ישראל.

עוד שבוע של לחצים פוליטיים שמנהלים את המדינה, עוד שבוע בו ילדים נסוגים נפשית, סכנת אובדנות אורבת בפינה, עוד שבוע של ייאוש, עוד שבוע של בדידות חברתית, עוד שיעורי זום בלתי יעילים וכסת"ח של שנת לימודים, אולי למישהו שם למעלה יש זמן אבל לנו ולילדים כבר אין זמן, אנחנו בזמן פציעות ואם לא תהיה הבקעה מיידית אפשר להתחיל להגיד קדיש על שנת תשפ"א ולהכניס לטיפול נמרץ את מערכת החינוך .

המתווה המוצע להחזרת תלמידי כיתות ה-ו/יא- יב (על כיתות ז-ט אין בכלל מה לדבר) הינו חצי נחמה ומתקבל ברגשות מעורבים ודי חמוצים בקרב הורי ישראל, המתווה שמלבד היותו יריית פתיחה במציאות הישראליות וככל הנראה יהיה נתון לשינויים, לחצים והתנגדויות מכל כיוון, אין בו שום בשורה או חשיבה יצירתית אשר משנה את כללי המשחק ועשוי להוביל את מערכת החינוך לפריצת הדרך המיוחלת, השארתה פתוחה לאורך זמן ולא סגירתה בתוך חודש, במתווה הנ"ל אין תאריכי יעד, מדדים, הוא לא ישים בתיכונים, ולא מאפשר הכנה ראויה לבגרויות. הוא שכח בכלל שקיימים ילדים בכיתות ז-ט. אז מה יוצא שקיבלנו כולנו יחד אזרחי ישראל? שוב מאותו הדבר.

תגידו, אי אפשר היה לשבת בשולחן עגול עם כולם ולכתוב נוסחה מנצחת המקובלת על כולם? לשחרר את הערים הירוקות לניהול עצמי? לעבור ללמוד במשמרות כדי שילד לא ילמד רק 14 שעות בשבוע או יצליח לגשת לבגרות? לפזר את הילדים ברחבי הערים להביא בדיקות פחות פולשניות בכניסה לבתי הספר, אי אפשר לעשות אחרת?

רק לאחרונה נחשפנו לעוד קבוצת ילדים אשר עד כה לא נחשפה מצוקתם כלל, לאורך 8 חודשים לא קיבלה את הפוקוס המגיעה לה ובוודאי לא את העזרה החינוכית, פדגוגית הנדרשת לה - ילדי הקשב והריכוז, מזל שהוועדה לענייני ביקורת המדינה טרחה לשים את הבעיה על השולחן.

נחשו מה התגלה. הביקורת שערך משרד מבקר המדינה בנושא למידה מרחוק כלל לא בדק את בעיות אתגרי הלמידה מרחוק עבור תלמידי הקשב והריכוז, הם כלל לא מוכרים כקבוצה הדורשת טיפול פרטני. שכחו אותם בזום. למעלה מ-10% מילדי ישראל מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז, ורבים אחרים הינם בעלי הפרעת הקשב בלא אבחון מוכח.

הפרעת הקשב אינה לקות למידה, לעיתים היא נוספת ללקות ולעיתים הינה עצמאית. הלמידה מרחוק היא קשה לכלל התלמידים, קל וחומר להם, עד היום, שמונה חודשים מאז פרצה הקורונה בישראל לא נכתב מתווה ברור ומסודר עבור למידה מרחוק מותאמת לילדים אלו, ילדים אלו נאבקים יום יום על הזכות הבסיסית ללמוד ולהתפתח, אפילו לא ניתנה באמירה אגבית האוטונומיה לבתי הספר לתפור חליפה אישית לילדים אלו, אפילו סתם הרשאה כלאחר יד היתה מאפשרת לצוותים המסורים לדאוג כראות עיניהם לילדים שקופים אלו. תסמכו עליהם הם היו יודעים מה לעשות.

ברור לכל מי שעוסק בתחום או הורה לילד מאותגר קשב שהילדים הללו זקוקים לחוויית לימודים שונה, סביבת לימודים ללא גירויים, לאיש צוות מלווה, למורה שמסתכל עליהם ומוליך אותם אל מעבר לקושי ולאתגר, עוזר ומגייס איתם מוטיבציה לעמידה ביעדים ובמטרות, ומה הם מקבלים במקום? 6 שעות זום, ממש מערכת למידה שהיא ההפך מכל הגדרת טיפול וצורך בסיסי להתמודדות עם הפרעת הקשב . 10% מתלמידי ישראל נותרו שקופים. ללא מענה נכון ואמיתי.

ילדי הקשב והריכוז מאובחנים על ידי נוירולוג ובעקבות יעוץ רפואי מקבלים טיפול בין שהוא תרופתי ובין שהוא רגשי לעיתים משולב ולעיתים לא אולם לצערנו אנו עדים לכך שלאור ההרגשה כי מערכת הלמידה מרחוק אינה יעילה, הילדים מפסיקים את הטיפול הקבוע. כידוע, הפרעת הקשב אינה יוצאת לחופש ואינה נחה לרגע אבל בסיטואציה הזו אף הורה או איש מצוותי ההוראה לא יכול להילחם על המשך רציף של טיפול כזה או אחר. ואת ההשלכות רואים מיד.

אין להורי ישראל ויכוח על הצורך לשמור על בריאות צוותי ההוראה והתלמידים, הוויכוח הוא על סדרי העדיפויות העקומים במדינת ישראל, להורי ישראל נמאס מהמניפולציות והפוליטיקה המעורבת בכל החלטה. ההורים דורשים קבלת החלטה על בסיס נתונים אמינים ושקופים הגלויים לכל ולא משתנים עם כיוון הרוח. אנו דורשים את הפעלת מודל הרמזור לאלתר, אין סיבה שילדים באילת ישלמו מחיר חתונות בצפון, ואין דומה מטרופולין השרון לירושלים.

לא יתכן שרשויות המקפידות על כללי הריחוק החברתי ישלמו את מחיר ההפקרות של אחרים. הפעלת מערכת החינוך חייבת לעבור לשלטון המקומי ומהר, יחד עם התווית כללים המכוונים לרף הגבוה ולא לרף הנמוך, מי היה מאמין ש-14 שעות לימודים זה הרף של מדינת ישראל לילד בכיתה ה'. צריך להגיד את האמת ביושר, להשפיל מבט ולהגיד להורי ישראל: קניונים ומסחר כנראה חשובים יותר מחינוך ילדי ישראל. 

הכותבת היא סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית