להוציא את ענף הניקיון משכר המינימום

דרך ארוכה וטובה עבר ענף שירותי הניקיון המוסדר בעשור האחרון. ב-2012 חוקק החוק הדרמטי של הגברת האכיפה של דיני העבודה שלראשונה הכניס סדר ושיני אכיפה בענפים רבים במשק, באלו שבהם מועסקים אוכלוסיות מוחלשות ובמרכזם - הניקיון. השינוי הדרמטי היה הטלת האחריות על הבטחת זכויות העובדים, מעקב אחריהן ושמירת זכויותיהם גם על מזמיני השירות מהמגזר הפרטי והציבורי ובראשם - אחריות אישית של המנהל הכללי של התאגיד - לא פחות. מזמין שירותי ניקיון, לא יכול היה עוד להסב ראש ולעצום עין אל מול פגיעה בזכויות עובדים והדבר הוביל למחויבות רבה והדוקה יותר, הן של הלקוחות והן של החברות עצמן לשמירה על זכויות העובדות והעובדים.

זאת ועוד, ב-2013 נחתם ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון אשר הורחב בצו שנה לאחר מכן גם למגזר הפרטי. ההסכם שהיה תוצאה של עבודה משותפת של ההסתדרות וארגון חברות הניקיון, חייב את המעסיקים בתשלום שורה של הטבות לעובדים ובהן תוספת וותק, קרן השתלמות, פנסיה מוגדלת, דמי הבראה מוגדלים ,ביגוד, הפסקות, שי לחג ועוד.

כך, תוך מספר שנים, הפך ענף פרוץ לענף המפוקח והמבוקר בעולם התעסוקה הישראלי, כזה שפועל בתנאים של דין וחשבון שוטף אל מול הלקוחות, ההסתדרות והמדינה. ענף שעמידה בהצלחה בביקורות שוטפות ביחס לשמירה על זכויות העובדים, מהווה בעבור החברות הפועלות במסגרתו תנאי סף להתמודדות בשורה של מכרזים במגזר הפרטי, בשירות המדינה ובשלטון המקומי.

אבל לצד השינוי הנרחב והמבורך שעבר על הענף, נוצרו גם בעיות חדשות. המדינה אשר הובילה יחד עם איגוד חברות הניקיון את החקיקה המתקדמת בכל הקשור להגנה על זכויות העובדים, דורשת ביד אחת ולוקחת ביד השנייה. שורש הבעיה הוא בתנאים של רבים ממכרזי המדינה והשלטון המקומי, שבאופן חוזר ונשנה כוללים דרישות שהופכות אותם להפסדיים ובסופו של דבר פוגעות גם ביכולתן של חברות הניקיון לשפר את תנאי העבודה של עובדיהן, ותיקים וחדשים כאחד.

השכר לשעה של עובד ניקיון במכרזי המדינה, השלטון המקומי וגופים הקשורים למדינה הוא 29.12 שקל - שכר המינימום במשק שהפך להיות שכר המקסימום. התוצאה היא שחברות ניקיון שמעוניינות לעמוד ולזכות בתנאי מכרזי המדינה הגדולים, אך הרזים מאוד, חייבות להיצמד לשכר המינימום המוכתב וכך להנציח את שכר המינימום עד קץ הדורות עבור עובדי הניקיון, ללא כל יכולת לשפר אף במעט את תנאי העסקתם. מסתבר שהמדינה שמבקשת לייצר מיצג כאילו תנאי העובדים בראש מעייניה, פועלת במקביל כדי לחסוך כסף על חשבונם.

ועכשיו בימים אלו ממש, מבקשת המדינה לשמר את "המלצת התעריף" הנמוך והמחריד שלה בלא פחות מאשר בתקנת חוק, כך שהמלצתה לתשלום שכר מינימום שהייתה עד כה "רק " הוראה מנהלית תשפיע לא רק על המגזר הציבורי והמדינתי אלא על כלל המשק הפרטי אשר משיקולים עסקיים יעדיף להיצמד לחוק ולא לשלם מעבר למינימום נדרש.

כל זה קורה ממש עכשיו, כאשר הניקיון הוא שירות קיומי חיוני שבלעדיו אין לקיים המשכיות תפקודית בכל מקומות העבודה ומשמש צורך בריאותי מהמעלה הראשונה בימי הקורונה. על המדינה להתעשת גם בסוגיה זו ולהכיר בחשיבות הניקיון, בתרומה של עובדי הניקיון במקצועיותם ובזכותם להערכה והכרה, גם כספית, ולא להמשיך ולתמחר את עבודתם בסכום הנמוך ביותר האפשרי. 

הכותבת היא מנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל