"זו תקופה איומה ונוראה עבור עיתונאים - זו לא פסגת קריירה"

עוד לפני שהקורונה הפכה להיות האירוע הבריאותי, הכלכלי, החברתי והפוליטי הכי דרמטי בישראל 2020, היא הייתה אירוע רחוק, שקורה מעבר לים בסין ובאוניית פאר סגורה. בשלב ההוא הכתבים הכמעט יחידים שעסקו בנושא, היו מטבע הדברים עורכי החוץ של מהדורות החדשות.

התפנית המפתיעה הגיעה בשלב הבא, אחרי הזליגה ההרסנית לאיטליה כשהקורונה הגיעה לישראל וכתבי החוץ לא נטשו את נושא הסיקור למרות שהפך במידה רבה גם לסיפור מקומי. קחו למשל את נדב איל, פרשן החוץ של חדשות 13, שצלל לכל פיסת מידע, מחקרית או מדינית, והפך לאוטוריטה בתחום - לא רק על המסך, אלא גם ברשתות החברתיות.

איל הפך למעין תחנת ממסר, כשהוא מנסה לתווך מידע מדעי ולענות לשאלות הציבור המבולבל. מטבע הדברים, באירועי חירום, יש מעורבות של הרבה מאוד עיתונאים, מתחומים שונים. זה לא רק אירוע השנה בבריאות, אלא אירוע השנה נקודה. אולי בדיעבד נסתכל על זה, ונראה שזה היה בעיקר אירוע כלכלי, ואירוע של גלובליזציה. לכן, המעורבות כאן היא מאוד עמוקה", אומר איל, שלאחרונה אף נודע כי יצמצם את עבודתו בחדשות 13 לטובת "ידיעות אחרונות".

לאיזו פלטפורמה יש יותר כוח בתקופה הזו, לרשתות החברתיות או לטלוויזיה?
"לרשתות אין יותר כוח בתקופה הזו. הטלוויזיה היא מס' 1 ביי פאר, למרות חשיבות הרשתות. יש הרבה מאוד בעיות של פייק ניוז ברשת גם בתקופה הזו, וגם בתקשורת התגלו נקודות חולשה".

מה למשל?
"אחד הדברים המרכזיים שהתגלו ככשל הוא שלכלי תקשורת אין יעוץ מדעי הולם. המסננת לא מספיק הדוקה, וטעויות מגיעות לקהל. התקשורת מתקשה לסנן מומחים, ויש כלי תקשורת שבהם כל אדם עם חלוק לבן ותואר דוקטור מקבל הזדמנות לחוות דעה מקצועית על מגפות במאה ה-21.

"זה גם הוביל לגילוי של בעיה בקהילה המדעית הישראלית: במקום שאנשים יגידו 'אני לא מבין בזה', הם מופיעים בתקשורת. הקהילה המדעית צריכה לשאול את עצמה מתוקף איזו עמדה מקצועית האנשים האלו מדברים, ועל סמך אילו עובדות. ההתרשמות שלי היא שהרבה מאוד פעמים השילוב הזה יוצר התנהלות שהיא פשוט 'שכונה'".

"אין לי תואר בביולוגיה או ברפואה"

הזירה המדעית לא טבעית עבור איל, מה שאילץ אותו להשקיע כדי להפוך מקצועי בתחום. "הצלילה למדע היא מורכבת", הוא אומר. "אין לי תואר בביולוגיה או ברפואה. יש דברים שאם תעירי את הילה (אלרואי, פרשנית הבריאות של הערוץ, ש"א) באמצע הלילה היא תדע בעל פה, ואני לא. אני מתייעץ עם המון אקדמאים, ובזמן הזה קיבלתי ממש סמינר בתחום.

"יש אנשים שאני מציק להם על בסיס יומי בנוגע למחקרים, כדי ללמוד. אני בא לזה בצניעות של מישהו שזו לא ההתמחות שלו. אני רואה מחקר, אולי מצייץ משהו מאוד מסויג, ובודק עם נוירולוגים ומומחים. הם קוראים את המחקר, ובתוך זמן קצר אומרים לי האם זה מוסיף משהו. אני מבקש מהם עזרה כל הזמן".

איך האינטנסיביות של הקורונה השפיעה על החיים האישיים שלך?
"זה סיקור מאוד לא נעים. זה נמשך יותר מדי זמן, זה כמו לסקר אסון טבע. אנשים סובלים בגלל הסגר, אנשים מתים. יש הרבה מתח בין מה שצריך לעשות לבין מה שעושים, ועיתונאים נמצאים באמצע. זו תקופה איומה ונוראה עבור העיתונאים, זו לא פסגת קריירה.
"זה דבר משעמם לסקר - זו הרי טרגדיה ידועה מראש. כולנו מרגישים שהאירוע מיצה את עצמו. זה אירוע נורא, ופרנסה של הרבה חברים שלנו נמצאת בסכנה. זה גם מזיק לפרנסה של כלי התקשורת. זה לא אירוע טוב באף רמה".

אתה מרגיש לפעמים חוסר אונים כשאתה רואה איך המשבר מתנהל?
"הרבה פעמים. אני כותב במשך חצי שנה על איך לא להגיע לעוד סגר, אומר: תסתכלו על דרום קוריאה וטייוואן ובואו נמנע מעוד סגר, ואז נכנסים לעוד סגר. הרבה מאוד מהדברים האלו - הרבה בדיקות, מערך קטיעות, בידוד לנכנסים מחו"ל - נעשו, אבל הרבה אחרי. זה מאוד מתסכל. אתה הרבה פעמים מרגיש שאתה משדר ללמפה".

מטח קללות ברשתות החברתיות

בעוד שאיל נתפס כמסור לנושא הקורונה, ספג ערד ניר, פרשן החוץ של חדשות 12, במשך חודשים מטח קללות ברשתות החברתיות, באופן אישי ואפילו במכתבי תלונה חריפים לממונים עליו - לא בהכרח בצדק. לא אחת הוא נאלץ להתמודד עם הכינוי "מכחיש קורונה", זאת בשל הספק הרב שהביע בחודשים הראשונים לפרוץ המגפה באשר לעוצמת הנזק שהיא יכולה להסב, וזאת אף שבחייו האישיים הוא דווקא מאוד נזהר ממנה.

"זה לא נעים לקבל את התגובות שאני מקבל בחודשים האחרונים", הוא אומר. "אני נתון למתקפה. אנשים שאני מכיר ומוקיר נכנסים בי בעיתונים או במקומות אחרים. אנשים כתבו לי בטוויטר למה התלבשתי והתמגנתי כשהלכתי למחלקת קורונה, ולא נכנסתי כמו שאני. אם הייתי עונה, הייתי כותב שאני באוכלוסיית סיכון. גיל, עודף משקל לצערי בגלל הקורונה - סגרו לי את חדר הכושר והבריכה - ויש לי אסטמה".

מאז פרוץ המגפה נמנע ניר ממפגשים בחללים סגורים, עוטה תמיד מסכה כאשר הוא מצוי בין אנשים, שוטף ידיים בכל רגע. בעוד השיח על המגפה מתפצל לשני מחנות, הוא מסרב לקחת חלק באחד מהם. "הדברים הם מורכבים. התרגלנו בקורונה לראות את הכול כשחור ולבן. תומך סגר או מכחיש קורונה. הכול סבבה, או 'אוי ואבוי'. אבל יש גם אמצע, הרבה מאוד אמצע. יש הרבה רופאים שעובדים עם החולים וחווים וחוקרים, וחוששים לומר דברים אחרים ולהתבטא. זה נכון בעיקר לגבי רופאים שפרנסתם תלויה במשרד הבריאות", הוא מספר.

ניר איננו תומך סגרים נלהב. בזמן המסך שלו הוא מנסה להסביר את הדברים כפי שהוא רואה אותם: הקורונה לא תיעלם, והחיים בשנים הבאות לא יכולים להתנהל תחת סגרים בלתי פוסקים. "שורש הרע, מבחינת ההתנהלות הממשלתית, וגם זו של חלק מהמדענים והעיתונאים, הוא הפנטזיה שהקורונה תיעלם כמו הסארס הראשון".

הטירוף שהוביל טראמפ

כפרשן חדשות חוץ, ניר צפה בתמונות הראשונות ממוקד ההתפרצות בווהאן, והדהד את הרדיפה של השלטון הסיני את העיתונאים והרופאים שהזהירו מפני המגפה. "הייתי מאוד מוטרד מהצעדים הדרקוניים שהסינים הפעילו כדי לעצור את המגפה במובן של זכויות אדם.

"למדתי אפידמיולוגיה. יש לי ידע פורמלי ברפואה, כמו שלקולגות אחרים יש ידע בכלכלה או משפטים. מהרגע הראשון היה לי ברור שהבעיה המרכזית היא שיש כאן נגיף חדש, אין חיסון נגדו ואין טיפול. ידעתי בדיוק מה הכלים שעומדים בפני מי שמנסה להילחם במגפה, ובשלבים ההם עדיין קיוויתי והאמנתי שהממשל האמריקאי יפתח את הספרים, ויממש את ההנחיות למלחמה במגפות, כמו שקרה בעבר. זה לא קרה.

"אולי אם דונלד טראמפ היה מתנהל אחרת בהתחלה, זה היה נראה היום אחרת. אני משוכנע שאם הקורונה הייתה נופלת עלינו לפני 20 שנה, בלי טראמפ, טוויטר ופייסבוק, הכול היה נראה אחרת".

איך זה היה נראה?
"כשנגיף הזיקה התפשט, לשם השוואה, אובמה מינה צוות משימה, ועצר דברים באיבם. אם ארה"ב הייתה שולחת את כל הכוחות שיש לה לווהאן בראשית הדרך, זה היה נעצר. אבל במשך חודשים טראמפ לא נתן לעשות שום דבר, וזה התגלגל עד שנהיה מאוחר מדי. עכשיו אנחנו עדים לטירוף מערכות עולמי, שלתפיסתי הוא בראש ובראשונה משבר מנהיגות, שהתחיל בארה"ב ונגרר למטה.

"גם הפשלות שעשה ארגון הבריאות העולמי, מקורן כבר לפני שנתיים. לטראמפ לא היה אכפת משום דבר, ובראש הארגון הציבו אדם שחייב לסין ולרוסיה, ולא לארה"ב.
"בסצנריו הכי קיצוני שלי הערכתי שמי שידרוש צעדים דומים לצעדים הסיניים, יהיו רופאים מסוימים. אבל מולם צריכים להתייצב פוליטיקאים שישקלו שיקולים של רווחת הציבור, כלכלה, חינוך ועתיד, ויעשו תמהיל סיכונים, יתנו הנחיות מסוימות, ובזה זה ייגמר. לא העליתי על דעתי שנגיע למצב שבו תהיה תמיכה גורפת כזו בסגרים טוטאליים, אני חושב שזה טירוף.

"מנהיגים פייקים כמו טראמפ מבטיחים לנו שהכול בסדר. מנהיג צריך לפעמים לקבל החלטה להקריב איקס חיים בגלל אינטרסים של המדינה, בדיוק כפי שמעדיפים מבחינת ניהול סיכונים לא לכבוש את עזה, ולחיות עם טילים - כדי לא לשם את מחיר חיי החיילים. אותו הדבר ברפואה".

התקשורת מגויסת

לדעת ניר, אחת הבעיות שנוצרו בזמן הקורונה נוגעת "לעיתונות של היום. רפואה היא מקצוע שמסתמך על ידע שנרכש במשך המון שנים. היום, בבית חולים ענק בלונדון קורה משהו לילד שהוא חיובי לקורונה, ותוך רגע, כל אחד בכל העולם יודע על זה. ככה אי אפשר לקבל החלטות, ככה נכנסים לחרדות.

"אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך, המדע בנוגע למגפה עדיין מתגבש. אבל בימים האלו, כל אדם שיודע לכתוב ציוץ טוב בטוויטר - בין אם הוא פיזיקאי, עיתונאי, אפידמיולוג או היסטוריון עם יכולות ניסוח - מיד הופך להיות מוביל דעה בהתנהלות בעניין הקורונה. מול זה עומדים ראשי מדינות שצריכים לתכלל החלטות, ואין להם את היכולת. גם מי שנבחרים לייעץ להם נכנסים לחרדות מול הציוצים המנוסחים היטב".

התקשורת מתנהלת בצורה 'מגויסת' מול המגפה הזו?
"התקשורת כל הזמן מגויסת בעניין הזה. לי לא סתמו את הפה, המנהלים שלי - שגם להם לא היה קל, והגיעו אליהם תלונות - לא עשו את זה".

מה זה אומר על התקשורת אם בזמן אמת היא נעמדה דום?
"חלק מהתגובות שקיבלתי, גם מרופאים, הן 'שקט, חולים'. הייתה תחושה של משבר קיומי. מישהו הצליח לייצר את זה.

"אני מודה שבשלב מסוים, כשכולם היו בסגר ואי אפשר היה לשנות שום דבר, שאלתי את עצמי אם אני צודק, והכנסתי את הראש מתחת למים. שאלתי את עצמי האם אני מפספס משהו, דיברתי עם אנשים שעוסקים בזה. אחרי שעבר מה שמכונה הגל הראשון, מאוד התרשמתי מהשיטה של פרופ' וקסמן לגבי ניהול המגפה. ישבתי יום יום באולפן ואמרתי: אנחנו טועים, אנחנו הולכים לסגר שני. צריך לעשות 1, 2, 3. וגם את זה לא עשו. וגם אז תקפו אותי, אגב".