עניין וענייניות: עוד רובד ביחסם של תושבי המזרח התיכון את ישראל והישראלים

מאז הקיץ אנחנו עוקבים אחרי התוכן שניצק לתוך "הסכמי אברהם" - הסכמי הנורמליזציה בין ישראל איחוד האמירויות ובחריין, וההסכמים הצפויים עם סודן ומרוקו. טבעם של הסכמים דיפלומטיים שהם נחתמים בידי ממשלות מלמעלה. מנהיגים מקבלים החלטות ומעצבים את המציאות בתוכה פועלים אזרחיהם. אך הסכמים, ובעיקר מידת היישום שלהם, הם גם תוצר של תהליכים מלמטה - של אנשים, קהילות וחברות עסקיות שמטעינים את ההסכמים בתוכן של ממש (או מאיינים אותם).

בישראל שמחים לציין הצלחות שונות: קווי תעופה חדשים, חבילות תיירות, הופעות של זמרים ישראלים, עסקאות עתידיות, ועוד. כל האנשים והסחורות שכבר הולכים ובאים בין ישראל והמפרציות כבר מוציאים את ההסכמים מהכוח אל הפועל. הדברים צפויים להיות כך גם עם מרוקו. זו מציאות רשמית ופומבית של קשרים שבעבר יודעי ח"ן דיברו עליהם צבועים בצבעי ביטחון וסודיות עסקית. הקשרים הללו הם וודאי מרכיב שתרם למציאות שאִפשרה את ההסכמים הנוכחיים.

אבל היה ועודנו רובד נוסף: תלמידים מהמזרח התיכון שצורכים תכנים אקדמיים ישראלים. המורים והתלמידים הישראלים פוגשים אותם בקורסים מקוונים. בשנים האחרונות הפיקו חלק מהמוסדות האקדמיים בארץ קורסים אינטרנטיים אקדמיים שמיועדים לקהל הרחב ללא עלות. הקורסים הללו הם תולדה של אידיאולוגיה לפיה השכלה אקדמית איכותית ראוי שתהיה נגישה לכל, ללא מגבלות כלכליות, דמוגרפיות וגיאוגרפיות. לצד היוזמה בתוך האוניברסיטאות כשפניה לפלטפורמות הבינלאומיות, נוצר המיזם לאומי בדמות campus IL של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) ומשרד הדיגיטל הלאומי לטובת קידום מקצועי, העשרה כללית והשכלה אקדמית. אנחנו קוראים לקורסים הללו מוּקים (MOOC): קורסים פתוחים, מקוונים ומרובי משתתפים. כמה מרובי משתתפים? קורסים פופולאריים סוחפים אחריהם גם עשרות אלפי לומדים מכל רחבי העולם.

קורסים על וירוסים, תכנות, פסיכולוגיה, אבטחת מידע, כימיה ועוד - מגוון של קורסים מצוינים נוצרים כאן בארץ, מובילים אותם פרופסורים ישראלים ידועי שם, שהפכו להיות סלבריטאים באתרי המוקים העולמיים. מדע וטכנולוגיה הם תחומים אוניברסאליים, והמצוינות הישראלית בהם מוכרת ומוכחת, גם ברחבי המזרח התיכון. אבל הלומדים מהמזרח התיכון בוחרים ללמוד אצל ישראלים גם את ההיסטוריה של המזרח התיכון.

הלומדים המוסלמים בחלקם משתתפים פעילים, שואלים ועונים, וחושפים טפח מחייהם האישיים (ועוד אלפים משתתפים בקורסים ללא שהם מציגים את עצמם בפני קהילת הלומדים). הם מגיעים לקורסים הללו כי הם מתעניינים בתוכן האקדמי, ומודעים לחלוטין שהוא נוצר באוניברסיטה ישראלית. חלקם גם אומר שהיות הקורס נלמד מישראל הוא אחת הסיבות שהביאו אותם לבחור דווקא בקורסים הללו, ודווקא בתחומים של היסטוריה של המזרח התיכון ודת האסלאם. חלקם מגיע מתוך ספקנות ומעוניינים לבדוק האם הקורס רציני והאם הפרופסורים שולטים בחומר.

המוטיבציה של אחרים היא רצון להיחשף לצורות חשיבה אחרות אחרי שלמדו את ההיסטוריה שלהם באופן מסוים בבתי ספר ובאוניברסיטאות בארצות האם. יש גם מי שאומר, שמשמח לדעת שאוניברסיטאות ישראליות מתמחות בהיסטוריה של המזרח התיכון המוסלמי. הם מגיעים כדי לשמוע, להכיר ולהבין את האופן שבו הדברים מובנים בארץ, ולא במובן של "דע את האויב" אלא מתוך בחירה עניינית ללמוד במרכזים האקדמיים הרלוונטיים. מספר הלומדים מגיע לאלפים, וסביבם מעגלים נוספים, שמגלים עניין פרוזאי בישראל ובישראליות.

המימדים הענייניים של עניין מזרח תיכוני בישראל בולטים עכשיו יותר מתמיד, אך הם אינם מחליפים את המימדים האחרים של פוזיציות פוליטיות, אידיאולוגיות ואמונות כלפי ישראל, לפעמים בקרב אותם אנשים. כאשר אנחנו מנסים להבין את אנשים ומדינות במזרח התיכון, וחושבים על עתיד ההסכמים המתהווים עכשיו, חשוב שניקח את כל המורכבות הזו בחשבון. 

הכותבת היא חוקרת בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, ראשת בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.