לתת סמכויות לשלטון המקומי עכשיו

למרות הציפיה לחיסון, ההתמודדות עם הקורונה תימשך לאורך זמן. הגישה הנוכחית של הממשלה מבקשת להחיל הגיון ממשלי אחד ואחיד על כל האזורים בארץ, על כל הקבוצות החברתיות, ללא התייחסות להבדלים תרבותיים, אידיאולוגיים ורעיוניים. גישה מסוג זה יוצרת מתחים והתנגשויות, לעיתים אלימות, בין הרשויות ובין האוכלוסייה, וכן מתחים בין קבוצות חברתיות שונות. היינו עדים למתחים מסוג זה ביחס של רבים בחברה הישראלית והמערכת הפוליטית בעיקר כלפי המגזרים החרדי והערבי.

הרשויות המקומיות הן הזרוע האפקטיבית ביותר לרתימת הציבור כדי להישמע להוראות. הקשר בין הרשויות לאזרחים ישיר יותר, הן מכירות את אורח החיים של התושבים שלהן ויכולות להתאים את ההנחיות ואת הסברתן לאופי הישוב. יתרה מזאת, בקהילות מסוימות (חלקים בחברה החרדית, למשל) קיימת חשדנות כלפי השלטון המרכזי. הרשות המקומית ונציגי המועצה הם הגוף המתאים ביותר לרכוש את אמון התושבים ולגייס אותם לפעולה. הסברה מתוך עמדה של שיתוף עשויה להיות אפקטיבית יותר מאשר אכיפה על-ידי משטרה וחשש מקנסות אשר מחלישים את דפוסי האזרחות הפעילה. לרשויות צריך להיות תפקיד מרכזי בהיערכות ויישום אסטרטגיית התמודדות בעת משבר.

למרות זאת, עם התפרצות המגפה הרשויות המקומיות, בהיותן הזרוע הביצועית של הממשלה, נדרשו ליישם את ההנחיות בשטח, בלא להיות שותפות לקבלת ההחלטות. רק בשלב מאוחר הרשויות המקומיות קיבלו מקום מסביב לשולחן, באמצעות נציגם חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי. מעורבות זו הייתה מעטה מדי ומאוחרת מדי.

הפערים הכלכליים בין הרשויות המקומיות אדירים, ורשויות רבות נמצאות במשבר תקציבי מתמשך. יש צורך בחיזוק תקציבי של הרשויות המקומיות, כך שיוכלו להמשיך את מלאכת השיקום והיציאה מהמשבר. הרשויות יכולות גם להיות נדבך מרכזי בתהליך ההבראה של המשק: ביכולתן להעסיק כוח אדם זמני למשימות נדרשות כמו תגבור מערכת החינוך, הבטחת ניקיון במרחבים הציבוריים, חלוקת מזון ועוד. זוהי הזדמנות להעסיק את מי שנפלט ממעגל העבודה, ולשם כך יש להעניק לרשויות תקציבים שיאפשרו להן להעסיק עובדים זמניים ולא להסתמך על מתנדבים בלבד. יש להקצות לרשויות תקציבים להתמודדות עם מצבי חירום ולאפשר להן מרחב בקבלת ההחלטות על פי התווית מדיניות כללית של הממשלה.

הגיע הזמן לבחון מחדש את "תפיסת הקורונה" במגזרים החברתיים והקבוצות החברתיות השונות. תפיסת הקורונה היא תלוית מעמד סוציו-אקונומי וכן תלוית מאפיינים קהילתיים ואולי אף דתיים. תפיסות שונות אלו משפיעות על שיתוף הפעולה של הקבוצות החברתיות עם הוראות הרשויות, ועל ההפנמה של נורמות ההתנהגות הנגזרות מן הידע הרפואי.

לכן, במסגרת של כל גישה ממשלית להתמודדות עם הקורונה לאורך זמן, יש לקחת בחשבון את ההבדלים בין תפיסות הקורונה בקרב הקבוצות השונות בחברה הישראלית. מגישה ממשלית זו נגזר כי יש לאזן בין הסמכויות של המדינה המבוססות על החוק והסמכויות של ההנהגה המקומית הנגזרות מהלגיטימציה שלה ומהיכרותה הקרובה את האוכלוסייה ומאפייניה.

יתרונה של גישה זו בכך שהיא מאפשרת לנצל את הידע הקיים ברמה המוניציפלית שאינו תמיד מחלחל לרמה הלאומית. וכן, בכך שהיא מאפשרת לגשר בין הפגיעה בזכויות אדם הנובעות מהמלצות אנשי המקצוע הרפואיים ובין תפיסות הקורונה השונות בקרב המגזרים בחברה הישראלית.

אומנם, גישה זו עלולה להיתפס ככזו החותרת תחת הידע הרפואי וסמכויות החוק, ובסופו של דבר ככזו המסכנת חיי אדם. אולם, עד כה ראינו כי הניסיון לכפות כללים אחידים נכשל בפועל, ואינו משיג את התוצאה המבוקשת. גישתנו, שמאפשרת גמישות גדולה יותר ברמה המקומית, צפויה לשפר את יכולתה של החברה הישראלית להתמודד עם המגפה במינימום חיכוך בין האוכלוסייה והממשל. 

הכותבת היא יו"ר חרדים לשלטון המקומי וחברה בצוותי המומחים של המשבר