מה עדיף, יותר הזדמנויות קריירה או ערך שוק גבוה יותר?

כל מהלך של הסבה מקצועית כרוך באובדן נכסי קריירה (ידע, ניסיון, מומחיות וכו'), הבא לביטוי אוטומטי באובדן ערך מותג וערך שוק. ומה על מי שנחשבים מומחים בתחומם ובשל מיעוט הזדמנויות קריירה מחליטים לעבור לחברות הפועלות בתחומים/דומיינים שלא בתחום מומחיותם, הגם שהם לא מחליפים מקצוע?

מומחים וספורטאים אולימפיים

ניקח שתי דוגמאות, הראשונה - מהנדס מכונות שצמח בחברה מובילה בתחום המעליות. הוא התקדם מתפקיד של טכנאי התקנות עד לניהול מערך התפעול של החברה, והוא נחשב אחד המומחים בארץ בתחום הנ"ל. מטבע הדברים, מספר המעסיקים בתחום המעליות בישראל קטן יחסית, ובהתאמה מספר הזדמנויות הקריירה שעומדות לפתחו, והוא מרגיש שאפשרויות הקידום שלו מצומצמות. הסמנכ"ל שוקל לפנות לתפקידי ניהול תפעול בחברות הפועלות בתחומים אחרים, בתקווה להיחלץ מהמקום בו לתחושתו הוא תקוע.

הדוגמה השנייה היא של מנהל פיתוח עסקי במגזר ההייטק שכל הקריירה שלו היא בחברות טכנולוגיות בתחום מאד ספציפי בעולמות הדפוס, ואף הוא נחשב מהמומחים המובלים בארץ בתחומו, אם לא המוביל שבהם. למרות שהוא עובד בחברה גלובאלית טווח הזדמנויות הקריירה שלו בתחום המומחיות שלו עוד יותר נמוך מאלה שהשוק מציע לסמנכ"ל התפעול מהדוגמה הראשונה, וגם הוא שוקל תפקידי פיתוח עסקי בחברות טכנולוגיות מחוץ לעולם הדפוס.

כעת נשאלת השאלה האם במונחי ניהול קריירה זו החלטה נכונה? ברוב המכריע של המקרים התשובה היא לא, בוודאי כשמדובר במומחים בקליבר הזה. נטישת תחום מומחיות שבו אדם נהנה מערך מותג כה גבוה, לטובת לתחום פעילות אחר כמוה כספורטאי אולימפי שיעבור לפעול בתחום ספורטיבי אחר. באחת הוא יאבד את כל הנכסים המקצועיים שצבר בעולם הספורט הקודם, אם כי הוא ימשיך להנות מרמת מודעות מאד גבוהה, אך הסיכוי שיקצור הצלחות באותו סדר גודל גם בספורט החדש קלוש מאד.

נחיתות מקצועית ותדמיתית

רק שלהבדיל מספורטאים מפורסמים שהמוניטין שלהם נשמר שנים רבות, עובדים שנוטשים את תחום מומחיותם הופכים בין רגע ל"עוד אחד" מיני רבים, שלא לומר "אף אחד". הדבר יבוא לידי ביטוי קודם כל בשלב החיפוש: המומחה לשעבר עתיד למצוא עצמו מול מועמדים מתחרים בעלי ניסיון וערך מותג גבוהים יותר בדומיינים החדשים עליהם הוא מתמודד, מה שקרוב לוודאי יאלץ אותו להתפשר על איכות/גודל התפקידים והחברות, ומטבע הדברים גם על חברות הפועלות בתחומים נחותים יותר ופחות מורכבים. ההיבט השני הוא בתפקיד עצמו: לכשייכנס לתפקיד הוא עתיד להתקשות בבניית הסמכות המקצועית ממנה נהנה בעבר, ולייצר יתרון יחסי על מומחים גדולים ממנו בארגון, על כל המשתמע מכך לגבי סיכויי הקידום שלו בעתיד.

המשמעות הפרקטית היא כי הניסיון להרחיב את טווח ההזדמנויות ואפשרויות הקידום עלול להוביל לנסיגת קריירה ולפגיעה בערך המותג ובערך השוק, על כן ברוב המקרים עדיף שלא לוותר על המומחיות ולשמר ערך מותג וערך שוק. ומה באשר לטענה כי התעקשות על קריירה בתחום המומחיות פירושה שמירה על ערך שוק "על הנייר" בלבד, שהרי השוק לא מציע מספיק הזדמנויות למימוש? ובכן, הראיה הזו היא צרה שכן מומחה שנהנה מערך שוק מאד גבוה יכול למצות אותו לא רק במתכונת של שכיר, מה שירחיב משמעותית את טווח הזדמנויות הקריירה תוך מיצוי המומחיות וערך המותג הגבוה בתחום.

קורנה ומומחיות

ואכן מנהל הפיתוח העסקי הקים מיזם בתחום המומחיות שלו, ותוך זמן קצר יחסית הצליח לגייס לקוח אסטרטגי שעתיד לשמש מנוף עסקי משמעותי, ואילו סמנכ"ל התפעול שהמתין בסבלנות להצעות בשוק המעליות התמנה לעמוד בראש מערך תפעול של החברה המובילה בארץ (תפקיד שהעדיף על פני הצעה למנכ"ל חברת מעליות קטנה).

ומה אם מומחה מאבד את מקום עבודתו, למשל בגלל משבר הקורונה שפלט לשוק גם מומחים בעלי ערך מותג גבוה מאד? במצב זה נכון יהיה לחפש עבודה גם בתחומים נוספים ולא להמתין שתפתח הזדמנות בתחום המומחיות שלהם, דבר שיכול להימשך גם מעל שנה ויותר. עדיף להם לחזור לשוק העבודה גם במחיר פשרה על תפקיד/חברה שכן הפגיעה בערך המותג עתידה להיות קטנה יחסית לתקופת אבטלה ממושכת.

בהצלחה.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה