השמאל חייב להיגמל מהסגידה הפוליטית לגנרלים חסרי ניסיון פוליטי

ישנו אייטם טלוויזיוני שלא עוזב את המסך כבר למעלה מעשור. חבר מרכז ליכוד קורע אל מול המצלמות את כרטיס החבר שלו ומצהיר "לא ניתן לנתניהו לדפוק אותנו יותר". האייטם הזה לרוב זוכה להד משני ברשתות החברתיות ובשיחות סלון בקרב השמאל. השיח כולל מבט מיואש, עיקום של האף ותלונה על הליכודניקים שהם למעשה מזוכיסטים. כמה צפוי כי ביום הבחירות הם יעשו זאת שוב ויצביעו בכל זאת לנתניהו. כמה עוד נתניהו צריך להתעלל במצביעיו על מנת שיפקחו את עיניהם הם תוהים.

ובכן, אולי כדי לפקוח את העיניים, שכן מדובר בהטפת מוסר די מתישה מפי מחנה שעושה את אותו הדבר בדיוק. הרי בכל פעם מכתיר מחנה השמאל מושיע חדש כתקווה של המחנה, בכל פעם מוכה וחבול הוא מוצא עצמו כועס על הגנרל שסחר בקולו. בתגובה מחליטים להכתיר שוב מושיע חדש וחסר ניסיון.

סבבי הבחירות האחרונים היו אירוע חסר תקדים. המפלגה שאיתגרה את נתניהו נראתה כאילו יצאה מתוך גיליון של "במחנה". היא העמידה בראשה לא פחות משלושה רמטכ"לים וקושטה לאורכה ולרוחבה באנשי צבא בכירים. מרצ, שהייתה אמורה להיות מפלגת השמאל, עשתה מתיחת פנים פעמיים. פעם אחת הצטיידה ברמטכ"ל לשעבר וסגן רמטכ"ל לשעבר, סיבוב אחר כך כבר דאגה לסלק את הנציגות הערבית ברשימה, להתאחד עם 'העבודה' ולהציג רשימה עם שני אנשי צבא בכירים בשמינייה הפותחת.

אחת השאלות שאנשי ימין שואלים אותי בכל פעם היא מה גורם למחנה שמדבר על שלום ונגד מילטנטיות להכתיר בכל פעם דווקא אנשי צבא חסרי ניסיון פוליטי, רק על בסיס דרגתם הצבאית. נראה כי מדובר בדיוק באותו הדבר שגורם לאותם הליכודניקים שקרעו את כרטיסי החבר לחזור לנתניהו, חוסר ביטחון באלטרנטיבה. בעוד נתניהו מצליח לשכנע את תומכיו כי השמאל מסוכן לישראל, מחליטים השמאלנים להוכיח את הפטריוטיות שלהם באמצעות חיילים בכירים. השמאלני הממוצע כנראה מאמין שאם הוא או שכמותו יציגו את הרעיונות שלהם הם יתויגו בקלות כבוגדים ועל מנת להוכיח שהם אינם כאלה הם צריכים לתת את ההובלה לגנרל עם קבלות בשדה הקרב. כך הם יוכלו להזדקף מיד ולטעון בפנים מזועזעות שאי אפשר לקרוא בוגד לאדם שלחם במחבלים וסיכן את חייו.

המשוואה הזאת אחראית במידה מסוימת לביטול הרעיוני של השמאל והשחיקה האידאולוגית. במקום שיח על האג'נדה, נתקעים בעולם הדימויים של הימין. לכל ימני מותר לטעון כי ישנו צורך ממשי בבניית התנחלויות, אך רק גנרל יוכל לטעון כי הבנייה רעה לישראל. מה רבה האכזבה ברגע האמת כשהגנרלים לא מתגלים כמייצגים אמיתיים של עמדות השמאל. כדאי לתהות מה כל כך מפתיע בכך שהרי הם מקבלים לידם את ההגה עוד לפני שהשמיעו בכלל את עמדותיהם בנושאים מהותיים. בסיבוב א' עמד בני גנץ על נתונים דו ספרתיים בסקרים עוד לפני שפצה פה וחווה את דעתו על נושא פוליטי, כל נושא. כשחושבים על זה בראייה מפוקחת זה פשוט טירוף דעת, נתון דו ספרתי של מנדטים עבור אדם שאיש אינו יודע אפילו לשער מה הוא חושב.

כחול לבן היא דוגמה קיצונית, אך רובנו כבר הספקנו לשכוח את פארסת טל רוסו שהונחת כמספר 2 במפלגת העבודה או להיזכר בכניסתו של יאיר גולן למרצ על בסיס נאום אחד בלבד ואפס עשייה פוליטית. במרצ מיהרו לשבץ את גולן על חשבון הנציגות הערבית כשבפועל גולן אפילו לא מסכים להתפקד למפלגה מטעמה הוא מכהן כחבר כנסת ולא מאמין בה אידאולוגית. האירועים האחרונים בהם גולן מטיח בוץ בחובשי כיפה מצטרפים לבוץ שהטיח בשוברים שתיקה, בעובדה שבחר להימנע מהצבעה על הנצחת טבח כפר קאסם ועוד שורת אירועים שהקשר ביניהם לבין מרצ מקרי בהחלט.

אין לי דבר נגד אנשי צבא, זכותם וחובתם להשתלב בפוליטיקה הישראלית, בטח אחרי מה שראו בעיניהם בשירות הצבאי. אבל לא ייתכן כי כרטיס הכניסה היחיד שלהם למפלגות השמאל יהיה מבוסס על הדרגה הצבאית שלהם ולא על תפיסת העולם שלהם. מופרך לחשוב כי חסרי ניסיון פוליטי יהפכו למועמדים לראשות ממשלה בלי לעבור שום 'טירונות', אם נתעקש על עולם המושגים הצבאיים. נכון, גם יצחק רבין היה גנרל. אבל לפני שהפך לראש ממשלה הוא שימש בתפקיד דיפלומטי, כחבר כנסת, התמודד בפריימריז וצבר ניסיון כשר.

מחנה בטוח בעצמו קודם כל מציג אלטרנטיבה רעיונית ומכניס תחת כנפיו את מי שחולק איתו את הרעיונות. לא מייצר בורסת שמות ומקווה שיום אחד היא תסתדר לו עם האידאולוגיה. אחרת, גם בפעם הבאה שהשמאל יתחייב לא להצביע יותר לגנרלים יסתכלו עליו חברי מרכז הליכוד בבוז ויגידו לעצמם "איזה מזוכיסטים. כל פעם מצביעים למי שדופק אותם". 

הכותב הוא יועץ תקשורת, לשעבר דובר מפלגת מרצ