עקרותה של הפוליטיקה האמריקאית חוזרת ומתחוורת כל אימת שלפחות אחד משני בתי הקונגרס עובר לשליטת האופוזיציה. תהליך החקיקה, המצריך הסכמה של שני הבתים וחתימה של הנשיא, עוצר, או מאט, או חורק; בוודאי חורק.
אבל ספק אם נראתה אי פעם הפגנת עקרות גדולה יותר מזו של שבעת החודשים האחרונים. בצל הקורונה, הדמוקרטים השולטים בבית הנבחרים והרפובליקאים השולטים בסנאט סירבו להתפשר על עסקת חבילה שנייה להצלת הכלכלה.
הראשונה הוסכמה עוד בחודש מרץ, שלושה טריליון (3,000 מיליארד) דולר. המהירות שבה נחתמה העסקה הראשונה עוררה גם השתוממות וגם תקווה. השתוממות על הקלות - תקווה שנוצר דפוס חדש של שיתוף פעולה בשעת חירום.
בחודש מאי, הדמוקרטים הצביעו בבית הנבחרים לטובת עסקה נוספת של שלושה טריליון. הרפובליקאים בסנאט סירבו אפילו להעמיד את התוכנית להצבעה. הדמוקרטים הציעו להפחית אותה לשני טריליון. הרפובליקאים הציעו רבע הסכום הזה, אבל היו מוכנים כנראה להתפשר על חצי.
להלן אמריקה נקלעה אל שלב הגמר הארוך והמתיש של הבחירות לנשיאות ולקונגרס, ולאיש לא היה חשק לעשות טובה לצד השני. ההזרמות המסחררות של חודש מרץ הפכו לטיפטוף. בקיץ אומנם היה נדמה שההתמוטטות הכלכלית של תחילת האביב מפנה את מקומה להתאוששות מהירה. מיליונים חזרו אל שוק העבודה. הצריכה עלתה חודש אחר חודש במשך חמישה חודשים. הצורך בחבילת סיוע חדשה נראה הרבה פחות דחוף.
אופטימיות ארוכת טווח, פסימיות קצרת-טווח
אבל אז בא הסתיו, עם 200 אלף הידבקויות קורונה ביום ועם 3,000 מתים. חדרי טיפול נמרץ מלוס אנג'לס ועד שיקגו התקרבו לתפוסה של 100%. מדינות שהמשבר כמו פסח עליהן במרץ ובאפריל מצאו את עצמן בראש טבלת הנפגעות. המספרים השבועיים של עותרים לדמי אבטלה התחילו לעלות.
החיסונים הראשונים אמנם עוררו אופטימיות ארוכת־טווח בוול סטריט, אבל התקשו להתחרות בפסימיות קצרת־הטווח בכל הרחובות האחרים. הנשיא המיועד ג'ו ביידן חזר והזהיר, גם ביום ג', כי "הימים הקודרים ביותר במאבק נגד קוביד נמצאים לפנינו, לא מאחורינו".
ערב פגרת חג המולד וסוף השנה, המתחילה בערב יום ה', הרפובליקאים והדמוקרטים התעשתו. הם הצביעו לטובת חבילת סיוע של 900 מיליארד דולר, שהייתה יכולה להיחתם חודשים רבים קודם. זו הייתה הצבעה שאמריקאים מכנים "דו־מפלגתית", מאורע נדיר למדי בקונגרס של ארה"ב. הרוב לטובתה היה גדול במידה ההופכת את החוק החדש לחסין מפני וטו נשיאותי. זאת אומרת, הנשיא רשאי להטיל וטו, אבל אם החוק יחזור אל מליאות הקונגרס יימצאו שני שלישים להתגבר על הווטו.
טראמפ נגד הקרפיונים
זה לא הפריע לנשיא היוצא לדחות את החוק על כרעיו ועל קרביו. ברביעי לפנות בוקר הוא נשא נאום אגרסיבי מהבית הלבן, שהופץ באמצעות המדיה החברתית. הוא הכריז שהחוק החדש "מחפיר". הוא כרך אותו יחד עם החלטה נוהלית מעיקרה של הקונגרס להאריך את מימון פעולות הממשלה הפדרלית, כדי שמשרדיה לא יצטרכו להיסגר בסוף החודש.
זו החלטה החוזרת ומתקבלת בקונגרס זה שנים, כאשר אין רוב בשני בתיו לאישור התקציב הפדרלי. ההחלטה הזו אינה כרוכה בחקיקה, אלא היא מקפיאה סעיפי הוצאה ברמתם הנוכחית.
אבל טראמפ שלף ממנה סעיפי הוצאה שוליים לחלוטין, כמו סיוע לקמבודיה ולבורמה, או מאבק נגד קרפיונים פולשים מאסיה המציפים את מקווי המים של אמריקה ואת נהרותיה. הוא השתמש בהם כדי לטעון שהקונגרס אינו דואג לאמריקאים, אלא מעדיף להרעיף את כספי משלם המסים על זרים, או להקדיש אותם לפעולות אקזוטיות מבית.
המאבק נגד הקרפיונים עולה שבעה מיליון דולר בשנה. הארכת הוצאות התפעול של הממשלה הפדרלית כרוכות ב-1.4 טריליון (1,400 מיליארד) דולר. אבל פופוליסטים ובדלנים בארה"ב, הרבה לפני טראמפ, נוהגים להוציא סעיפי הוצאות זערוריים מהקשרם כדי לטעון נגד פזרנותה של הממשלה.
מפלגת האחריות הפיסקאלית
יש סיבה טובה להניח שזה יהיה דפוס הפעולה של הרפובליקאים לאחר השבעת ג'ו ביידן לנשיא, בעוד 26 ימים. זה תלוי בתוצאות הסיבוב השני של הבחירות לסנאט במדינת ג'ורג'יה, ב־5 בינואר. שם, בגלל צירוף נדיר של נסיבות, ייבחרו שני סנאטורים בעת ובעונה אחת. כיום, רפובליקאים הם החובשים את מושביה של ג'ורג'יה.
הדעת נותנת שג'ורג'יה לא תשנה את המאזן בסנאט. רפובליקאים יוסיפו למשוך בחוטים. בשיטה האמריקאית, המנצחים גורפים את כל הקופה. מפלגת הרוב שולטת בכל הוועדות, ומנהיגיה קובעים בלבדית את סדר היום. אין כל סיבה להניח שהם יקדמו את נשיאות ביידן במחוות של רצון טוב או בנכונות מופגנת לשתף פעולה, בייחוד אם דונלד טראמפ יוסיף לכוון את המפלגה.
כל אימת שרפובליקאים ניהלו את הקונגרס, או לפחות את אחד מבתיו, מול נשיא דמוקרטי, הם יצאו מגדרם לתקוע מקלות בגלגליו. בין 2011 ל־2017 הם רוקנו את נשיאות אובמה מתוכנה, סיכלו יוזמות חקיקה, ומנעו מינויים של מאות שופטים. הם עשו כן מסיבות פוליטיות ברורות, אבל גם מסיבות אידיאולוגיות.
בחצי המאה האחרונה, הרפובליקאים היו מפלגת האחריות הפיסקאלית, אויבי "הממשלה הגדולה", חסידי התקציבים המאוזנים. כמובן, כשהם היו בשלטון תאבונם לניהול פנקסים תקין פחת במידה ניכרת, והם הניחו לנשיאיהם להגדיל את החוב הלאומי. אבל תחת נשיאים דמוקרטיים הם לא ידעו רחם.
העשור המסתיים השבוע נפתח בהתקוממות של רפובליקאים רדיקליים נגד הממשלה הפזרנית (של ברק אובמה). פזרנותה התבטאה בעיקר בחבילת סיוע של 800 מיליארד דולר בעקבות המיתון הגדול (משבר הסאב־פריים) של סוף העשור הקודם.
תנועת 'מסיבת התה', שהנהיגה את ההתקוממות, הייתה מבשרת מוקדמת של דונלד טראמפ, אף כי את טראמפ עצמו קצת קשה להגדיר כשמרן פיסקאלי. במרכז ביקורתו על חבילת הסיוע החדשה עומדת הדרישה, שהקונגרס יגדיל פי שלושה ויותר את הסכום שהוא מועיד לכל אזרח אמריקאי: מ־600 דולר בחוק החדש ל־2,000 דולר. ספק אם הרפובליקאים יסכימו.
דרישת טראמפ מזכירה לרפובליקאים עד כמה התרחקה מפלגתם מהיעדים המוצהרים של אחריות פיסקאלית. 2,000 הדולר של טראמפ עוברים בהרבה את דרישת המקסימום של החבר הסוציאליסטי המוצהר היחיד בסנאט של ארה"ב, ברני סנדרס. זה האחרון מציע 1,200 דולר. ללמדך שפופוליסטים מימין ומשמאל אינם מתקשים למצוא מכנים משותפים.
קיטוב, פילוג, מרירות, שמירת טינה
ג'ו ביידן הכריז ביום ג', כי הוא חושב את 900 המיליארד בחוק החדש ל"מקדמה", והוא מצפה להרבה יותר לאחר השבעתו. קשה מאוד להבין על מה הוא מייסד את ציפיותיו. אומנם מעט מאוד נשיאים בתולדות ארה"ב ניחנו בהבנה גדולה יותר של פעולות הסנאט מזו של ביידן (הוא היה סנאטור במשך 35 שנה). יש לו קשרי הכרות, אפילו ידידות ואמון, עם שורה של סנאטורים רפובליקאים. אבל וושינגטון משקפת את הפוליטיקה האמריקאית: קיטוב, פילוג, מרירות, שמירת טינה.
מערכות בחירות בארה"ב היו תמיד ארוכות. אבל כיום הן פשוט אין־סופיות. נשיאים וקונגרסים כמעט אינם מתפנים למשול ולחוקק. דונלד טראמפ עשוי להודיע בימים הבאים על כוונתו להתמודד על מועמדות מפלגתו לנשיאות ב־2024. אפשר שהוא יתחיל לערוך עצרות בחירות כבר בחודש הבא. פירושו של דבר שיצטמצם מרחב התמרון של הרפובליקאים, והם יידרשו לחזור ולהפגין את נאמנותם לאיש הטוען שקשר עצום של הונאה ושל כחש גזל ממנו את הבית הלבן.
תוכנית הסיוע של הקונגרס נועדה לא רק להקל על מצוקתם של יחידים, אלא להמריץ את הפעילות הכלכלית באמצעות הזרמה מסיבית של מזומנים. ואמנם היא כבר מניבה עידכונים לתחזיות צמיחה משורה של חברות חיזוי. הן מוסיפות חצי אחוז עד אחוז לתוצר הלאומי הגולמי בשנה הבאה.
אף על פי כן קשה לחזות את התנהגותם של צרכנים בעיצומו של חורף מלא קוביד. מענקי אבטלה של 300 דולר בשבוע יקלו על אנשים לרכוש מזון, או לנסות ולעמוד בתנאי השכירות, אבל אם יישאר עודף ספק אם הם יוציאו אותו על אלקטרוניקה או על רהיטים.
כך או כך, בשנה המסתיימת, הקונגרס של ארה"ב הגדיל את החוב הלאומי בארבעה טריליון דולר. לג'ו ביידן ולמפלגתו יש תכניות יקרות מאוד ל-2021. אפשר לחזות כמעט ללא קושי שהן לא יתממשו.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes; ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
