האופציות נסגרות, החותמת נטבעת, אך טראמפ מכריז: "המאבק רק התחיל"

השבוע תגיע אל מיצויה ההגיוני הדרך הפתלתלה, המובילה מאקט ההצבעה בבחירות לנשיאות ארה"ב אל אקט ההכרזה הרשמית של זהות המנצח.

בדרך כלל נדרשות רק מספר שעות. לכל היותר צריך לחכות עד הבוקר שאחרי. לא הפעם, כמובן. אמנם התקשורת העניקה לג'ו ביידן את התואר "הנשיא המיועד" ארבעה ימים לאחר סיום ההצבעה. אבל הנשיא המובס, דונלד טראמפ, מוסיף לטעון שהוא הוא המנצח; שהוא נחל "נצחון מוחץ", וקונספירציה רב-יבשתית גנבה את נצחונו.

זה חודש ויותר שהוא מנהל מאבק משפטי נגד אישור התוצאות. אנשיו הגישו 50 תביעות (לפי חישוב ה'ניו יורק טיימס'), שהתבררו בפני 86 שופטים (לפי חישוב ה'וושינגטון פוסט'). בליל שבת הגיע עניינו אל בית המשפט העליון בוושינגטון, ונדחה על הסף. בזה נסגרה בעצם האופציה המשפטית שלו, במידה שהייתה קיימת.

הוא אמר לפני שבועיים, בחוסר חשק ניכר כי הוא יעזוב את הבית הלבן ב-20 בינואר אם חבר האלקטורים יאשר את נצחון ביידן. ובכן, חבר האלקטורים מתכנס ביום שני, וירטואלית, ב-51 ערים של ארה"ב (בירותיהן של 50 המדינות + מחוז קולומביה, שבו נמצאת וושינגטון הבירה).

אין כמעט ספק שהאלקטורים, יצביעו לטובת המועמד שניצח בכל אחת מן המדינות שהם מייצגים. החוק המקומי מחייב אותם לעשות כן, אם כי תיאורטית הם יכולים לעבור על החוק, ולהיענש. אם יתרחש הצפוי, התוצאה תהיה 306 אלקטורים לביידן, 232 לטראמפ. זה יהיה היפוך מדויק של תוצאות 2016. ביידן יהפוך בזה רשמית ל"נשיא המיועד".

האם טראמפ יעמוד בדיבורו, ויסיים את מאבקו נגד "הזיוף הגדול ביותר בתולדות ארצנו"? אין כל סיבה להניח את זה. בעיניו, אפילו פסיקת העליון אינה סוף פסוק. הוא תקף את הפסיקה בלשון שלא נקט שום נשיא לפניו. שעות אחדות אחר כך הוא צייץ, באותיות גדולות של צעקה, "מאבקנו רק התחיל". בשבת בצהריים צעדו אלפים מתומכיו ברחובות וושינגטון, וחשבון הטוויטר שלו חזר ופלט סרטי וידיאו שלהם.

התרגיל האחרון: הצבעה בקונגרס

אף על פי שהאופציה המשפטית נסגרה למעשה, ואף על פי שחבר האלקטורים יטבע את חותמת "ביידן", מלחמת הגרילה של טראמפ נגד תוצאות הבחירות אינה מסתיימת.

יש אפילו עוד אמצעי לגליסטי אחד לשיבוש התהליך. שני בתי הקונגרס בוושינגטון ייפגשו ב-6 בינואר כדי לאשר את בחירת האלקטורים. ברגיל, זה עניין פורמלי לחלוטין. אבל אם יימצאו ציר אחד של בית הנבחרים וסנאטור אחד שיערערו על התוצאות, כל חברי הקונגרס יידרשו להצביע שמית. אין קושי לנחש שלזה בדיוק חותר טראמפ. אם כל רפובליקן בקונגרס ייספר בפומבי, טראמפ מקווה שיימצאו די רפובליקאים כדי להטריף מעיקרו את כל תהליך הבחירה.

במקרה הזה, בית הנבחרים יתבקש לבחור את הנשיא הבא. בשיטה האמריקאית עתירת המוזרויות, ההצבעה לא תהיה אינדיבידואלית, לכל ציר, אלא מדינתית. זאת אומרת, לכל אחת מן המדינות יהיה קול אחד ויחיד, בלי שים לב לגודלה. לווייאומינג, שיש בה 600,000 תושבים ופחות, יהיה קול אחד; ולקליפורניה, כמעט 40 מיליון תושבים, יהיה קול אחד. הקול הזה יוכרע על יסוד רוב הצירים בכל אחת מן המדינות. הואיל והצירה היחידה של ווייאומינג היא רפובליקאית, המדינה תצביע בעד טראמפ; לקליפורניה יש 53 צירים, רובם הגדול דמוקרטים, אז היא תצביע בעד ביידן. מאחר שיש יותר מדינות רפובליקאיות, טראמפ ייבחר, אף כי לדמוקרטים יש רוב בבית הנבחרים.

הוא יאיים, הוא ישדל, הוא יפתה

קטן מאוד הסיכוי שתרחיש כזה יתממש. אבל גדול מאוד הסיכוי שטראמפ ייאחז בו. בשלושת השבועות הבאים הוא יפעיל מכבש של לחצים על הרפובליקאים במחוזות הבחירה שלהם ובמדינותיהם. הוא יאיים, הוא ישדל, הוא יפתה. זו נוסחה ששירתה אותו היטב בארבע השנים האחרונות. המפלגה הרפובליקאית סרה למרותו. מי שלא סרו, הוסרו, או לפחות סר חינם.

סימן לבאות ניתן אתמול במרכז וושינגטון, במהלך "מצעד המיליון" של תומכיו (השתתפו בו אלפים רבים, אבל למיליון הוא לא התקרב). אחד הדוברים יצא בהתקפה מרה על המפלגה הרפובליקאית, מפני שלדעתו לא הפגינה די נאמנות לטראמפ. אם היא לא תשנה את דרכיה, קרא הנואם, "אנחנו נהרוס אותה". כבמטה קסם, הקהל פתח בקריאות קצובות "הירסו את GOP" (ראשי התיבות ההיסטוריים של המפלגה. משמעותם המילולית היא 'המפלגה הזקנה הגדולה').

שלטון הפיתוי והפחד של טראמפ במפלגה משתק אותה מאז הבחירות. הרוב העצום של חבריה בקונגרס מסרבים להודות בניצחון ביידן. יותר מחצי ציריה בבית הנבחרים סמכו את ידיהם בשבוע שעבר על התביעה שהגישו התובעים הכלליים הרפובליקאים של 18 מדינות לבית המשפט העליון. 106 רפובליקאים סיווגו את עצמם כ"ידידי בית המשפט". המארגנים אומרים, שאילו היו יותר זמן, הרבה יותר צירים היו מצטרפים.

זו לא היתה סתם תביעה טכנית. התובעים הכלליים (שהם בעצם שרי-על לענייני משפטים, הנבחרים בבחירות כלליות) עתרו לבית המשפט העליון להשליך 20 מיליון קולות בארבע מדינות בגלל הליכים פגומים.

לא היה כדבר הזה בתולדות ארה"ב. אילו בית המשפט העליון היה נענה, אפשר רק לנחש מה היה מתרחש ברחובות אמריקה.

נכונותם של כל כך הרבה רפובליקאים לתת את ידם לשלילה המונית של זכות הבחירה, ועוד לאחר מעשה, מפגינה את המידה שבה המפלגה הפכה לחומר ביד היוצר, טראמפ. מפלגות תמיד מגלות לויאליות לנשיאים משורותיהם, אבל הן גם נוטות להתפאר בנאמנותם לחוקה ולערכים דמוקרטיים.

כה מופרכת, כה נלעגת

מלכתחילה הרפובליקאים הסבירו את הימנעותם מלהכיר בניצחון ביידן בצורך להעניק לנשיא טראמפ את זכותו הטבעית להציג את טענותיו בבית המשפט. הוא עשה כן - וכל תביעותיו חוץ מאחת, טכנית לחלוטין, נדחו. רבים מן השופטים הדוחים התמנו בידי נשיאים רפובליקאים, כולל טראמפ עצמו. הם לא חסכו את שבט לשונם מחוסר רצינותן של התביעות ומהיעדר ראיות. אחד מהם, רפובליקאי, כתב כי בחירות אינן הופכות ל"מזויפות" רק מפני שמישהו נכנס לבית המשפט ומכריז שהן "מזויפות".

בית המשפט העליון דחה את עתירת 18 התובעים הכלליים במהירות מסחררת. הוא סירב אפילו לשקול אותה, כה מופרכת ונלעגת היתה העתירה בעיני שבעה מתשעת השופטים העליונים. גם השניים שהיו מוכנים לשקול ראו צורך להוסיף, שנכונותם להאזין לבאי-כוח העותרים אין פירושה שהם מוכנים להיענות לעתירתם.

כמעט כל המומחים המשפטיים ציפו שהעתירה תידחה, לאחר שדומות לה נדחו בבתי משפט מכל הערכאות. לא ברור מה אמרו לנשיא יועציו המשפטיים. האומנם יתכן שהוא חשב כי בית המשפט העליון יבחר אותו לנשיא?

במקרה שלו, באמת קשה לדעת. הוא איש החושב כל פעילות אנושית לסוג של עסקה. הוא מינה שלושה מתשעת השופטים העליונים הנוכחיים, וממילא הוא מצפה שהם ישרתו את צרכיו, או לפחות ישיבו לו טובה תחת טובה. הוא אינו רוחש כבוד או הבנה למניעיהם של משפטנים בכירים, השוקלים את טובת הציבור לפני שהם שוקלים את טובתו הפוליטית של הנשיא.

כיוצא בזה הוא אינו מכבד או מבין פוליטיקאים, הסבורים שנאמנותם העיקרית היא לחוקת ארה"ב, לא לדייר הזמני בבית הלבן. יש לו הרבה יותר סנקציות נגד פוליטיקאים כאלה ממה שיש לו נגד שופטים. אלה האחרונים מתמנים לכל חייהם. חברי קונגרס ומושלי מדינות, לעומת זאת, מתמודדים אחת לשנתיים, או ארבע שנים, או שש. הוא כבר הוכיח את יכולתו להרוס את הקריירה הפוליטית של מי שהוא מכנה "רפובליקאים בתואר בלבד".

מניעי טראמפ עדיין לא התחוורו. האם הוא מגן על האגו השברירי של עצמו? האם הוא מתווה את אסטרטגיית חזרתו אל הבית הלבן בעוד ארבע שנים? יתכן גם בהחלט שהאגו והאסטרטגיה חופפים.

עד כמה שאפשר להתרשם, ארבעת השבועות הבאים לא יהיו אנטי-קליימאקס. אפשר שהנשיא ימצא זמן, בצל עץ האשוח של חג המולד, לפטר את שר המשפטים שלו. הגילויים על חקירת בנו של ביידן, האנטר, בגין העלמה אפשרית של מסים והלבנת הון מחזקים את מרירותו של הנשיא, החושב שהמערכת ("הדיפסטייט") קשרה קשר להשחיר אותו ואת נאמניו ולהלבין את חטאי יריביו. הוא היה רוצה להספיק ולטמון מוקשים בדרכו של ביידן. אין זה מן הנמנע שהוא יצליח.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny