מגפת הנשירה: איך הקורונה שילשה את מספר הנושרים ממערכת החינוך

רבות הן ההשפעות השליליות של מגפת הקורונה, אך הקשה מכולם היא כנראה ההשפעה על מערכת החינוך. בזמן שבתי הספר נאלצים להמציא את עצמם מחדש, הקורונה גילתה לנו עד כמה הקשר הבינאישי בין התלמיד למורה יחד עם האוירה החברתית חשובים ביותר בתיווך התלמידים ללמידה אופטימאלית.

לפי נתוני הלמ"ס בישראל ישנם כיום 80,000 תלמידים אותם משרד החינוך מגדיר כנושרים. לצערנו, המערכת מזהה רק כשלושים וחמש אחוזים מהבעיה. מאחר ועל כל תלמיד שמוגדר כנושר ישנם עוד שני תלמידים בנשירה פאסיבית. הכוונה היא לתלמידים שהם נוכחים חסרים בשיעורים. כלומר הם נמצאים בשיעור אך אינם לומדים ודחיפה קלה מעבר לגבול, תגרום להם לנשור סופית. הדחיפה הזו, היא מגפת הקורונה.

הרבה יותר קל להיות נפקד חסר מול מחשב במערכת וירטואלית שלא רואה את הצרכים הרגשיים של כל אחד מהילדים. שלא שמה לב לעיגולים השחורים מסביב לעין, אם התלמידה הגיעה עם סנדוויץ' לארוחת עשר או במקרים קיצוניים יותר אם הילד הגיעה לכיתה מכוסה חבורות כחולות. מעבר לזאת הנקודה המרכזית ביותר היא גם חוסר היכולת לאכוף את השתתפות התלמידים.

מאז החלה מגפת הקורונה, הפניות לעמותת מניפה עלו במאות אחוזים ובאופן אישי אני מקבלת יום- יום טלפונים מהורים ברחבי הארץ מכלל המגזרים. הורים שרואים את ילדיהם עומדים על הסף לפני הנפילה לתהום העמוק של הנשירה. הדבר המעניין והמפחיד ביותר הוא הגילאים של הילדים הללו. אם בעבר הפניות הגיעו מהורים לתלמידי תיכון בכיתות הגבוהות, כעת פניות רבות מגיעות מהורים לילדי יסודי וחטיבה רבים מהם, תלמידים שעד כה היו נורמטיביים וכלל לא נמצאו בפרופיל הילד הנושר הקלאסי. משמעות הדבר היא שטווח גילאי הנשירה גדל בצורה משמעותית ואיתו גם מספר הנושרים.

בתי הספר וראשי רשויות מספרים כי למעלה מחמישים אחוז מהתלמידים במדינת ישראל ירדו בחצי שנה האחרונה ברמת התפקוד הלימודי. בתוכניות לנוער בסיכון, המצב קשה עוד יותר. כשבעים אחוזים מהתלמידים במצב סוציואקונומי נמוך אינם שותפים כלל בלימודים.

יתר על כן, מגפת הקורונה פגעה בעבודות של בני הנוער. בימים כתיקונם רבים מבני הנוער הנושרים היו מוצאים את עצמם עובדים במסעדות, תחנות דלק, חנויות ועוד. כיום, מצב האבטלה בארץ גדול מאוד ובני הנוער שאינם צריכים להאכיל משפחות הם הראשונים לשלם על כך מחיר.

מיותר לציין שאלו בני נוער שבסוף הולכים להסתובב ברחוב, נחשפים לסמים ולעבריינות ואף נשאבים לעולם הזה. במצב הזה ניתן להעריך כי בעוד שנים מספר, לא הרבה מעבר לפינה מדינת ישראל תתמודד עם גל עבריינות שלא נפגשה כמותו מעולם מהסיבה הפשוטה שגדילת תופעת הנשירה באופן ישיר גם משפיעה על גדילת העבריינות. ילדים ללא מסגרת מחפשים ריגוש במקומות אחרים ואף מוצאים אותם. מחקרים מצאו כי 70% מהעבריינים בכלא נשרו כבר בגילאי היסודי. רובם יעידו על חוסר תפקוד לימודי וחוסר במסגרת שהובילו אותם ישירות למצב בו נמצאו.

הפתרון לכך דורש ממערכת החינוך לא מעט, אך ישנה את פני השטח בשנים הבאות והוא כתיבה מחדש את התפקיד של המורים- כמורים לחיים, המלווים רגשית כל תלמיד, כמורים שירדו מקתדרה, ומוכנים לפעול באופן בלתי פורמלי כדי לחזק את הקשר האינטימי עם כל תלמיד ברמה- של תכנית אישית, ניהול תיק של מצויינות אישית, אימון אישי, העצמה. "תלמידים כבנים". בית הספר הוא לא מקום רק של הקניית ידע, אלא צריך לשאוף להיות פלטפורמה המאפשרת לכל תלמיד למצוא את מקומו בעולם על מנת שלא יצטרך לחפש בשדות זרים. את הנשירה הזו כן אפשר להפסיק אם נשכיל לעשות זאת. 

הכותבת היא מנכ"לית עמותת מניפה