חיסוני הקורונה - החזרה לשגרה עוד רחוקה מאוד

חודשים ארוכים שאנחנו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו בציפייה לחיסון המיוחל. גם אלה שמעולם לא התחסנו ואפילו המתנגדים לחיסונים שבשגרה - כולם כבר מצפים לבואו. מהדורות שלמות של חדשות הוקדשו למרוץ הענקיות שבחרו בגישות שונות להגיע לאותה מטרה - התכשיר שלכאורה יעניק לנו הגנה מפני הדבקה בנגיף הקורונה. התקשורת מלווה את בואם לקו הגמר והלך הרוח מבשר ש-"זה כבר כאן", ממש מעבר לפינה. גם המהלכים שעושה ממשלת ישראל להזמנת מנות חיסון, מבעוד מועד, נועדו בכדי ליצור סביבה בטוחה דיה, שתאפשר חזרה מהירה לשגרה.

אולם, מבט בוחן על טבעם של חיסונים, כפי שלמדנו להכיר מאז שנכנסו לחיינו ועל חיסון הקורונה בפרט, כמו גם על הדיווחים העולמיים של חולי קורונה, שהחלימו ונדבקו בשנית ואפילו על הדיווחים העדכניים של יצרניות החיסונים, מחדד את התמונה שהמרחק אל הארץ המובטחת, רב מאוד.

כך למשל, לו היה נוחת הבוקר החיסון לקורונה במדינת ישראל, הדבר היה מחייב לוגיסטיקה מורכבת מאוד של הובלת החיסון ואחסונו בטמפ' נמוכות, ומתן החיסון בלפחות שתי-פעימות לכתשעה מיליון אזרחים. יתר על כן, למרות שישראל מדינה עשירה באופן יחסי, ולמרות שחתמנו על הסכמים עם לפחות 3 יצרניות-על, מנות החיסון שצפויות להגיע, יגיעו ב-'טפטופים' ולכן גם ינוצלו במספר מעגלי חיסון: תחילה אנשי הרפואה והצוותים המקצועיים, לאחר מכן זרועות הביטחון והמקצועות הנושקים ורק לבסוף הציבור כולו.

לחלון זמן זה יש להוסיף את פרק הזמן עד למתן זריקת הדחף. בנוסף יש להבין שחיסונים אינם מקנים הגנה מיידית ובוודאי שלא ל-100% מהאוכלוסייה שחוסנה. כך למשל, החברות פייזר, מודרנה ואסטרזניקה, דיווחו לאחרונה על פרוטוקולים שונים, איכויות שונות ויעילות חיסונית של כ-90%, כ-94% וכ-74%, בהתאמה. לכאורה, נתונים מרשימים ביותר. למעשה, נניח והמספרים הללו אכן מהימנים, מבחינה סטטיסטית מדובר על כ-14% מהציבור שלא יפתח הגנה בפני הנגיף.

אם נוסיף לכך את רשימת ה'מסרבים'; את אלה שלא יקפידו על הפרוטוקול המדויק (מינונים ולוחות זמנים); את אלה שלא יגיעו לקבל חיסון בשל זקנה ו/או מגבלות פיזיות; את הדיווחים העולמיים, שמתארים פרטים שלקו בקורונה, החלימו ונדבקו בשנית (גם אם היקף התופעה וסיבותיה טרם התבהרו) ואת פרק הזמן מקבלת מנת החיסון השנייה ועד לפיתוח עמידות הגוף בפני הגורם המזהם, ספק אם בזמן הקרוב נראה 'עדר' בגודל המינימאלי הנדרש למטרת חזרה לשגרה בטוחה. בהערכה גסה ובהתחשב במידע המצוי כיום בידי מערכת הבריאות, מדובר על כארבעה חודשים מבואו של החיסון ארצה. מכאן שהמועד הסביר לחזרת המשק לפעילות הוא לא לפני חגי-תשרי התשפ"ב.

אז מדוע אנחנו מאושרים כל כך? אולי כי הציבור אוהב לשמוע את מה שהוא רוצה לשמוע. אולי כי דואגים לשכנע אותנו שיש אור בקצה המנהרה. אולי כי גורמים לנו להאמין שזה אכן כאן ועכשיו. אולם, התחושה הזו שקרית. וכך, במקום להכין את הציבור השחוק מדיבורים והבטחות, למציאות כפי שנצפית בימים אלה, אנחנו נשטפים במצג שווא לעתיד ורוד: ומה לגבי מספר מנות החיסון שיגיעו בפועל ארצה? ומי מאיתנו יקבל את חיסון חברת פאייזר/ מודרנה/אסטרזניקה ומי את חיסונו של פוטין?

אז מה עושים? כשם שההכנות לקראת ריצת מרתון שונות במהותן מההכנות לריצת 100 מטר, כך גם פסיכולוגית - יהא זה נכון לעדכן את הציבור במועד הריאלי לסיום המשבר. במידת הצורך, תמיד ניתן יהיה לעדכן את הציבור עם חלוף הזמן והתבהרות התמונה המקומית והעולמית. פיננסית, יהא זה נכון להתייחס למועדים ריאליים ולחלונות זמן ארוכים יותר בתכנון תקציבים, מתן מענקית, החזר חובות ותשלומי משכנתאות. ובריאותית, יהא זה נכון להיערך לתקופה ממושכת ועמוסה אף יותר, על רקע תחלואה משולבת של הקורונה, שפעות וזיהומי חורף. 

הכותב הוא אימונולוג, חוקר בבית הספר לסיעוד האקדמית ת"א יפו