צעד מתבקש של משרד התקשורת, שמגיע מאוחר מדי ובעיתוי גרוע

נתחיל מהסוף - לא היה מנוס מהפחתת תעריפי הטלפוניה של בזק. אבל השאלה היא העיתוי - והפעם הוא רע במיוחד.

רגע לפני שהחברה נכנסת לפרויקט סיבים אופטיים בהשקעה של מיליארדי שקלים, בא משרד התקשורת ומוריד לה 400 מיליון שקל במכה אחת, שמרביתם יורדים ישירות משורת הרווח. זה לא אירוע קטן, ואפשר היה לשקול לעשות זאת בהדרגה. אבל תמיד כשעושים משהו באיחור, משלמים עליו ברבית דרבית.

בזק משלמת כאן מחיר כבד מאוד, אבל אנחנו הצרכנים שילמנו עליו יותר. 400 מיליון שקל בשנה - חיסכון שחוזר לציבור על פני 10 שנים. כל אחד שיעשה את החשבון לבד, יגיע למסקנה שמשרד התקשורת נהג כאן בהפקרות מוחלטת.

הסיפור פשוט: בבזק ישנה רווחיות עודפת שנמשכת שנים, והיא נובעת אך ורק כתוצאה מהכישלון של משרד התקשורת בפיקוח על תעריפי החברה. לא פעם ולא פעמיים קבעו דוחות של המשרד כי ישנה רווחיות עודפת שנובעת מקביעת מחירים לא ריאלית בטלפוניה. 17 שנה לא עודכנו התעריפים, והתוצאה היא שבזק הרוויחה מיליארדי שקלים על חשבון הציבור.

עכשיו משרד התקשורת משנה פרדיגמה מקצה לקצה, קובע כי לבזק תהיה חבילה אחת בלבד שתוכל לשווק מעתה והלאה, ומחזיר את המבנה המסורתי של תשלום עבור דמי שימוש ועבור דקת שיחה, תוך שהוא מוריד את התעריפים בעשרות אחוזים.

מעתה לבזק יותר למכור חבילה אחת שתכלול 500 דקות שיחה ליעדים נייחים וניידים בתעריף מרבי של 32 שקל כולל מע"מ. תעריף בשיחה נייחת יעמוד על 1.2 אגורות לדקה, ושיחה למספר נייד יעמוד על 8 אגורות לדקה. דמי השימוש הקבועים יעמדו על 24 שקל לחודש כולל מע"מ.

המשרד בוחר לאמץ רק צד אחד במשוואה

השיטה הזאת של משרד מפקח, שמנחית מהלומות על חברה בלי לראות את התמונה הכוללת של כל השוק, היא בעייתית. המדינה הרי אימצה את מסקנות ועדת חייק, שקבעו במפורש כי בעקבות יישום מדיניות השוק הסיטונאי, לאחר 9 חודשים תבוטל ההפרדה המבנית בבזק, ויוסר הפיקוח על תעריפיה. איפה המסקנות ואיפה אנחנו? משרד התקשורת בוחר כמעט כמו תמיד לאמץ רק צד אחד במשוואה.

קשה שלא לראות את התסכול של אנשי אגף הכלכלה ופרופ' ראובן גרונאו מבצבץ מבין שורות השימוע. כולם שוכחים שוועדת חייק קבעה במפורש כי אין להתערב בקביעת תעריפי בזק, ובמקום זה יש להוריד את תעריפיה דרך התחרות בשוק הסיטונאי. ובכן, השוק הסיטונאי הכושל גרם בדיוק להפך - הוא גרם לבזק להרוויח יותר ולמתחרותיה להפסיד יותר, אבל כדי לשווק את הכישלון כהצלחה, התמרקה המדינה בכניסה של סלקום ופרטנר לטלוויזיה, שבינתיים רק מסבה להן הפסדים.

היה צריך להוריד את תעריפי בזק בטלפוניה במסגרת ועדת חייק ולקבוע לה תעריפים הגיוניים כבר ב-2012. מה שעושים עכשיו במקום הפחתה מבוקרת, זה פשוט להנחית על בזק מכה.

מה היה קורה אם המשרד היה מודיע כי הוא הולך על הפחתה מדורגת בתעריפים, וביחד היה מביא להפחתה גם בתעריפי הקישוריות בסלולר, משלים את הרפורמה בביטול הפיצול באינטרנט ומשרטט מתווה לביטול ההפרדה המבנית, שרשות התחרות כבר מזמן ביטלה אותה מפאת אי-חשיבותה?

תגובה היסטרית של שוק ההון

התגובה של שוק ההון להפחתה בתעריפי בזק היא היסטרית כתמיד. נכון שמדובר בפגיעה בתזרים של החברה, כי הטלפוניה הקווית אינה כרוכה בהשקעות, אלא היא נטו רווח. אבל הכניסה של בזק לסיבים, ובמיוחד אם יושלמו המהלכים המשלימים שיעניקו לחברה חופש פעולה דרך ה-ISP, יפצו מהר על כך שמניית בזק  נחתכה בכ-15% עם היוודע ההחלטה.

הבעיה היא בעיקר המשקיעים הזרים והניסיונות של בזק להחזיר משקיעים אלה, שתמיד ידעו לראות את הפוטנציאל של החברה יותר מהמשקיעים המקומיים. אחרי המכה האחרונה, מי יודע אם נראה אותם שוב בשוק התקשורת.

אי-אפשר שלא להתייחס לשר התקשורת היוצא יועז הנדל, שהוציא את ההחלטה ביומו האחרון בתפקיד, ובכך הוא מזכיר את גלעד ארדן, שכשר תקשורת הוציא ביומו האחרון בתפקיד את ההחלטה בנושא השוק הסיטונאי.

אם נאהב זאת או לא, ההחלטה של הנדל נכונה. צריך להפחית את תעריפי הטלפוניה של בזק - אבל השאלה היא איך. הנדל מסיים כשהוא מצליח להביא על סף סיום שורה של רפורמות חשובות. כעת שוב חזרנו לאי-ודאות בענף התקשורת.