עובדים עם מוגבלות - גם בתקופת הקורונה

על המדינה לפעול להגדרת מדרג תמריצים, שיוענק באמצעות המוסד לביטוח לאומי, למעסיקים שישיבו לשורותיהם עובדים עם מוגבלות.

עובדים רבים במשק נפגעו מהשלכות משבר הקורונה, אבל למרבה הצער - דווקא החלשים מביניהם, בעלי המוגבלות, נפגעו הרבה יותר.

אנשים עם מוגבלות מהווים כ-20% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל. שיעור התעסוקה של קבוצה זו עומד על כ-50% בלבד, וכאשר מדובר באנשים עם מוגבלות חמורה - רק כ-35% מתוכם מועסקים.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משנת 1998, נועד להביא לשינוי יסודי-תודעתי ופרקטי, של היחס כלפי אנשים עם מוגבלות בכל מישורי החיים, לרבות בתחום התעסוקה. מכוח החוק, מי שמעסיק לפחות 25 עובדים חייב לדאוג לייצוג הולם של בעלי מוגבלות בקרב עובדיו. גופים גדולים, המעסיקים מעל 100 עובדים, מחויבים לייצוג של לפחות 5% לעובדים עם מוגבלות משמעותית. במגזר הפרטי הוחל צו הרחבה בשנת 2014, על פיו הייצוג ההולם של בעלי מוגבלות, אצל מעסיק של 100 עובדים ומעלה, עומד על לפחות 3% מכלל העובדים.

החקיקה הביאה לשיפור משמעותי באיכות חייהם של אנשים עם מוגבלות, אך אין ספק כי הדרך ארוכה וכי משבר הקורונה הסיג לאחור את שילובם בשוק העבודה. המשבר הביא לכך שמעסיקים רבים מצאו עצמם בהליכי ארגון מחדש של העבודה, כחלק מצמצום הוצאות כללי, או הפעלת העסק במגבלות המתחייבות מחקיקת הקורונה. בתוך כך, מאות אלפי עובדים הצטרפו למעגל האבטלה, ובהם עובדים רבים עם מוגבלות. לפני מספר חודשים פרסמה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נתונים מטרידים, לפיהם כבר בראשית המשבר כ-65% מהעובדים הללו נפלטו משוק העבודה לאחר שהוצאו לחל"ת, פוטרו או שחדלו לפעול כעצמאים. רובם המכריע טרם שב לעבודה. ניתן רק להניח כי מצבן של נשים עם מוגבלות, חמור אף יותר.

הישגי השילוב עשויים לרדת לטמיון 

אין ספק, כי לצד הפעולות הדרושות לצורך הנעת המשק והשבתו לשגרה, יש לתת את הדעת באופן מיוחד לסוגיית השבתם של עובדים עם מוגבלות לשוק התעסוקה. עבור אוכלוסייה זו, העבודה מהווה אמצעי להשתלבותם בחברה, לעצמאותם ולבריאותם, ולא רק מקור פרנסה (שאף הוא שיקול חשוב כמובן). אי נקיטת פעולה בעניין, עלולה להוביל להרחבת הפערים ולאבדן הישגים חשובים ומשמעותיים בכל הקשור בשילוב עובדים עם מוגבלות, ועלולה להשיב את הגלגל לאחור.

זה המקום להזכיר, כי המעסיקים הם אלה שנשאו עד לאחרונה, באופן בלעדי, בנטל הכבד של ימי הבידוד והמחלה עקב המגפה, וגם לאחר ההסדר החדש שגובש, הם מוסיפים לשאת בחלק ניכר מהנטל הכספי בעניין זה. השלכות המשבר ומשמעויותיו נכונות, על אחת כמה וכמה, בכל הנוגע למעסיקים בתחומי המסחר, ההסעדה, המלונאות, התרבות והפנאי, שנפגעו קשות וטרם שולבו ב"אסטרטגיית היציאה". עבורם, מדובר במלחמת הישרדות של ממש.

למרות הפגיעה הניכרת בסוגי מעסיקים מסוימים, כלל המעסיקים עדיין מחויבים במתן ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות בין עובדיהם, משהחקיקה לעידוד העסקת בעלי מוגבלויות לא הותאמה להשלכות משבר הקורונה.

השבת עובדים עם מוגבלות לשוק העבודה חשובה מכדי להותירה לכוחות השוק. יתרה מכך, כוחות השוק לבדם לא יסייעו. בנסיבות מורכבות אלה, לא ניתן לצפות שהפתרון יגיע מהמעסיקים לבדם או יוטל עליהם במלואו. בהתאם, מתחייבת תוכנית לאומית והקצאת מימון מקופת המדינה לטובת העניין. על המדינה לפעול להגדרת מדרג תמריצים, שיוענק באמצעות המוסד לביטוח לאומי, למעסיקים שישיבו לשורותיהם עובדים עם מוגבלות.

במסגרת זו, ניתן יהיה להבחין בין סוגי המעסיקים השונים (לפי תחום הפעילות, היקף הפעילות, מספר העובדים וכו'), בדומה לאופן שבו הוחל השיפוי בגין ימי הבידוד מכוח ההסדר החדש. במקביל, ניתן לבסס הסדר שיאפשר להשיב עובדים עם מוגבלות לעבודה בהיקף חלקי, תוך השלמת יתרת המשרה באמצעות תשלום דמי אבטלה חלקיים, וכן מציאת פתרונות מותאמים לעובדים עם מוגבלות המשתייכים לקבוצות סיכון המחייבות נקיטת זהירות יתרה. ניתן לחשוב על מנגנונים נוספים אפשריים, אך לשם כך נדרשת, בראש ובראשונה, הכרה בבעיה, התגייסות והבעת נכונות לפתרונה. 

הכותבת היא שותפה במשרד רובין שמואלביץ, המתמחה בדיני עבודה

***גילוי מלא: הכותבת מייצגת את גלובס