צווי ההרחקה כבר לא מספיקים

שנת הקורונה הביאה לעלייה ניכרת בשיעור האלימות במשפחה. מעל 20 נשים נרצחו, ורבות נוספות ניצלו אומנם בנס מרצח, אך הן קורבנות לאלימות המופנית כלפיהן בין ארבע קירות ביתם.

אלימות פיזית מותירה לעיתים צלקות וסימנים, ולעתים היא סמויה מהעין. לא כל יריקה או דחיפה מותירה צלקת גופנית, ואת עומק הצלקות הנפשיות קשה למדוד. פנים רבות לה לאלימות במשפחה. לעיתים היא לובשת דמות של אלימות נפשית ומילולית, לעיתים היא אלימות מינית ולעיתים אלימות כלכלית. כולן מעוררות אימה, מצלקות את הנפש ומגבילות את חירותו של הקורבן לנהל את חייו.

ההתמודדות עם אלימות במשפחה אינה פשוטה. לעיתים רבות היא נותרת סמויה מהעין, שכן הדפוס השכיח כולל בתוכו אלימות, התנצלות, פיצוי וחזרה לשגרה. מעגל האלימות יכול להימשך שנים ארוכות, בלי שאיש ידע מה קורה בבית פנימה.

למרבה הצער, אלימות במשפחה נפוצה יותר משניתן לשער, והיא פוקדת גם משפחות מהעשירון העליון, נפוצה גם בקרב השכבה המשכילה ובעלי מקצועות חופשיים ואינה נחלת שכבות המצוקה בלבד. הקורבן, בדרך-כלל אישה מוחלשת המתביישת במצבה, מתקשה לצאת ממעגל האלימות ולפנות לעזרה, וכשהיא פונה לעזרה, לא תמיד יימצאו הכלים לעזור לה.

בתי המשפט מתמודדים עם אלימות במשפחה באמצעות צווי הרחקה, אך השימוש בכלים כלכליים כדי להתמודד עם תופעת האלימות נדיר יחסית. בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ״א - 1991, העניק המחוקק לבית המשפט סמכות להתמודד עם אלימות במשפחה באמצעות הוצאת צווי הרחקה מוגבלים בזמן. עוד קובע החוק כי בית המשפט רשאי לדרוש ערובה לקיומו של צו הגנה ולהתנהגות טובה, אולם אינו יכול לחייב אדם הפועל באלימות כלפי בני משפחתו לשלם פיצויים בגין אלימותו. למעשה הוראות החוק מתייחסות לפיצוי אולם רק למי שנפגע מבקשה קנטרנית לצו הגנה ולא למי שנפגע מהתנהגות אלימה.

בהצעת החוק למניעת אלימות כלכלית, שטרם אושר, נקבע כי אלימות כלכלית היא עוולה נזיקית, ולפיכך ניתן לתבוע פיצוי בגינה. תביעות נזיקין בגין אלימות במשפחה מוגשות מעת לעת, ובתי המשפט דנים בהם ואף מחייבים בפיצוי, אולם מדובר בהליך משפטי ארוך מתיש שלא תמיד עומדים לקורבן הכוחות והאמצעים לנהלו, ובתי המשפט לא תמיד מעודדים ניהול הליכים נזיקיים בגין אלימות במשפחה.

בכל הנוגע לאלימות במשפחה, דרושים צווים מידיים ולא ניהול הליכים ממושכים. לכן, קביעת פיצוי כספי יחד עם צו הגנה, עשוי להיות כלי נוסף להתמודדות המערכת המשפטית עם תופעת האלימות במשפחה, ולשמש גם כאמצעי הרתעה.

אם יידע מי שפועל באלימות כי לא רק יורחק מביתו, אלא גם יוטל עליו קנס משמעותי בגין כל התנהלות אלימה, אולי הוא יירתע וימנע מכך. מוצע לפיכך למחוקק לתקן את החוק למניעת אלימות במשפחה כך שיאפשר לבתי משפט לנקוט גם סנקציות כלכליות נגד התנהלות אלימה, ואולי בכך להציל ולו קורבן אחד מאלימות בביתו פנימה. 

הכותבת היא עורכת דין מומחית בדיני משפחה וירושה