למרות ששפך כמויות עצומות של כסף, אלשטיין מציג: כך מאבדים לחלוטין את אמון המשקיעים

אדוארדו אלשטיין הפך ביום שישי האחרון לאחד המפסידים הגדולים בתודות שוק ההון הישראלי. לא זו בלבד שהוא חתום על הפסד השקעה של כ-3 מיליארד שקל בהשקעותיו בקבוצת אי.די.בי פתוח, הרי שבדרך הוא גם הצליח להפסיד את אמון המשקיעים בשוק ההון, וזאת למרות ששפך כאן כמויות עצומות של כסף זר, שנועד להחזיר את החובות שיצר בעל השליטה הקודם נוחי דנקנר.

אלשטיין הפציע בשוק ההון הישראלי בקול תרועה רמה, ראשית כמשקיע פרטי של נוחי דנקנר ובהמשך כמשקיע בעל כיסים עמוקים שיציל את המשקיעים והנושים מהחורבות שהשאיר אחריו דנקנר, עם קריסתה של אי.די.בי אחזקות, שהייתה החברה האם של אי.די.בי פתוח. אלשטיין גם ראה עצמו כמומחה למשברים, לאחר שחווה כמה כאלו לאורך עשרות שנות פעילותו בתחומי הנדל"ן, הפיננסים והחקלאות בארגנטינה.

אולם דומה כי גם לאחר שמונה שנים של השקעות בישראל, אלשטיין טרם הפנים כי לכל מדינה חוקים משלה. הסלחנות של הנושים בארגנטינה, ומשך הזמן הארוך שניתן לאנשי העסקים ולתאגידים שם להתאושש מאותם משברים, לא קיים בישראל.

כאן עבר שוק החוב מהפכה עצומה בעשור האחרון, והדחיינות בהחזר החובות שהייתה קיימת בעבר אצל הבנקים הגדולים כלפי טייקונים במשבר, לא קיימת יותר כאשר הנושים הגדולים הם הגופים המוסדיים. אלו למדו בשנים האחרונות לדרוש מחברות האג"ח לממש נכסים, לגייס הון ולהמשיך לפרוע חובות במועדם, תוך איום חד משמעי בפירוק החברה ומינוי נאמן וכונסים לנכסיה.

אלא שאלשטיין לא באמת רצה לשלם את מלוא החוב של אי.די.בי, שעמד טרם פירוקה על 2.04 מיליארד שקל. בעזרת יועציו המשפטיים והכלכליים, הוא העריך כי יוכל להמשיך ולשלוט בחברת דיסקונט השקעות (דסק"ש) תוך יצירת תספורת של כ-700 מיליון שקל למחזיקי אג"ח ט' הלא מובטחות של אי.די.בי.

הערכה זו, שהתבררה בדיעבד כתלושה לחלוטין מהמציאות, הובילה את אלשטיין להחליט להפר התחייבות לאי.די.בי ולנושיה, ולעצור הזרמת הון של 70 מיליון שקל לחברה ב-2 בספטמבר השנה. הזרמה זו, יש לציין, הופיעה בדוח תזרים המזומנים החזוי שצירפה אי.די.בי לדוחותיה הכספיים שפורסמו בסוף אוגוסט, ושעליהם חתם אלשטיין עצמו מכוח תפקידו כיו"ר החברה.

בביהמ"ש אמר אח"כ אלשטיין כי קיבל המלצה מיועציו המשפטיים לטלטל את הספינה, במטרה להושיב את מחזיקי האג"ח לשולחן המשא ומתן. אלא שהחלטה אומללה זו העניקה למחזיקי האג"ח את הגושפנקא לפנות לביהמ"ש בבקשה לפרק את אי.די.בי ולמנות לה ולנכסיה בעלי תפקיד, וזאת מאחר שבהיעדר תמיכה של בעל השליטה, הפכה אי.די.בי לחדלת פירעון גם במובן התזרימי (כלומר שאין לה כספים לפרוע חובות) ולא רק במובן המאזני (כלומר שחובותיה עולים על שווי נכסיה).

אלשטיין, יש לציין, שילם באמצעות אי.די.בי ודסק"ש עשרות מיליוני שקלים ליועצים משפטיים וכלכליים בישראל לאורך שנות שלטונו בקבוצה. אולם בשורה התחתונה, כל הכסף הזה נשפך לריק כי כעת לא נותר בידיו של אלשטיין דבר כאן.

אלשטיין עשה טעויות רבות בשש וחצי שנותיו כאן, שתרמו עד מאוד למפלתו הסופית. חלקן מימוניות וחלקן עסקיות. אולם מעבר לכך, הוא שגה במלחמתו העיקשת ברגולטורים וברצונו לערב בין עסקיו בישראל לאלו שמנוהלים בארגנטינה.

לכל אורך הדרך העריך האמין אלשטיין כי הוא זכאי לשלוט בחברת כלל ביטוח וזאת למרות הבהרות חוזרות ונשנות מצד הרגולציה כי לאמונה זו אין בסיס. אלשטיין נכנס למלחמה משפטית מיותרת של שנה נגד רשות שוק ההון, שאותה כמובן הפסיד, ולאחר מכן אף חיכה לחילופים בהנהגת רשות שוק ההון מתוך מחשבה שאלו יסייעו לו להפוך את הקערה על פיה.

תוך כדי כך הוא איבד מאות מיליוני שקלים על עסקאות החלף שביצע על מניות כלל ביטוח (במקום למכור אותן באופן מלא) ושהיו מראש הימור מסוכן שהתברר בסופן ככישלון חרוץ עבור אי.די.בי. בנוסף, איבד אלשטיין את אמון המשקיעים בשוק ההון, כאשר ביקש לרקום עסקת בעלי עניין שבמסגרתה ישמשו כספים שגייסה נכסים ובניין בשוק האג"ח לצורך חילוץ חברת אירסה של אלשטיין מהשקעה גרועה בבניין הליפסטיק בניו יורק.

כל אלו, הובילו לכך שברגע האמת אלשטיין נשאר לבד עם יועציו, אל מול גופים מוסדיים וקרנות גידור אקטיביסטיות שאינם רוצים בו יותר. אלו לקחו אותו לביהמ"ש, בשעה שהוא מבקש מהשופט רחמים וזמן נוסף להתארגנות.

אולם דומה שגם ברגע אמת זה אלשטיין לא הבין שהאשראי שלו נגמר אצל כולם. בפתח הדיון בשאלת פירוק אי.די.בי נשאל אלשטיין באמצעות בא כוחו אם יסכים להזרים את אותם 70 מיליון שקלים שהבטיח, תמורת דחייה של חודש לצורך גיבוש הסדר חוב.

באותה נקודה אמור היה אלשטיין להסתער על הצעת השופט ולהשיב בחיוב, אולם הוא בחר להתמקח עם השופט ועם מחזיקי האג"ח, כאשר הציע מחצית הסכום תמורת דחייה של שלושה חודשים לצורך הגעה להסדר. המחזיקים התנגדו, השופט הורה על פירוק אי.די.בי ואחר כך, כשאלשטיין כבר הציע עד 1.2 מיליארד שקל על 82% ממניות דסק"ש, הם בחרו בהצעה נמוכה יותר אבל לתפיסתם גם בטוחה יותר.