מהם סדרי העדיפויות הנכונים למתן חיסון הקורונה

עם התקרבות גל החיסונים נגד קורונה לחופי ישראל, ניצבת מדינת ישראל בפני שאלה אתית כבדה: מהם סדרי העדיפויות הנכונים למתן החיסון. כמו כל השאלות האתיות, בבסיסן עומדת השקפת עולם בדבר מהות האדם, מהות החיים ותכליתם, תפקידה של המדינה, פרט לעומת כלל ועוד. העיסוק בשאלות אתיות מחייב להגדיר ראשית לכל את הערכים המכתיבים את התשובה לשאלה, ולאחר מכן יש לדרג אותם על פי סדר החשיבות. על מנת לבחון את הערכים נניח כי עומדת לפנינו מנת חיסון אחת ויחידה, ועלינו לקבוע כיצד נשתמש בה באופן המיטבי.

אין ספק שכמעט כולם רוצים לקבל את החיסון, אם כי כל אחד מסיבות אחרות. אדם צעיר ובריא אינו חושש כל כך מהאפשרות שיחלה, ואף על פי כן הוא רוצה את החיסון על מנת שיוכל לעבוד כרגיל ולפרנס את בני ביתו. החיסון ימנע ממנו את הצורך להיכנס לבידוד מדי פעם ויאפשר לו לעבוד בחברת אנשים אחרים באופן חופשי וללא מגבלות. לעומתו אדם קשיש צריך את החיסון לשם הצלת חייו שכן הסיכוי של הקשיש למות אם יחלה בקורונה גבוה. מבחינה ערכית עומדים כאן שני ערכים על כף המאזניים: מצד אחד הצלת חיים ומצד שני פרנסה ואיכות חיים. בשאלה זו, ההגיון, המוסר וההלכה אומרים כולם כי הצלת חיים קודמת לפרנסה, וכל שכן לאיכות חיים.

כעת נצרף לדיון אחות בחדר מיון. זו אינה מבקשת את החיסון בשביל עצמה, אלא בשביל לא לסכן את עשרות המטופלים אותם היא פוגשת מדי יום, הנמצאים כמעט כולם בקבוצות סיכון. במידה והיא תידבק ותדביק אותם היא תוביל בוודאות למוות של חלק מהם. החיסון נועד בשביל להציל את כל עשרות החולים שיבואו איתה במגע. השאלה הערכית אותה היא מעוררת היא האם להעדיף את הצלת חיי הרבים על פני הצלת חיי היחיד. התשובה לשאלה זו על פי המשפט העברי וכמו כן על פי מרבית התפישות המוסריות בעולם, היא שאכן הצלת הרבים קודמת להצלת היחיד, ולכן תקדם האחות על הקשיש.

תופעה דומה תתרחש כאשר לחדר יכנס נהג האוטובוס. הוא מסיע מאות אנשים בריאים מדי יום. במידה וימצא חולה לא זו בלבד שפרנסתו תפגע אלא שהוא עשוי להדביק עשרות אנשים ולגרום להם להיכנס לבידוד, חלקם אף יחלו ויגרם להם נזק גופני וכלכלי. לפי שני העקרונות הקודמים כי הוא עדיף על האזרח הבודד, שכן החיסון שלו ימנע נזק מרבים, ומאידך האחות עדיפה עליו שכן החיסון שלה לא רק ימנע נזק אלא יציל חיי רבים.

השאלה תהפוך להיות מורכבת הרבה יותר כאשר לפנינו יעמוד קשיש ונהג אוטובוס, האחד צריך את החיסון לשם הצלת חייו האישיים והאחר צריך את החיסון לשם מניעת נזק ממאות אנשים. כיצד יש לנהוג כאשר מחד עומדת הצלת חיי יחיד ומאידך עומדת מניעת נזק כלכלי מרבים? שאלה זו נידונה במשפט העברי במספר הקשרים, מהם עולה כי במקרים בהם מדובר במחיר כלכלי כבד המושת על הרבים, יש להעדיף את מניעתו גם במחיר חיי אדם של אנשים בודדים. הכרעה בשאלה זו קשה מנשוא אולם למעשה היא מוכרעת בכל פעם שהממשלה מחליטה על תקציב מדינה אשר אינו מופנה כולו למטרות הצלת חיים, אלא גם לשם רווחת הציבור, למרות שהחלטה זו תגבה בבירור מחיר בחיי אדם.

סדר העדיפות לפי המשפט העברי

לאור ניתוח זה ננסה לדרג מספר קבוצות באוכלוסייה לפי סדרי עדיפויות. איפיון הקבוצות משתנה כמובן לפי הבנת אנשי המקצוע, ולא באנו אלא להדגים את ישום עקרונות המשפט העברי במקרה שלפנינו:

בסדר עדיפות ראשון נמצאים צוותי רפואה.

בסדר עדיפות שני נמצאים עובדים בבתי אבות.

בסדר עדיפויות שלישי, נמצאות שתי קבוצות: אוכלוסיות בסיכון גבוה כגון קשישים, ועובדים מול קהל רחב. הראשונים זכאים לחיסון בשל הצלתם האישית והאחרונים זכאים לו בשל העובדה שחיסונם עשוי למנוע נזקים גדולים מאוד מהחברה כולה, ולאפשר את התנעת כלכלת המדינה.

בסדר עדיפות רביעי נמצאות נשים בהריון ועובדי הוראה. הראשונות זכאיות לחיסון בשל מידת הסיכון המיוחדת שיש להן והאחרונים זכאים לחיסון בשל היותם פוטנציאל להדבקה רחבה.

בסדר עדיפות אחרון נמצא כל שאר הציבור.

הכרעה בשאלות אלו אינה כה פשוטה, אך היא תהווה מדד לסדרי העדיפויות המוסריים של החברה הישראלית, המקבלים השראה ממוסר התורה, הרואה בחיי אדם ערך עליון, ומציבה את טובת הכלל לפני טובת הפרט. 

הכותב הוא רב מושב נוב ברמת הגולן וחוקר במכון משפטי ארץ עפרה