זורמים בדם: חלקיקי פלסטיק נמצאו בשליית עוברים

מיום ליום גדל השימוש של בני האדם בפלסטיק ובמוצרים חד פעמיים העשויים ממנו. הפלסטיק הוא חומר בלתי מתכלה, ולאורך השנים הוא מתפרק לחלקיקי מיקרופלסטיק: פיסות זעירות הנישאות ברוח, גודשות את הים והטבע, חודרות למזון ולשתייה שלנו, ואף מגיעים לגופנו דרך מערכת הנשימה.

אך מחקר חדש ומדאיג במיוחד מצביע על הימצאותם של חלקיקי מיקרופלסטיק אפילו בשלבי יצירת החיים הראשוניים של בני האדם; בשליית עוברים שטרם נולדו. לדבריהם, החלקיקים הזעירים הגיעו לשליית העובר דרך מזון או קנה הנשימה.

החוקרים ביצעו בדיקה של 4% בלבד מהשליה, ומצאו בה תריסר סוגים שונים של מיקרופלסטיק, מה שמצביע על כך שייתכן שמספר החלקיקים הקיימים בפועל גבוה בהרבה. החלקיקים נמצאו אצל ארבע נשים בריאות שעברו הריונות ולידות רגילות. המיקרופלסטיק זוהה בצד העובר ובצד האם, וכך גם בקרום שבתוכו מתפתח העובר.

החלקיקים לא נמצאו בשליות של שתי נשים אחרות במחקר, דבר שעשוי להיות תוצאה של פיזיולוגיה, תזונה או אורח חיים שונה, לפי המדענים.

במחקר, שפורסם בכתב העת Environment International ובוצע בהובלת בית החולים סן ג’ובאני ברומא, מצאו החוקרים חלקיקי פלסטיק שצבעם כחול, אדום, כתום או ורוד וייתכן שהגיעו במקור מאריזות, צבעים או מוצרי קוסמטיקה ומוצרי טיפוח אישיים.

גודל החלקיקים היה ברובו 10 מיקרון (0.01 מ"מ), כלומר, קטנים מספיק כדי להגיע לזרם הדם. ייתכן כי החלקיקים נכנסו לגופם של התינוקות, אך החוקרים לא הצליחו להעריך זאת. "יש לבצע מחקרים נוספים כדי להעריך האם נוכחותם של חלקיקים אלו עלולה לגרום לתגובות חיסוניות או לגרום לשחרור מזהמים רעילים", כתבו החוקרים.

"אני מאוד מודאגת"

האם המחקר מעורר סיבה לדאגה? לפי ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה, התשובה היא כן. "לצערי, אני מאוד מודאגת", היא אומרת. "הפלסטיק אמנם משרת אותנו בנוחות בכל יום ואפילו בכל שעה, אבל מרוב סוגי הפלסטיק יש זליגה של כימיקלים לסביבה, בעיקר לכלי האוכל והשתייה המכילים מזון או נוזל. חלק מהכימיקלים האלו משבשים את פעילות המערכת ההורמונלית בגוף, ובכלל זה התבגרות מינית מוקדמת ובעיות פריון, ואף גורמים למגוון מחלות קשות. חלקיקי המיקרופלסטיק הם קטנים ולכן חודרים בקלות לגוף שלנו, ובגלל שכבר עברו תהליך של התפוררות והחלשות - הזליגה של החומרים האלו מהמיקרופלסטיק לתוך מערכות הגוף שלנו היא עצומה".

בנוסף, לפי אולנובסקי, "המבנה הפגוע והמתפורר של חלקיקי המיקרופלסטיק הופכים אותם לנשאים מצויינים למזהמי סביבה רבים: חלקיקי אבק, מתכות כבדות, ומגוון מזהמים נוספים. מכיוון שהחלקיקים האלו נכנסים לגוף שלנו בקלות ובמהירות, קשה מאוד להימנע מחשיפה למזהמים שהם נושאים. המחקר הנוכחי מחזק את הידע שלנו על כך שחשיפה למזהמים מפלסטיק בתקופת ההיריון פוגעת בבריאות העובר, ואם מדובר בעוברית - אז גם הצאצאים שלה יושפעו לרעה מהחשיפה של ה'סבתא' למזהמים! כעת, ברור שלא רק חשיפה למזהמים שזולגים מהפלסטיק באופן ישיר לשתייה ולמזון שלנו גורמים לשיבוש הפעילות ההורמונלית - אלא גם חשיפה למזהמים אלו ונוספים, שנגרמת כתוצאה מכניסה של חלקיקי מיקרופלסטיק דרך מערכת העיכול ומערכת הנשימה".

אולנובסקי מבקשת להסב את תשומת הלב לשימוש המוגבר במוצרי פלסטיק חד-פעמיים בתקופת הקורונה, ולסיכונים הגלומים בכך. "אני עוד יותר מודאגת בחודשים האחרונים, בשל הבחירה של מרבית הציבור להשתמש במסיכות חד פעמיות העשויות פלסטיק ומהם מתפוררים סיבים - סיבי מיקרופלסטיק - שחודרים ישירות למערכת הנשימה שלנו", היא אומרת. "אני מדגישה שחובה לעטות מסכה בכל יציאה מהבית, הסיכון להידבק בקורונה ולהדביק עדיין משמעותי, אבל אני ממליצה להשתמש בכל סוג של מסכת בד, שאפשר לכבס אותה יחד עם הכביסה הרגילה של בני הבית, ולהפחית בשימוש במסיכות החד-פעמיות הזולות, שמרביתן לא עוברות פיקוח בקרת איכות. מי שבוחר להשתמש במסיכות החד-פעמיות, טוב יעשה אם יקפיד להחליפן מיד כאשר מתגלים סימני בלייה ראשונים, כיוון שההנחה היא שאז גובר קצב ההתפוררות של סיבי המיקרופלסטיק מהמסיכה ונשאפים למערכת הנשימה".