"בפרוקטר אנד גמבל העולמית, המכירות עלו בקורונה, בניגוד לישראל"

אישי: בן 45, גרוש ואב לבת, גר בתל אביב

מקצועי: מנכ"ל פרוקטר אנד גמבל ישראל

אני: מופנם, חולם חלומות. הילד שבי חזק. בגיל 32 לקחתי חצי שנה חל"ת ויצאתי לטיול הגדול בדרום אמריקה.

משפחה: סבא היה בגטו לודז’, סבתא שרדה את אושוויץ. הם הכירו אחרי המלחמה, עלו לישראל ואמא נולדה בת"א. המשפחה של סבתא מצד אבא, נצר למשפחת אברבנאל משושלת דוד המלך, גרה בפריז, ושלושה ימים לפני שהנאצים נכנסו לעיר, ניצלו את הדרכון הספרדי שהיה להם וברחו לשם עד סוף המלחמה, ואז עלו ארצה. סבא הגיע לכאן מרוסיה ופגש את סבתא. הם גרו ביד אליהו. ההורים נפגשו בת"א. אבא התחיל כהנדסאי מתכנן דודי שמש באמקור ואמא למדה לתואר שני בספרות.

ילדות: גרנו ברמת השרון וכשהייתי בכיתה ג' עברנו לברוקלין לצורך לימודי הנדסה של אבא. כשחזרנו, הוא ניהל את הרכש בתעשייה האווירית, ואמא, שבארה"ב לימדה בבתי ספר יהודיים, עברה לביטוח. השנתיים בברוקלין מאוד השפיעו עליי. למדתי בבי"ס ציבורי, ומאחר שלא ידעתי אנגלית, אמא לימדה אותי עד שהפכתי לאלוף האיות של ביה"ס. מאז, האנגלית התקבעה והחלומות שלי היו אמריקאיים. רציתי להיות אסטרונאוט, שחקן NBA ולעבוד במקדונלד'ס - תמיד כשאבא חזר מחו"ל הוא היה מביא לנו צ'יקן נאגטס קרים שטרפנו כבר בשדה התעופה.

גירושין: כשהייתי בן 13 הוריי התגרשו וזו הייתה טראומה. אף אחד לא ידע כי זה נחשב למשהו מבייש. בערב שבו הם סיפרו לי ברחתי מהבית והתחיל תהליך של איבוד ביטחון עצמי, שהתגבר כשעברתי עם אמא לרחובות והשפיע על הציונים שלי במגמת פיזיקה-מתמטיקה. עד היום יש בי צד מופנם. השירות הצבאי כקצין החזיר לי את הביטחון.

לימודים: כשהשתחררתי למדתי תואר בכלכלה ותואר במשפטים והמשכתי לתואר שני למצטיינים בכלכלה. במקביל, הייתי פקד המשמר האזרחי ומתרגל במכללה למנהל. לא תכננתי להיות עו"ד. רציתי לעבוד בחברה אמריקאית ושלחתי קו"ח. פרוקטר אנד גמבל ענו ראשונים.

קריירה: עברתי לז’נבה למשרה חלומית, עם 10 ימים בחודש בארץ על חשבונם במלונות ומסעדות, ואחרי שנה אמרו לי שנגמר הסרט כי נפתח פה משרד. התחלתי את דרכי במותגי הכביסה, ניהלתי את השיווק של אריאל, טייד ופיירי, אחרי שנתיים קיבלתי את החיתולים והיגיינת הנשים, ואז עברתי עם גרושתי לבריסל.

שלוש שנים אחר כך קודמתי לדירקטור והייתי אמור להשיק בדרום אפריקה את אריאל. עברתי שנתיים קשות. אני טסתי הלוך-חזור והתמודדתי עם הבדלי המנטליות של העובדים. התגרשתי כשליה הבת שלנו הייתה בת 3. קיבלתי עליה אפוטרופסות ו־ויתרתי על החלום שלי לעבוד בארה"ב כי אני מסרב לפספס אותה. במקום זה, יצרתי לי חלומות אחרים והתחלתי לכתוב.

ממלכת יוריקה: תמיד כתבתי והייתי שותף ליצירת הקמפיינים שלנו, שחמישה מהם זכו בפסטיבל קאן ואחד בגרנד פרי. בפרויקט למברשות שיניים חשמליות עבדתי עם סופרת על ספר הילדים "גלית החשמלית" וכל־כך נהניתי עד שנרשמתי לקורס כתיבה. כתבתי את "ממלכת יוריקה", ספר המנהלים הראשון לילדים. כשהוא יצא הבת שלי ביקשה שאעביר שיעור בכיתה, ומאז, בכל יום שישי, אני מלמד חשיבה יצירתית בהתנדבות בבתי ספר כשבקורונה השיעורים עברו לזום.

קורונה: בניגוד לחברה העולמית, שבה המכירות עלו, בישראל נשארנו פחות או יותר באותו מקום.

כחול לבן: אני מבין לגמרי את הפילוסופיה של קניית תוצרת מקומית, אבל לנו אין מפעלים בארץ ולכן אנחנו מדגישים את היתרון שבקניית המוצרים שלנו.

הקטנת אריזות: באה מתפיסה של קיימות ורצון לעשות דברים יותר קומפקטיים. מאז המחאה החברתית אין עליות מחירים, וכשהאריזות קטנות, המחיר יורד לינארית. ושוב, בישראל אנחנו לא משפיעים על הייצור ומקבלים את האריזות האירופיות.

מחיר: בחלק מהמוצרים אנו יותר יקרים מבחו"ל, אבל זה בהשוואה למדינות כמו פולין ורומניה ולא למדינות מערביות. היחסים המסחריים שלנו עם הרשתות נעשים דרך המפיצים, חברת דיפלומט, ונתחי השוק הגבוהים שלנו הם לא תולדה של השנים האחרונות, אלא היסטוריים.

פנאי: ריצות וספינינג, יוצא לטרקים לבד וכותב שם.

תפיסת עתיד: ממשיך בפרוקטר לשלב הבא ומפתח את "יוריקה" - העולם המקביל המרגש שלי.