שעות העבודה הפכו ללא רלוונטיות, ומה שמשנה זו התפוקה

לאחרונה הונחה שוב על שולחן הממשלה הצעה לקיצור שבוע העבודה ל-4 ימים, אחת לחודשיים' מתוך הנחה שלאור משבר הקורונה, צמצום שעות העבודה ייצור לכאורה ביקוש לעובדים נוספים, כך ששיעור האבטלה יקטן. על פי יוזמי ההצעה, תוספת ימי החופש תביא לצריכה מוגברת של שירותי פנאי - מזון, קניות ובילויים - מה שאמור לכאורה לשקם את ענפי המסעדנות, התרבות וכלל העסקים הקטנים.

למעשה, מדובר במהלך מזערי ושולי שלא ישפיע על פריון העבודה או תחושת העומס והשחיקה של העובד הישראלי, ששעות עבודתו הן מהגבוהות בעולם המערבי. יוזמה המרגישה כמו פופוליזם של פוליטיקאים, הזורקים לעובדי המשק עצם כדי להשתיק אותם, ולא מתוך רצון לשינוי אמיתי בתרבות העבודה. יותר מכך, מדובר במהלך מפלה ובלתי שוויוני, המהווה אחיזת עיניים. שהרי מי באמת לא יעבוד באותו יום? האם יושבתו הבנקים, הסופרים, בתי החולים ושאר השירותים החיוניים? האם תושבת התחבורה הציבורית, הקניונים ומוקדי הבילוי? ואם כן, איך הדבר יתרום לשיקום ענפי התרבות, הפנאי והעסקים הקטנים? במבחן התוצאה, מרבית העובדים יקבלו שעות נוספות וימשיכו לעבוד כרגיל.

מדובר בהצעה מופרכת בעיקר לאור העובדה שבעידן התעסוקה החדש, כמות שעות העבודה הפכה ללא רלוונטית. משבר הקורונה שינה לחלוטין את חוקי המשחק בשוק העבודה, שלעולם לא ישוב לפעול כפי שהיה. העברת מאות אלפי מועסקים לעבודה מהבית, מהווה רק סנונית ראשונה לתופעה שרק תלך ותתעצם - שעות העבודה המשרדיות והשגרתיות מפנות את מקומן לעבודה דינמית, שאינה מגבילה עצמה לחלל או לזמן מסוים, ובעיקר כזאת שאינה נמדדת ומתוגמלת לפי כמות השעות, אלא על פי איכות התפוקות.

תשלום על פי שעות עבודה מאפיין ארגונים שאבד עליהם הכלח, ושלא השכילו להתאים עצמם לשוק העבודה הצעיר והדינמי, בו העובדים דורשים אוטונומיה רחבה, ומסרבים לכבול עצמם לגבולות של זמן ומקום. אותם עובדים רוצים לעבוד איפה שנוח להם, אם במחשבם הפרטי או בלפטופ בבית הקפה השכונתי, ובשעות העבודה המתאימות להם, גם באמצע הלילה, כשהעולם הולך לישון יחד עם הילדים, והיצירתיות מתעוררת לחיים.

בעקבות משבר הקורונה, יותר ויותר ארגונים החלו לשאול את עצמם מדוע לשלם שכירות, לבזבז זמן עבודה יקר על עמידה בפקקים ולשכור חניות ורכבים עבור העובדים, אם אפשר להעסיקם מהבית ולחסוך מאות אלפי שקלים? מבחינתם, שיעבדו איפה שבא להם, מתי וכמה שבא להם - העיקר שייצרו תפוקות.

תשלום עבור תפוקות מחייב יצירת מדדים שונים לחלוטין המתאימים לכל תחום וענף בנפרד, וכך סביבת העבודה החדשה תהיה מורכבת ממדדי תפוקות, הישגים, תוצאות ועמידה ביעדים, שיתאימו לכל ענף, תחום ומגזר. בעתיד, מנהל משאבי האנוש לא יטרח לגייס מספר קצוב של עובדים, אלא יתרגם את מספר התפוקות הרצוי לכמות העובדים אותם צריך לגייס. גם הדיונים על גובה השכר יתנהלו באופן שונה לחלוטין, כאשר המרכיב המרכזי שבהם יהיה היחס בין תפוקה לתגמול ולא בין שכר קבוע לשעות עבודה קבועות. מעסיקים וארגונים שלא ישכילו לשנות את מודל ההעסקה הקיים, יפסידו עובדים טובים ואיכותיים, שמאסו בשעבוד לתנאי עבודה מוכתבים, ויודעים לספק תפוקות גבוהות גם בשעות עבודה מצומצמות.

לא מדובר בנבואה עתידית אלא במהפכה עכשווית, שהייתה מתרחשת גם ללא משבר הקורונה, אך קיבלה בעקבותיו רוח גבית משמעותית. מהפכה שאינה נובעת רק מצורך בשיקום הכלכלה, אלא מתוך שאיפה ליצור חברה יותר בריאה, בה אנשים אינם מכורים לעבודה ומבזבזים מעל מחצית משעות הערות בנהיגה ובדאגה לפרנסה. עובדים רחבי אופקים ובעלי תחומי עניין ותחביבים, המעבירים זמן איכות עם המשפחה, החברים והילדים. עם כל הכבוד, לא המעבר ל-4 ימי עבודה אחת לחודשיים יביא אותנו לשם. 

הכותבת היא מומחית לדיני עבודה ולייצוג ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים