בכל הנוגע לניצול משאבי הטבע שלנו - השקיפות לא קיימת

על פי חוק חופש המידע, לכל אזרח ישראלי (או תושב) הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית - אלא אם כן המידע שמבקש אותו אזרח נופל לקטגוריה של החריגים הקבועים בחוק.

בשנת 2018 פנינו לרשות המסים בבקשה על פי חוק חופש מידע. ביקשנו לקבל לידינו, כמייצגי האינטרס הציבורי, מידע על משאבי הטבע הלאומיים המופקים מים המלח (אשלג, ברום ומגנזיום). אותם משאבי טבע שהן בבעלות הציבור ושהמדינה שומרת אותם בנאמנות עבורו.

ביקשנו לדעת כמה מס שילמו החברות הפרטיות שמנצלות את משאבי הטבע של הציבור לשם השאת רווחתם הפרטית. ושמו בישראל - מס רווחי יתר - חלקו של הציבור ברווחי היתר. לא רווח "רגיל" אלא הרווח העצום שאותן חברות מרוויחות על הניצול של משאבי הטבע הלאומיים על חשבון הדורות הבאים.

בין היתר, ביקשנו לקבל מידע על כמה רווחי יתר היו לאותן חברות, וכמה מס נגזר עליהם לשלם ולהעביר לקרן העושר הישראלית - הקרן לאזרחי ישראל. ביקשנו להבין כמה כסף דרשה המדינה מהחברות לשלם וכמה בפועל שילמו החברות.

לאחר פינג פונג די ארוך, קיבלנו "היתר מיוחד" משר האוצר למסירת המידע - או לפחות חלקו. שמחתי, במיוחד כי היה חשוב שהציבור יבין כמה הוא הרוויח על הניצול האגרסיבי של משאבי הטבע שלו.

היום אני מבינה שהשמחה היתה מוקדמת מדי.

ראשית כל, מעט המידע שכן נמסר היה מאכזב ביותר.

בשנת 2014 כאשר חוקק חוק ששינסקי 2, שבא לתקן את משטר המס המיושן ומעוות שחל על משאבי טבע, המדינה הכריזה כי ההכנסות ממס רווחי היתר יניבו למדינה כ-400 מיליון שקל בשנה. אבל מהמידע שנמסר לנו, נכון לאמצע שנת 2019, החברות שילמו פחות מ-10 מיליון שקלים על משאבים שאינם גז ונפט (ההפקדה האחרונה לקרן מרווחי גז ונפט הייתה בשנת 2016 ולמרות התחזיות של מיליארדים יש היום פחות מ-500 מיליון שקל בקרן).

מחישוב פשוט והכי שמרני מדובר במעט יותר מאחוז מהתחזיות - טיפה בים.

בנוסף, למרות "ההיתר המיוחד" חלק משמעותי מהמידע שביקשנו לחשוף כלל לא הועבר. למה? סודיות. לטענת רשות המסים - מסירת המידע תרוקן מתוכן את חוברת הסודיות הקבוע בחוק.

לאחרונה, כשהתחלנו לבחון מחדש את הסודיות בחוקי המס, גילינו שההיקף של החריג בחוק חופש מידע פוגע בזכות הציבור לדעת בצורה רחבה גם כאשר מדובר במשאבי טבע שעליהם חלה חובת שקיפות מוגברת.

כשצוללים לעומקם של דיני המס, מגלים כי קדושת חובת הסודיות נובעת מרצון להבטיח ציות.

אם כך, האם החברות בתחום באמת מצייתות? רק החודש אמר מנכ"ל משרד האנרגיה בכנסת: "אני מציע שברגע שהחברות מקבלות שומה מרשות המסים שישלמו אותה ללא דיחוי, וזה כדי שלא יהיה מצב, כפי שמתקיים היום בקרן העושר, שבו על ידי תכנוני מס כאלה ואחרים הכסף מתעכב...".

אז נשמע שציות אין.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מרצון המחוקק להחיל את חובת הסודיות על משאבי הטבע במסגרת חוק ששינסקי בצורה חלקית - כאשר קבע כי הוראות הסודיות בדיני המס יחולו בשינויים המחויבים.

חישוב פשוט, לכאורה אין ציות, החלה חלקית של דיני הסודיות וחובת שקיפות מוגברת על משאבי הטבע הלאומיים = הגיע הזמן להרים את המסך על עצם היישום של חוק ששינסקי.

רק כך נבין איפה טעינו (הרי קרן העושר נותרת כמעט ריקה) ונוכל לפעול לתקן את הליקויים כך שחוק ששיסנקי יוכל להגשים את ייעודו - הבטחת חלקו של הציבור במשאבי הטבע שלו. 

הכותבת היא ראש תחום כלכלה סביבה ומשאבי טבע באדם טבע ודין