שירביט: המשבר שיכול לשנות את כל תפיסת התחרות בענף הביטוח

אירוע הסייבר החריג והחמור בחברת הביטוח שירביט עדיין לא הגיע לסופו, כשאתר החברה עדיין לא שב לעבודה "רגילה", אבל כבר עכשיו ברור שצפויות להיות לו כמה השלכות משמעותיות לא רק על שירביט עצמה - אלא על ענף הביטוח כולו. ייתכן שההשלכות אפילו ישנו את תפיסת התחרות בכל השוק המוסדי, שמנהל נכסי ציבור בהיקף כולל של כ-2 טריליון שקל ושמהווה כרית ביטחון סוציאלי חשובה.

■ הכירו את המייסד והבעלים של חברת הביטוח שעומדת בלב הסערה | הדס מגן ורון שטיין

המשבר בשירביט עוד עשוי להתברר ברבות השנים כקו פרשת המים בתפיסת התחרות בענף הביטוח. ייתכן שזה יהיה המועד, שעד אליו הרגולטור האחראי מרשות שוק ההון ורגולטורים אחרים רצו להגדיל את מספר השחקנים בשוק, אבל אחריו שיקולי שיפור התחרות איבדו מחשיבותם לטובת שיקולי יציבות ויכולת לעמוד בשלל ההוראות ("הכבדות"), שהרגולציה המקומית והבינלאומית מובילות אליהן.

בבנקים התפיסה התחרותית כבר השתנתה

זה שנים שיש מגמה ברורה של העדפת צירוף שחקנים חדשים לשוקי הביטוח וניהול החיסכון לטווח ארוך. הרגולציה נותנת להם ולשחקנים קיימים קטנים יחסית הקלות ייחודיות - העיקר ש"יזיזו את הגבינה" של הגופים הגדולים והמבוססים, או לפחות שרק יאיימו להזיזה.

זה קורה בשלל תחומים, החל מחברות הביטוח הדיגיטליות החדשות שהצטרפו לשוק בעידוד הרגולציה ושכבר מורגשות בשוק, עבור בשוק הפנסיה החדשה עם קרנות הפנסיה ברירת מחדל שנבחרו על ידי האוצר ושכולן, במוצהר, הקרנות של בתי ההשקעות שזוכות להעדפה ברורה על פני אלה של קבוצות הביטוח, ועד למאמצים ניכרים - וחשובים - לפיתוח נותני אשראי חוץ-בנקאיים ונותני שירותים פיננסיים מתקדמים.

החשיבות בעידוד המתחרים החדשים ברורה ומבוססת. אבל, היא לא חד-משמעית כמו שרבים נוטים לחשוב. בטח לא בתחומי פיננסים כה חשובים לניהול הסיכונים והאתגרים של כל משקי הבית בישראל, היום ובעוד יובל שנים.

המורכבות הזו נראית היטב במה שקורה וקרה בענף הבנקאות, שמפוקח ומוסדר ברמה מעמיקה לא פחות ואולי אף יותר מאשר השוק המוסדי, והרבה מעבר לשאר הענפים במשק.

בשנים עברו היו בישראל שלל בנקים קטנים ועצמאיים. לאורך השנים מספרם הצטמק כשהם נרכשו בזה אחר זה על ידי בנקים גדולים בהרבה מהם (או קרסו). והיום יש חמש קבוצות בנקאיות גדולות. הפועלים ולאומי, שעדיין נתפסים כגדולים ביותר ו"זוכים" לעתים לרגולציה מחמירה ייחודית כדי לחזק התחרות בהם, וכן מזרחי טפחות, דיסקונט והבינלאומי (ששניים מהם צמחו בשנים האחרונות באמצעות מיזוגים רבים עם בנקים קטנים מהם). ישנו עוד בנק אחד עצמאי קטן - בנק ירושלים.

הוצאות אסטרונומיות על מחשוב ומומחים 

אין להבין מזה שאין מקום לשחקנים קטנים גם בבנקאות. בימים אלה מוקם בנק חדש, הבנק הדיגיטלי שבבעלות פרופ' אמנון שעשוע, שנמצא כבר בעיצומה של היערכות לכניסה לפעילות, לאחר שכבר קיבל אישור מבנק ישראל. אך זה עדיין היוצא מן הכלל. בשנים האחרונות ראינו כיצד בנק ישראל דחף לביצוע מיזוג של בנק אגוד לתוך בנק מזרחי טפחות, למרות התנגדות רשות התחרות, בין היתר בגלל סקפטיות לגבי מיצובו התחרותי של אגוד כבנק עצמאי.

לא מדובר רק בנוחות רגולטורית, אלא באמת בשאלה של יכולת אובייקטיבית. למה הכוונה? חברה קטנה לא יכולה לעמוד בנטל הרגולציה והתחרות העסקית יחדיו. כך למשל, בחינת הדוחות של שירביט ל-2019 מלמדת כי החברה רשמה הוצאות והשקעות בגין מחשוב וציוד היקפי (כולל תוכנה) בהיקף של כ-16.3 מיליון שקל (כולל פחת). לעומתה, הראל רשמה בשנה זו הוצאות מקבילות בהיקף של 628 מיליון שקל והפניקס הוציאה 512 מיליון שקל (גם כן כולל פחת). וזאת, בעולם שבו יש הוצאה קבועה כדי לשמור על רמה מינימלית של יכולות ומערכות מחשוב, ללא קשר למגוון הפעילויות השונות בכל אחת מאותן חברות, ולהיקפן.

לאחרונה אמר לנו גורם בכיר במערכת הבנקאית, כי אנשי מחשוב הם מקבלי השכר הכי גבוה בבנק שלו, להוציא חברי הנהלה. מבחינתו הוא מתחרה על העובדים הללו לא מול בנקים אחרים, אלא מול חברות הייטק מבוססות וסטארט-אפים. זה אומר שעלות כל איש מחשוב טוב - ובתחום הסייבר למשל יש חובה לשכור כאלה - היא מאות רבות של אלפי שקלים לשנה. בסופו של יום, הנתונים מרמזים שגוף קטן, גם אם הוא רווחי, יכול לגייס כמות מוגבלת של מהנדסי תוכנה ומומחים לשירותו, כשהאיומים לכשל מכני או אירוע סייבר דומים אצלו לאלה שיש לגופים הגדולים והערוכים יותר.

עסקת הלמן אלדובי-הפניקס מסבכת את התמונה

אך לא רק זאת, האירוע בשירביט מצטרף להתפתחות נוספת השבוע: ההסכם שנחתם למכירת הלמן אלדובי, שמחזיק בקרן פנסיה ברירת מחדל, לקבוצת הביטוח הפניקס. הלמן אלדובי פועל באגרסיביות בשוק הפנסיה החדשה במטרה להשיג עוד ועוד חוסכים ומעסיקים. את זה הוא עשה ברמת תמחור אגרסיבית.

האגרסיביות של הלמן אלדובי הובילה אותו להיות יעד מבוקש להשתלטות על ידי אלטשולר שחם גמל והפניקס, אבל היא גם כנראה עוררה אי-נוחות ברשות שוק ההון, שרוצה שהגופים המפוקחים על ידה יפעלו כל הזמן תחת מודל עסקי בר-קיימא.

אז אמנם השנה הלמן אלדובי עבר לרווחיות קלה, אבל יש להניח שהמעבר שלו תחת כנפי הפניקס מרגיע את הרגולטור בהקשרי הקיימות לעוד 5, 10 ו-30 שנה.

המקרה של שירביט אף מחדד זאת. ברשות שוק ההון מנסים לא להיות במרכז תשומת הלב של פרשת שירביט ולא מדברים על היום שאחרי - האם היה כשל, האם יהיה קנס, ובאיזה היקף? עוד יבוא היום לבחון זאת, אך בינתיים הם ושירביט מקווים לצמצם את הנזק.

בכל אופן, החלק הרגולטורי הקשה עוד נמצא לפני שירביט. גם שלב ההשקעות הגדולות בהרבה במחשוב, ובין היתר בסייבר, שישנה את מודל הרווחיות שלה - ככל ששירביט תישאר חברה עצמאית, דבר שכלל אינו ברור מאליו כיום, בין אם מיוזמתה או מיוזמת הפיקוח.

בכל אופן, ברור שהמשבר לא רק מעלה סימני שאלה פוטנציאליים ביחס לשירביט ועתידה, הוא גם מעלה תהיות על תפיסות פיקוחיות בענף הביטוח והחיסכון הפנסיוני. על כן, לא נופתע אם בעתיד נסתכל לאחור ונראה שבעקבות אירוע שירביט ענף הביטוח החל בתהליך אשר עבר כבר על הבנקים - מתמיכה מובהקת בתחרות לתמיכה ביציבות וגודל.