אלה נושאי מדיניות החוץ שבהם יצטרך לעסוק ביידן בתחילת הקדנציה

ישנו כלל אצבע בוושינגטון: גם כשנשיא מוגבל על ידי אילוצים של מדיניות פנים והקונגרס, הוא יכול למצוא חופש פעולה בזירה הבינלאומית.

הכלל הזה נכנס לתוקף פעמים רבות לקראת סוף כהונתו של נשיא, כאשר ההשפעה שלו בתוך המדינה פוחתת. במקרה של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן, יכול להיות שהכלל יחול דווקא על תחילת הכהונה. שני מרוצים שעוד נותרו בג'ורג'יה עשויים להותיר את ביידן מול קונגרס שמשוסע בין שתי המפלגות, כאשר כל רוב לכאן או לכאן יהיה זעום.

הוא ימצא מקום נרחב יותר לפעולות חד־צדדיות בחזית מדיניות החוץ. זה נכון במיוחד בגלל שביידן יצטרך להתמודד ישר בתחילת כהונתו עם החלטות לגבי ביטול שורה של החלטות ביצועיות שהנשיא טראמפ קיבל על דעת עצמו - בנושאי איראן, אפגניסטן, שינויי האקלים ובנושאים אחרים. הנה מבט על מה שיהיה דחוף לטפל בו:

עסקת הגרעין עם איראן

נראה שזו תהיה ההחלטה הקשה ביותר שיצטרך לקבל ביידן בטווח הקצר. הוא היה סגן נשיא של ברק אובמה כאשר ההסכם נכנס לתוקף, וטען במשך זמן רב שזו הדרך הטובה ביותר לבלום את איראן מהשגת נשק גרעיני. הנשיא טראמפ, כמובן, נסוג מההסכם וטען שהוא רק מעכב את איראן בדרכה ליכולת צבאית גרעינית. הוא הטיל מחדש סנקציות מחמירות על איראן, שהגיבה בחידוש העשרת האורניום בקנה מידה גדול.

במהלך הקמפיין, אמר ביידן שייכנס להסכם מחדש - אך בתנאים מסוימים. הוא אמר שיחזור להסכם "אם איראן תחזור לקיים את חלקה בו", ככל הנראה הפסקת העשרת האורניום והיפטרות מהמאגר החדש של החומר הנועד לביקוע. ביידן הבטיח "לחזק ולהאריך" את ההסכם. אז אולי לא מדובר בחזרה פשוטה להסכם הקיים אלא להתייחסות למה שישראל ומדינות אחרות הגדירו כחסרונות הבולטים שלו: הצורך להתמודד עם הארסנל הגדל של טילים מדויקים ותמיכתה של איראן בקבוצות קיצוניות.

בנוסף לכך, איראן אמרה שהמחיר שתגבה על חזרה להסכם יכלול פיצויים על הנזק שנגרם עקב החזרתן של הסנקציות על ידי טראמפ. כלומר, החייאת ההסכם מעולם לא הלכה להיות עניין פשוט - ובימים האחרונים המשימה הסתבכה מאוד לאחר ההתנקשות במדען הגרעין האירני הראשי. מנהיגי איראן מאשימים את ישראל בהתנקשות ומה שמעסיק אותם כרגע הוא נקמה, לא דיפלומטיה.

כמות החיילים באפגניסטן ובעיראק

מיד לאחר בחירתו של טראמפ, הודיע הפנטגון שיוריד את מספר החיילים בשתי המדינות ל־2,500. ההחלטה גרמה לאי נחת בקרב מפקדים בצבא והייתה נתונה לביקורת על ידי מגוון מנהיגים רפובליקאים שאמרו שהיא לא חכמה. זאת מכיוון שהתקבלה על אף שהטליבאן לא הצליח להגיע להסכם שלום עם הממשלה האפגנית.

אבל הנה החלק הבעייתי עבור ביידן: נראה שהוא למעשה מסכים עם טראמפ על היתרונות של הסתלקות מאפגניסטן ועיראק. טראמפ מגדיר את הסכסוכים שם כ"מלחמות ללא קץ". המועמד ביידן הגדיר אותן כ"מלחמות לנצח" ואמר שיחזיר הביתה את "הרוב המכריע" של החיילים האמריקאים המוצבים שם.

עיראק ואפגניסטן העמידו את נטייתו הבסיסית של ביידן למעורבות בינלאומית בקונפליקט עם נטייתו להחזיר את החיילים הביתה. בריאיון על תפקידה של ארה"ב בעולם מלפני כמעט שנה, טען ביידן שיש להמשיך להיות מעורב בזירה הבינלאומית ואמר שיהיה צורך להשאיר כוחות בשטח, אפילו אם זה יהיה רק ברמה ייצוגית. "אם אנחנו לא מארגנים את העולם, מי יעשה זאת?", שאל. "לא החבר'ה הטובים. אז אני חושב שלהסתלק משם ישאיר אותנו לבד". כשנשאל כמה חיילים ישאיר על אדמת עיראק אם ייבחר לנשיא, ענה "אלוהים יודע מה יישאר שם שנה מהיום".

הסכם פריז על שינוי האקלים והסכם הסחר הטרנס־פסיפי

ממשל אובמה דן על כניסת ארה"ב לשני ההסכמים; ממשל טראמפ נסוג משניהם. נראה שכניסה מחדש להסכם האקלים של פריז היא החלטה ברורה מאליה בשביל ביידן, שהבטיח שיפעל במהירות בנוגע לנושאים אקלימיים. אך אפילו זה לא פשוט. האם הוא ידרוש יותר פעילות אקלימית מסין, המתפתחת מהר מבחינה כלכלית, ממה שחזו בהסכם פריז לכתחילה?. "אנו הולכים להיות חזקים יותר על ידי הצטרפות מחדש ודחיפת מדינות אחרות לעשות כן, בייחוד סין", אמר ניקולס ברנס, קצין בשירות החוץ, ששירת כסגן שר בממשל של ג'ורג' בוש הבן.

הסכם הסחר הטרנס פסיפי, אשר אמור היה ליצור בלוק של תריסר מדינות באזור האוקיינוס השקט שיוכלו לשלב ידיים מול הכוח הכלכלי של סין, הוא אפילו סבוך יותר. למרות שהיה סגן נשיא ארה"ב כשההסכם נידון, ביידן לא התייחס אליו בקמפיין וטען, בדומה לאגפים הפרוגרסיביים של המפלגה הדמוקרטית, שההסכם היה צריך לכלול יותר תנאים הנוגעים לאיכות הסביבה ולכוח העבודה. באותו ריאיון מלפני שנה, הכריז: "איני הולך לחתום או להשתתף בשום הסכם שלא כולל נציגים של איכות הסביבה או פעילים למען זכויות עובדים סביב השולחן".

אך הסיבות למה כדאי לארה"ב בכל זאת להצטרף להסכם דווקא התחזקו. אחת עשרה המדינות הנותרות התקדמו וחתמו עליו בלי ארה"ב, ורק החודש, 15 מדינות אסיאתיות חתמו על הסכם סחר חדש שכולל את סין. לעת עתה, ארה"ב נשארה בחוץ - וסין נמצאת במושב הנהג.