התרופה לקורונה תגיע, בשביל התרופה לאלימות נגד נשים נצטרך לעבוד הרבה יותר קשה

20 נשים נרצחות בכל שנה בממוצע בישראל. אנחנו אחרי כמעט שנה בתוך מגפת קורונה, עם מערכת בריאות רצופה אתגרים, ועדיין אני לא מצליחה לחשוב על כותרת דרמטית יותר מזו. מוות מיותר של 20 בני אדם. בכל שנה. בשנה הנוכחית - כבר עברנו את הממוצע האיום הזה.

מגפת הקורונה הפתיעה אותנו יום בהיר אחד, והנה, אנחנו כבר יכולים לראות את סיומה ולדמיין את היום שאחריה. אבל המגפה שנקראת אלימות נגד נשים לא הגיחה לחיינו בהפתעה, אין לה גל ראשון וגל שני, אין לה הפוגה ואחר כך חיסון. סגר מלא לא ימגר אותה, סגירת מקומות בילוי לא תציל את האישה הבאה, גם 100 ניסויים קליניים בבתי חולים כנראה לא ימצאו תרופה אחת למגפה הזאת. להפך.

מגפת הקורונה, כדרכה בהרבה היבטים של חיינו - רק מחמירה ומקצינה את אירועי האלימות במשפחה. נתוני משרד הרווחה מדברים על כך שמספר התלונות שהגיעו אליהם גדל פי שלושה מאז פרוץ המגפה. חמישית מהמקרים הם חדשים ולא היו מוכרים לרווחה.

מאחורי כל כותרת על רצח של אישה, ישנן עוד עשרות נשים שחוות אלימות באופן יומיומי, אבל הן לא מגיעות לכותרות. 45 נשים הגיעו לחדר המיון של ביה"ח וולפסון בשנה האחרונה בעקבות אלימות של בן זוגן. הן פגשו בצוות הרפואי וצוות השירות הסוציאלי של ביה"ח שטיפל וליווה אותן בכל צעד.

כל מקרה כזה הוא עולם ומלואו, והבטן מתהפכת מכל סיפור. הצוותים בבתי החולים עושים את הטוב ביותר שהם יכולים כדי לאבחן את המצוקה של כל אישה ואישה, להחליט מה המשך הדרך עבורה, איך ניתן להגן עליה ועל ילדיה ובמקביל לתת לה את התחושה שהיא בשליטה על חייה ככל שניתן.

אנחנו שואלים אותה שאלות כואבות: "האם את חשה סכנה לחייך?", "האם חווית איומי רצח?", ומקווים שזו הפעם האחרונה שהיא תצטרך להישאל שאלות כאלה. בתי החולים הם רק קצה הקרחון. עשרות הנשים שאנחנו פוגשים כאן, הן כנראה מאות נשים שסובלות מאלימות במשפחה ושאנחנו לא יודעים עליהן, ושחלקן נמצאות בסכנת מוות.

בשנת 2017 קיבלה הממשלה החלטה ליישם תוכנית למניעת אלימות נגד נשים, שעלותה הוערכה בכרבע מיליארד שקלים בפריסה לחמש שנים ושהגורם המתכלל את יישומה הוא משרד הרווחה.

עיקריה קובעים כי תהיה תוספת של עובדים סוציאליים ושל תקציבים ברשויות המקומיות לטיפול בגברים אלימים. כן תוכנן להקצות חלק ניכר מהמענה למגזר הערבי. תגבור מוקד 118 של משרד הרווחה ותגבור תחנות משטרה בחוקרי אלימות במשפחה מהווים גם מרכיב בתוכנית.

לא כל התקציב עבר, הוא אינו נמצא בבסיס התקציב השנתי, ומימושה המלא של התוכנית מתעכב. מתוך התוכנית, הטיפול בשורש הבעיה ובגורם האלים, הוא זה שיש לו סיכוי סביר לעצור את מעגל האלימות. ולכן נדרש חוק שיחייב גברים אלימים לעבור טיפול משקם טרם החזרה למשפחה. רק טיפול כזה, לאורך זמן, תוך מעקב וחזרה הדרגתית לתוך המשפחה, עשוי לייצר קפיצת מדרגה ביכולות המניעה ומיגור האלימות במשפחה.

סביר מאוד להניח שכשנסכם את שנת 2020, נושא הקורונה יהיה בראש סדר היום. אבל בשנת 2021? נדבר כבר על דברים אחרים ואתגרים חדשים. וכן, זה יהיה ניצחון. אבל אני מחכה לאותה השנה, שבה נוכל להוריד את נושא המאבק באלימות נגד נשים מסדר היום. השנה שבה מסמכי בית החולים ידווחו על 0 מקרי אלימות בשנה, והכותרת של העיתונים תצעק בכל הכוח - 0 נשים נרצחו בישראל מאז תחילת השנה. זה יהיה הניצחון האמיתי. 

הכותבת היא מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון