תמיכה כלכלית של ההורים אינה מקנה להם זכויות יתר בדירה

בית הדין הרבני הגדול פסק כי העובדה שהוריו של הבעל סייעו לבני הזוג לרכישת דירה, באמצעות הפקדת כספים לחשבון המשותף, אינה מעידה כי נשאו בתשלומי המשכנתה באופן שמזכה אותו במלוא הדירה שבה התגוררו.

■ הרקע: בני הזוג נישאו בשנת 2004 והתגרשו בשנת 2018. שנה לאחר נישואיהם רכשו בני הזוג דירה, וזאת כאשר לאישה טרם מלאו 18. הורי הבעל מימנו 27% מסכום הקנייה והיתרה שולמה באמצעות משכנתה שלקחו בני הזוג.

במהלך הדיונים בתיק עלה כי ההורים של הגבר גם העבירו לו בכל חודש תשלומים במזומן לכיסוי המשכנתה. אף שהורי האישה לא היו מעורבים בהליך רכישת הדירה, נרשמו 20% מהדירה על שמה ברמ"י - אלא שבחברה המשכנת נרשמה הדירה במלואה על שם הגבר.
הורי הבעל לא פרעו את המשכנתה באופן ישיר, אלא העבירו כסף לחשבון הבנק המשותף של בני הזוג. לטענת האישה, הכסף שהועבר היה שכר עבודתו של הבעל, ולטענת הבעל, הכסף הועבר כתמיכה לצורך תשלום המשכנתה.

 ■ המחלוקת: בעת הגירושים, לטענת האישה, חלוקת הדירה צריכה להיות בחלקים שווים, מפני שהדירה נרכשה אחרי נישואי הצדדים ומפני שהצדדים שילמו את המשכנתה מחשבונם ובכסף משותף. לדברי הגבר, כל הדירה צריכה להיות שייכת לו, מכיוון שהחלק שניתן לאישה ברישום היה מתנה מהוריו ועקב מרידתה המתנה חוזרת, ומלבד זאת הוריו שילמו את המשכנתה.

בית הרבני האזורי בירושלים קבע כי דירת הצדדים תחולק באופן שהבעל יקבל 80% מתמורת מכירתה, והאישה 20%, בהתאם לרישום בחברה המשכנת. שני הצדדים ערערו על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול.

 ■ ההחלטה: מוקד המחלוקת היה הכסף שהעבירו הורי הבעל באופן שוטף לחשבון בני הזוג. בית הדין הגדול קבע ברגע שהכסף לא שולם ישירות לבנק הממשכן אלא הופקד לחשבון הבנק המשותף, הרי שיש לראות בזה מתנה לשני בני הזוג. ביה"ד מסביר כי כאשר הורים רוצים ליתן מתנה רק לאחד מבני הזוג עליהם לעשות שטר מתנה שבו ייכתב במפורש שהכסף ניתן רק לבנם או לבתם.

למעשה, רק את הסכום הראשוני שנתנו הורי הבעל לרכישת הדירה החריג בית הדין מהחלוקה בין השניים, הן על פי ההלכה והן על פי חוק יחסי ממון. ביה"ד קבע כי מטעמים של צדק ויושר, יש לקבוע שהסכום הנ"ל, הסכום הראשוני שנתנו ההורים, יהיה מוטבע בתוך הדירה ויינתן לגבר בהתאם לחלקיות סכום זה בדירה בזמן רכישתה, קרי - 27.6%.
אולם כאמור, יתרת הדירה שמומנה מהלוואת משכנתה משותפת - 72.4% תחולק בין הצדדים בחלקים שווים, וזאת לאחר פירעון יתרת המשכנתה. בית הדין הרבני הגדול פסק כי הדירה תימכר לאלתר כאשר לאחר תשלום החובות השונים תחולק היתרה ממכירתה כך שהגבר יקבל 63.8%, והאישה תקבל 36.2%.

 ■ המשמעות: לסיכום, כאשר רוכשים דירה בחלקים לא שווים או בסיוע של מי מהורי הצדדים ומבקשים כי החלוקה העתידית במקרה של פירוד תהיה ביחס להשקעת כל צד, ישנה חשיבות מכרעת לחתימה על הסכם ממון מתאים או לרישום הדירה בחלקים יחסיים על פי יחס ההשקעה.

אם מי מהורי הצדדים נותן לבנו/בתו כספים לרכישת הדירה והוא מבקש לראות בכספים אלו הלוואה, ישנה חשיבות לעריכת הסכם הלוואה שיבטיח זכות המלווים שאלמלא כן נקבע בפסיקה שיראו כספים אלו כמתנה ולא כהלוואה.

בימים אלו פורסם מאמר מקיף ומרתק של כב' הרב שניאור פרדס' ראב"ד בתי הדין הרבניים בנתניה, אשר מנתח באיזמל משפטי דק ומרתק את הסוגיה, כך שהמילה האחרונה בנושא זה טרם ניתנה.

ב"ה בית דין רבני גדול 1240846-1 

הכותב מומחה בדיני משפחה וירושות