כולם יודעים שהרצח הבא כבר כאן, ואף אחד לא עושה שום דבר

הרצח המזעזע של ופאא עבאהרה, שנרצחה בדקירות סכין בצהרי היום, ברחוב ראשי בעראבה על ידי בעלה לשעבר, לא מכתים רק את הרוצח הנתעב אלא את כל זרועות הממסד- משטרה, שירותי הרווחה ומערכת המשפט. הם שוב ושוב מפקירים את חייהן של הנשים.

אחרי כל רצח של אישה, ובמיוחד אם היא ערביה, עולים הרבה קולות המאשימים את האישה ואת התרבות ממנה באה. גורמים רשמיים יוצאים מגדרם כדי להסביר שהקורבן לא הגישה תלונה או מסרבת לשתף פעולה עם הרשויות, בגלל מחסמים תרבותיים ועל הדרך לא שוכחים להטיף מוסר לפעילות הפמיניסטיות שהן מאשימות לשווא את המשטרה בהפקרות.

אבל ופאא כן התלוננה וביקשה סעד מכולם, היא דפקה על כל הדלתות משוועת לעזרה. אפילו שהתה במקלט כדי להגן על עצמה, ולמרות כל הנורות האדומות הבוהקים שהיבהבו, כל הרשויות בחרו לעצום את עיניהם ולאטום את אוזניהם.

וההקלטה של השיחה שנחשפה בין המנוחה לבין השוטר שהיה אמור ממחישה את גודל המחדל! הוא נוזף בה על זה שהעזה לדרוש את מה שמגיע לה, וממליץ לה באיום מרומז ובפטרונות שובניסטית מתנשאת שלא תלמד אותו מה לעשות. והשופט- עוד גבר שרוצה לשמור על "שלום בית" שולח את הרוצח לחופשי אחרי שחף והיכה את בנותיהם. ובשירותי הרווחה המציאו לה שם חדש ומכנים אותה "הנודנקית".

הרצח הזה הוכיח לכולנו שהמלך הוא עירום. הוא קילף את שכבות מנגנוני בהם התבצרו הרשויות וחשף את השקרים והתודעה הכוזבת שמכרו לדעת הקהל, לצערי די בהצלחה. שכנעו את העם שהם עושים את תפקידם על הצד הטוב ביותר. הם גם הצליחו להשתיק את קולן של הקורבנות שהבינו שהן לא בטוחות לא רק בבתים שלהן, אלא גם ואולי בעיקר הן לא בטוחות כשהן פונות לעזרת מוסדות המדינה. מדינת ישראל, המתפארת במערכת החוקים שלה מפקירה את הנשים לגורלן!

בשם איזה היגיון צריך להרחיק את הקורבן מביתה ולא את התוקפן? למה צריך ללחוץ על האישה להתפשר ולעשות "סולחה " או "שלום בית"? עד מתי תמשיך המדינה וזרועותיה לשמר מנגנונים פטריארכליים שתכליתם שימור מעמדן הנחות של הנשים? למה המדינה מסרבת להכיר בתופעת האלימות כלפי נשים כמצב חירום, ובמקום זה בוחרת לקרוא לה במושגים מכובסים - אלימות במשפחה!

חייבים ליישם את התוכנית הממשלתית

כצעד ראשון ממשלת ישראל חייבת להכיר שאנחנו נמצאות במצב חירום - התוכנית הממשלתית שאושרה כבר ב-2017 חייבת להיות מיושמת לאלתר. שבענו דיבורים, שבענו מגילויי הזדהות רגעיים מצד מנהיגי המדינה "שמזדעזעים" אחרי כל רצח. נשים צריכות הגנה הן מפני הגברים, שבמקרה הטוב רוצים אותן כנועות. אבל, ובאותה נשימה, הן צריכות הגנה מפני מוסדות המדינה ובראשם המשטרה, המשמרים את מנגנוני הדיכוי המגדרי ובמקרה של נשים ערביות גם הלאומי.

חובתנו לדרשו הקמת ועדת חקירה ממלכתית ולחקור את המחדלים הבלתי נסלחים בשמירה על חיי הנשים. חיי הנשים אינן שווים פחות. אנחנו לא נקבל את האפליה והדיכוי, אנחנו דורשות פתרונות אמיתיים ולא אחיזת עיניים, ואין לנו זמן לחכות, כי את הרצח הבא אנו חייבות למנוע! 

הכותבת היא יו"ר נעמ"ת במשולש וחברה בצוותי המומחים של המשבר