אי-התאמת הבנייה לאקלים המשתנה תעלה בחיי אדם

בקיץ האחרון חווינו את הצד הרע של העתיד - טמפרטורות גבוהות באופן קיצוני ביחס לממוצעות. זה היה שיא חדש ברצף של שנים הולכות ומתחממות. עשר השנים החמות ביותר מאז התחילו המדידות אי שם במאה ה-17 אירעו בעשרים השנים האחרונות. יתרה מכך, המדבר מתפשט כחלק מהשינויים הסביבתיים, והרי אנחנו חיים בתוך ובשולי המדבר. לזה יש - או צריכות להיות - השלכות על הבניינים בהם אנו חיים ועובדים.

תעשיית הבנייה היא תעשייה שמרנית מאוד ואינה ממהרת לאמץ גישות חדשות. על כן, רוב הבנייה החדשה מדשדשת אחר תקנים מחייבים (כגון התקן לבידוד בניינים) ווולונטריים (כגון התקנים לדירוג אנרגטי, וזה לבנייה בת קיימא, העומד להפוך מחייב אף הוא). מאידך, אימוץ סגנונות בנייה מחו"ל היה ועודנו אחד המעצבים העיקריים של המרחב הבנוי. בשל כך, ובשל השאיפה לניצול עתודות הקרקע ההולכות ומצטמצמות, כמו גם בשל הרווחים הנדל"ניים, הארץ הולכת ומתלאת במגדלים - מזוגגים לרוב.

בניינים אלה הנם צרכני אנרגיה גדולים בגלל המערכות המכניות בתוכם, ביניהן מעליות מיוחדות ורבות, משאבות להסנקת מים לגובה ועוד. אך בראש ובראשונה בשל היותם שקופים, ועל כן היותם חממות עצומות הממוקמות במרחב חם - מדברי, ההולך ומתחמם משנה לשנה.

מערכות מיזוג האוויר עצומות הממדים הממזגות בניינים אלה, כמו גם יתר המערכות שלהם, זקוקות לאנרגיה המגיעה לכפליים ויותר למ"ר של בנייה מזו הנצרכת בבניינים צנועים יותר באופן בנייתם וגובהם. זאת ועוד, גורדי השחקים המזוגגים חשופים לאקלים המשתנה עם הגובה מעל פני הקרקע. כך, על פי התיאוריה לפחות, הקומות התחתונות חשופות לטמפרטורות גבוהות מאלה העליונות, ולמהירויות רוח נמוכות מאלה בגבהים של 150, 300 ואף 800 מטרים מעל פני הקרקע (גובהו של בורג' ח'ליפה בדובאי). בפועל, לעומת זאת, הטמפרטורה במפלס הרחוב עלולה להיות נמוכה מזו אי שם למעלה, בשל היות הרחוב בצל של המגדלים שסביבו; ואילו מהירות הרוח למרגלות מגדלים וביניהם עלולה להיות גבוה מזו אי שם למעלה.

כאמור, תפעולם הכללי ושמירה על תנאי נוחות תרמית בתוך מגדלי החממה הללו, תלויה כיום בהשקעת אנרגיה מסיבית. מקור אנרגיה זו במדינתנו עדיין בשריפת דלקים פוסיליים לרוב, ועל כן צריכתה פירושה פגיעה בסביבה בשל פליטת גזי חממה וגזים אחרים, וחלקיקים. גרוע מכך, הפסקה באספקת אנרגיה לבניינים התלויים בה עלולה להפוך אותם למלכודת.

מה קורה, למשל, כאשר נעצרת מערכת מיזוג האוויר בבניין שכולו זכוכית בלב תל אביב? ומה קורה למאות השוהים בו אם אין מספיק חלונות נפתחים? ואם יש חלונות נפתחים, מה עלול לקרות אם הפסקת מיזוג האוויר חופפת לסופת אבק המסכנת קבוצות סיכון נרחבות (מחלות לב-ריאה, נשים בהריון, תינוקות). אמנם לבניינים אלה יש גנרטורים לשעת חירום ומערכות גיבוי, אך איך הדבר עלול להתפתח אם אלפי השוהים בבניין יצטרכו להתפנות במצב כזה - או, גרוע מכך, במצב חירום מורכב משולב בשריפה, רעידת אדמה, נפילת טילים ועוד?

התאמת הבניינים האלה לאקלים ההולך ומקצין, והכנתם לאירועי קיצון בלתי צפויים, אינה עניין של גחמה של "סביבתניקים" ו"מחבקי עצים". מדובר באחת ההשפעות של תופעת המדבור ושינויי האקלים שישפיעו על רבדים שונים בחיינו, וייבחנו לעומק בכנס המדבור הבינלאומי של המכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון בנגב שהתקיים השבוע. התאמה זו היא הכרח. חיי אדם עלולים להיות בסכנה. שינוי והתאמה אלה אסור שיישארו תלויים ברצונם הטוב של יזמים ומתכננים. כאן נדרשת התערבותו המידית של הרגולטור, לא רק בחקיקה ותקינה, כי אם - ובעיקר! - באכיפה ובפיקוח. משרדי הממשלה הרלוונטיים - האנרגיה, הגנת הסביבה, לשכות התכנון והרשויות המקומיות על ועדות התכנון שלהן - כולם יחד חייבים לשנות סדרי עולם בכל מה שקשור בתכנון ורישוי של בניינים ופיקוח על יישום החוק.

בניינים הם בראש ובראשונה מחסה האמור לספק נוחות תרמית, ויזואלית, אקוסטית ופסיכולוגית, כמו גם איכות אוויר פנים טובה לשוהים בהם. 

הכותב הוא אדריכל מתכנן ערים, חוקר במחלקה להנדסת בניין, הפקולטה למדעי ההנדסה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב