בול פגיעה: איך משפיעה ההצבעה בדואר על הכלכלה האמריקאית?

הבחירות האחרונות בארה"ב הוכרעו על ידי ההצבעה בדואר. לא מדובר בזיופים חלילה, אלא בעיקר בשינוי של מהות ההצבעה הדמוקרטית כפי שהכרנו אותה, ממהלך של הצבעה אקטיבית, שבו מי שרוצה להשפיע צריך להגיע פיזית לקלפי ולשלשל פתק לתיבת ההצבעה - להצבעה פסיבית. 

תהליך ההצבעה באמצעות הדואר הופך את המצביעים האמריקאים מאקטיביים לפסיביים. כל שנדרש הוא למלא את טופס ההצבעה שנשלח לביתם, בין אם הוא ממולא לבד ובין אם מסייעים למלא אותו, ולשלוח את הטופס המלא. המהלך הזה פוגע בחשאיות של הבחירות: כיצד אמור להצביע, למשל, מי שתומך במפלגה הרפובליקנית, אם בת זוגו תומכת דווקא בדמוקרטים? בעוד שבקלפי המצביע נמצא לבדו, בבית ייתכן כי בת הזוג רוצה לדעת למי הוא מצביע.

כ-80 מיליון אמריקאים הצביעו עבור המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג'ו ביידן. ייתכן שלא כל אלה היו יוצאים להצביע עבור ביידן באופן אקטיבי, אבל עובדה היא שדונלד טראמפ הוא הנשיא האמריקאי היחיד אי-פעם שקיבל יותר קולות בהתמודדות השנייה שלו, ועדיין הפסיד את הבחירות. ג'ורג' בוש האב, שנתפס כנשיא כושל, איבד כ-7 מיליון מצביעים בין ההתמודדות הראשונה שלו ב-1988 (אז רץ על המומנטום של הנשיא רונלד רייגן) לבין התמודדות השנייה ב-1992 (שבה הפסיד מול ביל קלינטון). טראמפ, לעומת זאת, קיבל בהתמודדות השנייה כ-11 מיליון קולות יותר מאשר בהתמודדות הראשונה שלו.

סוגיית ההצבעה בדואר נוגעת בלא מעט נושאים, אבל בטור זה אתייחס בעיקר לאופן שבו היא משפיעה על ההתנהלות העתידית של פוליטיקאים. בעידן הנוכחי, עם שוק הון שנסמך על תמיכות ממשלתיות - מה זה אומר לגבי מהלכים פופוליסטיים בעתיד, ואיך תיראה הכלכלה האמריקאית בעולם שבו הצבעה באמצעות הדואר נהפכת לתו תקן.

 הזינוק-בשיעור-ההצבעה-בבחירות-האחרונות-בארהב

האוכלוסיות החלשות ישפיעו יותר

בשנת 2000 התחילו בארה"ב להתיר באופן הדרגתי הצבעה באמצעות הדואר, במקרים שבהם יש לכך הצדקה. כך למשל, אדם שמאושפז בבית חולים ואינו יכול להגיע פיזית להצביע בקלפי, לאחר שהעביר את האישורים הנדרשים, רשאי להצביע בדואר. אגב, מאז שהותרה הצבעה באמצעות הדואר, הדמוקרטים תמיד מנצחים בהצבעת הפופולריות (מספרם הכולל של המצביעים בכל מדינות ארה"ב, אף שהבחירות הן אזוריות).

בבחירות האחרונות, לעומת זאת, הותרה הצבעה בדואר גם ללא סיבה וללא אימות של אישורים. הספיקה הגשת בקשה להצביע דרך הדואר - ובכך תם ונשלם העניין. התוצאה היא שכ-70 מיליון אמריקאים הצביעו באמצעות הדואר, עם שיעור ההצבעה הגבוה אי-פעם בבחירות בארה"ב (אם מתעלמים מתקופות שבהן רק לקבוצות מסוימות באוכלוסייה מותר היה להצביע).

מאז 1920 שיעור ההצבעה בארה"ב נע בטווח של 50%-60%, ואילו בבחירות האחרונות חצה את רף ה-70% (ראו תרשים). זו לא האהדה או הדחייה ביחס לנשיא טראמפ שהובילה לכך, אלא קלות ההצבעה והפיכת המצביעים מאקטיביים לפסיביים.

כשמנתחים את המצב לאור זאת, מגלים כי כ-15 מיליון מצביעים חדשים בארה"ב הם כאלה שזו הפעם הראשונה שבה הצביעו (שלא הצביעו בבחירות הקודמות, אבל הצביעו הפעם). נוסף על כך, נמצא כי רוב המצביעים החדשים מגיעים מאזורים חלשים כלכלית, שהמסר ששיכנע אותם להצביע הוא "יותר תמיכה ממשלתית". בארה"ב, הקונגרס נבחר אחת לשנתיים - ולכן חברי הקונגרס חייבים להיות תמיד עם יד על הדופק.

מבחינה זו, הצבעה בדואר מובילה לכך שחייבים להתייחס לאוכלוסיות בארה"ב שבעבר כלל לא הצביעו, משום שבכל מקרה הן הרגישו שאף מפלגה לא מתייחסת לצרכים שלהן. זה מוביל לכך שהאוכלוסייה שרוצה פתרון עכשיו, בדמות "תמיכה ממשלתית גבוהה יותר", הופכת להיות משפיעה יותר על הפוליטיקה. הבעיה עם הפתרון של תמיכה ממשלתית גבוהה יותר היא שמדובר בפתרון פופוליסטי - זה לא עובד לאורך זמן בחברות שאינן הומוגניות, כמו החברה האמריקאית.

העיר ניו יורק כמקרה מבחן

כדאי יהיה לבחון את התנהלותה של העיר ניו יורק בתקופה הקרובה כדי לנסות ולהסיק מכך על הקו הכלכלי שתנקוט ארה"ב כולה. ניו יורק ספגה הפסדים כבדים מהקורונה, וגירעון ניו יורק מתקרב בצעדי ענק לכ-10 מיליארד דולר. המשמעות היא שיהיה צורך בקיצוץ של שירותים חברתיים, פגיעה בפנסיות של עובדים שהפנסיה שלהם משולמת מתקציב העיר, ועוד מהלכים קשים.

הדרך להגדיל הכנסות היא לרוב פגיעה בבעלי דירות באמצעות מסים המוטלים על בעלי הדירות. אבל מעבר להגדלת המיסוי, יש קולות שקוראים ל"עזרה לאוכלוסייה" שנפגעה מהקורונה באמצעות "בקרה על שכר הדירה". הצעד הזה נסמך על מהלך דומה שנקטה עיריית ברלין בגרמניה. מעניין יהיה לראות אם בניו יורק אכן יישמו את המהלך הזה, בין אם תחת אנדרו קומו כמושל מדינת ניו יורק ובין אם, למשל, תחת מושלת כמו אלכסנדריה אוקסיו-קורטז (שבסביבתה נשמעו באחרונה קולות שהיא לא שוללת ריצה לתפקיד מושלת בעתיד), שעשויה לנקוט גישה שמאל-כלכלית מובהקת.

שלושה חודשים לפני הבחירות בארה"ב הגיעו עתירות לבית המשפט העליון בבקשה להתערב מראש בכל סוגיית ההצבעה באמצעות הדואר. החלטתו של בית המשפט, בהובלת נשיא העליון, השופט ג'ון רוברטס, הייתה שלא להחליט, בתיקו של 4:4 (העליון לאחר פטירתה של השופטת רות ביידר גינסבורג, הורכב מארבעה שופטים שמרנים, שלושה ליברלים ואחד מתנדנד - רוברטס).

בית המשפט טען שהשפעת המעטפות שולית, ולכל היותר מדובר במאות אלפי מעטפות - ולכן אם יהיה חשד לפגיעה בטוהר הבחירות, ניתן יהיה לטפל בכך לאחר הבחירות. הרפובליקנים מצדם טענו שאם יש בעיה בגלל הקורונה, אז הקלפיות יהיו פתוחות 24/7 כדי לאפשר לאנשים להצביע בשעות שבהן התור בקלפיות מצומצם. החלטתו של בית המשפט הייתה שלא להתערב, והוא הורה להפריד בין ספירת הקלפיות לספירת מעטפות הדואר, כך שיהיו חדרי ספירה שונים להצבעות שהגיעו דרך קלפיות ולאלה שהגיעו בדואר (בפועל זה לא יושם, וכל מעטפות ההצבעה הושלכו ל"קופה משותפת").

לקראת הבחירות החוזרות למושבי הסנאט במדינת ג'ורג'יה (כדי לזכות במועמדות לסנאט צריך יותר מ-50% מקולות המצביעים הכשרים), הועלו כבר עתירות שביקשו להקטין את ההשפעה של הצבעה באמצעות הדואר. אם אלה יתקבלו (כיום יש רוב שמרני בבית המשפט העליון לאחר מינוייה של השופטת איימי קוני בארט), תוצאות הבחירות לסנאט שיתקיימו ב-5 בינואר, יהיו ידועות כבר במועד החלטת בית המשפט בדצמבר.

ברקע לכל זה נמצאת השאלה המוסרית מדוע לא לאפשר לאוכלוסיות הכי חלשות להשתתף בבחירות, ולמה זה רע אם זה קורה? אני לא טוען שזה רע, זה אפילו מבורך - אבל רק אם זה קורה באופן אקטיבי. הצבעה פסיבית באמצעות הבטחות לתמיכה ממשלתית והגדלת קצבאות, זו בדיוק המלכודת הסוציאליסטית שמדינות אמריקה הלטינית נכנסו אליה. הדבר הכי טוב שאפשר לעשות למען מי שנמצא במצוקה, הוא לבצע פעולות ממשלתיות שיעודדו יצירת מקומות עבודה - לייצר למי שצריך פרנסה בכבוד, ולא תמיכה ממשלתית. אם הצבעה בדואר תהפוך לתו תקן בארה"ב, ייתכן מאוד שהמדינה שהכרנו בתור הקטר הקפיטליסטי שמוביל את העולם, תשנה את פניה. 

הכותב הוא מנכ"ל OXTP INVESTMENTS ומשמש כמנהל תחום החוב בחברת Oscar Gruss. הכותב ו/או חברות קשורות עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים לרבות אלו שהוזכרו בטור זה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.