קשה להעלות על הדעת מנהיג זר עם מאגר קטן יותר של רצון טוב באמריקה מאשר ולדימיר פוטין.
ביום ג' הואיל פוטין להכיר בתוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב. הוא שיגר מברק ברכה לג'ו ביידן, שלבביות פורמלית וכנות נעדרות ממנו. פוטין חיכה עד כינוס חבר האלקטורים ביום ב' השבוע כדי לברך את הנשיא המיועד. כמעט כל הקהילה הבינלאומית עשתה כן שבועות אחדים קודם. ב-2016 פוטין בירך את דונלד טראמפ שעות אחדות לאחר שהתקשורת הכריזה על נצחונו. אחר כך נודע שהפקידות הבכירה בקרמלין ערכה מסיבת ניצחון דיסקרטית.
תקופת כהונתו של טראמפ לא הניבה את היתרונות הדו-צדדיים שאליהם נכסף פוטין. הסנקציות הכלכליות המכאיבות לא הוסרו. ההכרה בסיפוח חצי האי קרים לא באה. התקווה ללחץ על אוקראינה לא התממשה. אבל שורה של דברים אחרים קרו לרצונה של רוסיה: ארה"ב החלישה את השתתפותה בענייני העולם באמצעות פרישה מהסכמי האקלים, הסתלקות מארגונים של האו"ם והתרופפות קשרים עם בעלות ברית באירופה. במזרח התיכון, ארה"ב הניחה לרוסיה להשלים את הצלתו של משטר אסד בסוריה.
הדיבורים על הזמנת פוטין לביקור רשמי בוושינגטון לא יצאו אל הפועל. היה לפוטין יסוד כלשהו לקוות שהיא תצא אל הפועל בתקופת כהונתו השנייה של טראמפ, כאשר נשיא ארה"ב ירגיש חופשי יותר להיות הוא עצמו.
אין צורך להפליג בניחושים על עמדת פוטין. התקשורת הרוסית, בהשראה רשמית ברורה, ניהלה מסע לעג והכפשה נגד ביידן לאורך כל מערכת הבחירות. היא הוסיפה לצקת לעג לא על ביידן עצמו אלא על הדמוקרטיה האמריקאית מאז תחילת נובמבר. היא לא הייתה צריכה אלא לצטט את דונלד טראמפ על זיוף מסיבי של הבחירות.
פוטין רוצה איתחול? שוב פעם?
במובן הזה פוטין בוודאי התענג על ההזדמנות לגמול לביידן ולצוות ותיקי אובמה שסביבו. ב-2012 ממשל אובמה ביקר את הבחירות שהחזירו את פוטין לנשיאות כלא-הוגנות ולא-חופשיות. במרוצת שנותיו בנשיאות, בייחוד מאז מהפכות-הצבעים באוקראינה ובגיאורגיה באמצע העשור הראשון של המאה, פוטין השקיף בחרדה מיוחדת על מה שהוא חשב לנסיונות בהשראת ארה"ב להפיל ממשלות לאורך גבולות רוסיה. הוא האמין שהנסיונות האלה מתנהלים גם ברוסיה עצמה.
ברכותיו לנשיא המיועד ביידן משקפות פסימיות שקטה. אין לו כל יסוד לצפות ל"איתחול". איתחול הוא מה שניסה ברק אובמה לעשות כלפי רוסיה, כאשר פוטין ויתר לארבע שנים על הנשיאות ב-2008, ומסר אותה לידי נושא כליו, דמיטרי מדביידב. אובמה הזמין את מדביידב לוושינגטון, ואפילו לקח אותו לסטייקיה מפורסמת בארלינגטון, פרוור של וושינגטון במדינת וירג'יניה.
חודשים אחדים לאחר שפוטין חזר לנשיאות, ארבע שנים אחר כך, הוא פלש לקרים ואחר כך גם למזרח אוקראינה. הצינה שהתפתחה בין אובמה לפוטין הייתה גלויה. הם לא טרחו להסתיר אותה כאשר נפגשו פנים אל פנים בפורומים בינלאומיים. פוטין סולק מן הפורום החשוב ביותר, זה של 'קבוצת ה-8', שחזרה להיות 'קבוצת ה-7'.
הפיקוד העליון לא ידע ולא ראה
אפילו בהיסטוריה החמוצה של יחסי מוסקבה-וושינגטון קשה למצוא זמן גרוע יותר מן השבוע הזה עצמו. התקשורת האמריקאית התמלאה בתחילת השבוע בידיעות על פריצה מסיבית, חסרת תקדים, של האקרים רוסיים אל מערכות מידע רגישות של ממשלת ארה"ב, אל תעשיות ביטחוניות ואל תאגידי אנרגיה וחשמל.
למרבה המבוכה ולגודל החרדה, אחד מיעדי הפריצה היה המשרד לביטחון פנים, זה המופקד על שלומן של מערכות אינטרנט בממשלה הפדרלית; זה המשרד שגונן על תקינותן של הבחירות האחרונות. המשרד הזה לא ידע על הפריצה, אלא לאחר שחברה פרטית הסבה את תשומת לבו. כיוצא בזה גם פיקוד הסייבר העליון של צבאות ארה"ב, שבראשו עומד גנרל, לא ידע עליה.
היקף הנזק אינו ידוע. הפריצה מתוארת כסלקטיבית, זאת אומרת אף על פי שהיא נגעה ל-18 אלף עובדים, נפגעו רק כמה עשרות מהם, הסמוכים לראש הפירמידה. אמנם לא הוצגו לפי שעה ראיות לזהותם של הפורצים, אבל הדיווחים בתקשורת מתארים ודאות פחות או יותר, שרוסיה היא היא המקור.
כמובן, ממשל טראמפ רגיש לטענות כאלה, מזמן שיריביו העלילו עליו כי הוא קשר קשר עם הביון הרוסי כדי לנצח בבחירות של 2016. חוקר מיוחד שמינה משרד המשפטים של טראמפ לא מצא כל ראיות לקנוניה כזאת. טראמפ עצמו מכנה את מאמצי ההפללה נגדו "הבדיה הרוסית", ותובע אפילו עכשיו, בימי נשיאותו האחרונים, שאמצעים יינקטו נגד המעלילים. הוא אינו מזכיר באין ספור ציוציו את הפריצה החדשה, המיוחסת לביון הרוסי.
אבל גם בהיעדר תגובה של טראמפ סביר שהחודשים הבאים יעמדו בסימן חקירות אינטנסיביות בתוך הממשל ובוועדות קונגרס. אם יתאמתו הידיעות על אופי הפריצה ועל היקפה יהיה אולי מקום לתאר אותה כאקט מלחמה מצד רוסיה, או לפחות כחזרה לקראת מלחמה. התקפת סייבר על מרכזי הביטחון הלאומי של ארה"ב ועל מערכות אנרגיה היא בדיוק מה שמעצמה עוינת תעשה בפרוץ מעשי איבה.
"ערובות של אי התערבות"
מעניין כי רק לפני חודשיים וחצי, ולדימיר פוטין פירסם קריאה "לאתחל" את יחסי ארה"ב ורוסיה בתחום בטחון המידע. הוא הציע ב-24 בספטמבר, ששתי הארצות יעניקו "ערובות של אי-התערבות זו בענייניה הפנימיים של זו, כולל בתהליכי בחירות". אבל אם מהצעת פוטין השתמעה הודאה כלשהי בהתערבויות רוסיות קודמות, שר החוץ הרוסי מיהר להטעים כי "אין בסיס" להאשמות כאלה.
בחוכמה שלאחר מעשה, קריאת פוטין לשביתת נשק יכולה להיחשב למעשה של עזות-מצח. האם הוא חשב שהאמריקאים לא יגלו, או שהוא דווקא סמך על זה שהם יגלו? לא רק עצם התנהגותה של רוסיה אלא גם לוחות הזמנים שלה מקטינים את הרושם שיש לה עניין באיתחולים, לפחות לא במובן הזה שאיתחול מצריך שיעור כלשהו של אמון הדדי.
מה בדיוק רוצה פוטין, כאשר הוא מביע באוזני ביידן "נכונות מצידי לאינטראקציה ולקשרים איתך"? קשה לדעת. זה 15 שנה שהוא משגר איתותים של איבה ושל חוסר חשק. אפשר אולי לייחס אותם לחד-צדדיות של פלישת ארה"ב לעיראק, ב-2003, ול'מהפכה הכתומה' באוקראינה ב-2005. הוא חשב, שארה"ב מזלזלת ברוסיה. לברק אובמה אמנם יוחסה האמירה, ש"רוסיה היא מעצמה אזורית", לא בינלאומית.
"מה זה? אתם פולשים?"
מברק הברכה מפוטין לביידן כולל את הקריאה ל"שיתוף-פעולה רוסי-אמריקאי שיהיה מיוסד על העקרונות של שוויון ושל כבוד הדדי". זו הייתה משאת-נפשה של רוסיה מאז התמוטטה ברית המועצות, החודש לפני 29 שנה.
כמובן, מעצמה גרעינית חמושה מכף רגל ועד ראש, שמאות מטיליה מסכנים כל חלק של ארה"ב, אמנם ראויה לכבוד, לפחות מתוך זהירות. אבל האומנם היא רשאית לצפות לעמדת "שוויון" עם ארץ שאוכלוסייתה גדולה פי שניים ורבע וכלכלתה גדולה פי 14?
מצטייר הרושם שפוטין משתדל קצת יותר מדיי לעצבן את ארה"ב. בסוף אוגוסט, הצי הרוסי ערך את תמרוניו הגדולים ביותר זה 30 שנה ויותר בים ברינג, ליד אלסקה. במהלכו, אניות מלחמה רוסיות שטו בקירבה מאיימת לספינות דיג אמריקאיות, ודרשו מהן להסתלק. "מה זה?", הגיב הקברניט של אחת הספינות האמריקאיות, "האם אתם פולשים?"
זו תבנית התנהגות החוזרת גם במקומות אחרים, כולל הים התיכון והים הבלטי. זו התנהגות מסוכנת, מפני שהיא עלולה להניב התנגשות בין מטוסים וספינות, ולהסתיים אפילו ביריות. קצת קשה להאמין שרוסיה נושאת את עיניה למלחמה, ולפיכך אין מנוס מלהניח שהיא פשוט מתחננת לתשומת לב.
יש אינטרסים משותפים, גם מעבר למתרס האיבה: הגבלת הנשק הגרעיני, האקלים, מגפת הקורונה, המזרח התיכון. אבל פוטין מעדיף לחתור אל מכנים משותפים מעמדה של חשד ושל תחרות עוינת. את החלק הזה של מבוקשו הוא כנראה יקבל.
ביידן ופוטין נפגשו רק עם אחת, ב-2011, במוסקבה. "אני מתבונן אל תוך עיניך", אמר סגן הנשיא ביידן לראש הממשלה פוטין, "ואינני מוצא שם את נפשך". זו הייתה הלצה על חשבון משפט מפורסם ומעורר לעג של ג'ורג' דאבליו בוש. פוטין הינהן. "אני חושב שאנחנו מבינים זה את זה", הוא אמר. נראה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny