האם זו תחילת הסוף של המגפה?

אחת השאלות שמרבים לשאול אותי עוד מאז הסגר הראשון היא "ארז, תכל'ס. האם אתה תתחסן?" התשובה שלי היתה שאם ה-FDA ורשות מערבית נוספת יאשרו, אז כן. והנה הבריטים והקנדים כבר אישרו, בסוף השבוע שעבר גם האמריקאים אישרו, אז כן. אתחסן.

הסיבה ברורה: החיסון נבדק על עשרות אלפי בני אדם, בפרמטרים מחמירים, גם אם מואצים. וכן, יש שאלות שנותרו פתוחות בנוגע ליעילות המתמשכת ותופעות לוואי ארוכות טווח, אבל איזו ברירה יש לנו בדיוק? בכל מצב, גם כשאנחנו נוסעים על הכביש בדרך לעבודה, אוכלים חומוס בדוכן ברחוב או הולכים לשחות בים, אנחנו מנהלים סיכונים. האם ניקח טיפול שנבדק בקפידה על עשרות אלפי בני אדם או שנהמר על הנגיף שגבה עד כה את חייהם של כ-3,000 ישראלים ופגע קשות בבריאותם של רבבות. כשאלו הן הברירות, מובן מאליו שהחיסון עדיף. הלוואי שהיו לנו עוד חמש שנים לבחון אותו לעומק, אבל בנסיבות הקיימות עלינו להסתפק במה שיש - וזה הרבה. כך שאני שם את מבטחי במדע מבוסס ראיות. חייבים לנצח את המגפה הזאת

בינואר 2020 הושלם ריצוף הגנום של נגיף הקורונה ונורתה יריית הפתיחה במרוץ לחיסון. בשבוע שעבר חצתה חברת פייזר ראשונה את קו הסיום. בתוך פחות משנה נכנסו לשלב הניסויים הקליניים לא פחות מ-78 חיסונים שונים במגוון טכנולוגיות, ובהן שתי טכנולוגיות חדשות ומבטיחות.

תהליך הפיתוח של כל חיסון חדש כולל שלושה ניסויים קליניים, כלומר ניסויים בבני אדם, שנועדו להבטיח את היעילות והבטיחות שלו. השלב הראשון נערך על עשרות מתנדבים, ומוודא שהחיסון בטוח לשימוש ואינו גורם נזק. השלב השני נערך על מאות מתנדבים ובודק את התגובה החיסונית: אם נוצרים נוגדנים ואם הם מסוגלים לנטרל את הנגיף בתנאי מעבדה. בשלב השלישי והמורכב ביותר מקבלים את החיסון אלפי ואף עשרות אלפי מתנדבים. כמחציתם מקבלים את החיסון, והמחצית האחרת מקבלת חיסון-דֶמֶה או חיסון למחלה אחרת, כדי שתהיה קבוצת ביקורת להשוות אליה. המתנדבים מנוטרים כדי לזהות תופעות לוואי שונות וכמובן, כדי לבדוק אם הם נדבקים בקורונה. במצב רגיל נדרשות כ-5 שנים כדי לצלוח את שלב הניסויים הקליניים, אך במצב שבו משתוללת מגפה אי-אפשר לחכות פרק זמן כזה. כדי לקצר את לוחות הזמנים הושקעו מיליארדים רבים של דולרים, בעיקר של ממשלת ארצות הברית, בסיוע לחברות התרופות. אישורים לחיסונים תועדפו, בירוקרטיה נחתכה וניתן אישור לערוך ניסויים בדירוג או במקביל.

מבין החיסונים שפותחו אפשר לראות חיסונים קלאסיים, המבוססים על נגיף מומת או על חלבונים נגיפיים המוזרקים לגוף, מעוררים את התגובה החיסונית וכך מאפשרים לגוף ללמוד לזהותם ולייצר נוגדנים שינטרלו אותם. חיסונים אחרים שייכים לדור החדש - במקום להחדיר לגוף נגיף מוחלש או מומת או רכיבים של הנגיף, מחדירים אליו הוראות לבניית אחד מחלבוני הנגיף, ולמעשה יוצרים בגוף הדמיה של הדבקה. תאי הגוף מייצרים את החלבון הנגיפי ומציגים אותו על פניהם; מערכת החיסון מזהה את החלבון הזה כגורם זר, תוקפת אותו ומפתחת זיכרון חיסוני שישמש אותה כאשר הנגיף האמיתי יפלוש.

יש שתי שיטות עיקריות להחדיר לגוף הוראות לבניית חלבון נגיפי. שיטה אחת עושה שימוש במולקולה בשם RNA, שמכילה את ההוראות לייצור החלבון. התא "קורא" את ההוראות ומייצר את החלבון הנגיפי. זוהי הטכנולוגיה שהחיסונים של מודרנה ופייזר מבוססים עליה. השיטה האחרת היא באמצעות קידוד המידע בחומר התורשתי של נגיף אחר, שאינו מסוכן לאדם, והדבקת בני אדם בנגיפים המהונדסים האלה. שתי הטכנולוגיות חדשות יחסית, והחיסון של פייזר הוא החיסון מבוסס-ה-RNA הראשון שאושר לשימוש בבני אדם.

מטבע הדברים עולים חששות רבים מהחיסונים הללו: חששות מתופעות לוואי נדירות או ארוכות טווח, או לחלופין, שהזיכרון החיסוני לא יחזיק מעמד לאורך זמן. אמנם, ניסויים בעשרות אלפי בני אדם הראו כי החיסון בטוח ויעיל, אך את הפרופיל המלא והמדויק שלו נגלה רק בחודשים ובשנים הבאים. בסופו של דבר, עלינו לקבל החלטה: האם להשתמש בחיסון שעל פי הראיות הוא בטוח ויעיל, אף אם יש סיכון פוטנציאלי כלשהו לתופעות לוואי שעדיין איננו מכירים; או לבחור בסיכון ידוע ומוחשי להידבק במחלה שגבתה את חייהם של למעלה ממיליון בני אדם ברחבי העולם, והסיבוכים ארוכי הטווח שלה טרם מופו במלואם, אך נראה שהם בהחלט קיימים. זה לא מצב אידיאלי, אבל נראה שהסיכון מהמחלה גבוה בהרבה.

בעיה נוספת שמלווה אותנו, למעשה, מתחילת המגפה, היא מגפת המידע הכוזב - האינפודמיה. מידע מפוקפק מוצא את דרכו אל הסמארטפון או אל המחשב, ומשפיע על קבלת ההחלטות שלנו. מידע כזה יכול ללבוש צורה של תיאוריות קונספירציה, אזהרות שונות ומשונות ואף הפחדה לשמה. לאחרונה אנחנו נתקלים יותר ויותר בהפחדות מפני חיסונים - ומעניין להבחין שההפחדות הללו החלו עוד לפני שהחיסונים החלו להיבדק בניסויים הקליניים. במצב כזה חשוב מאוד לברור את המידע שאתם מסתמכים עליו. אל תאמינו לכל שמועה או הודעה שקיבלתם. בדקו במקורות מדעיים ורפואיים מהימנים, שאלו רופאים וקבלו החלטה המבוססת על מידע מהימן.

נקווה שזו ההתחלה של סוף המגפה. 

הכותב הוא אימנולוג במכון דוידסון לחינוך מדעי