החיסון לקורונה מדלג על החברה הערבית

קצב ההתחסנות הישראלי המהיר מדלג במידה רבה על החברה הערבית בישראל. לפי נתונים לא רשמיים, רק 1%-2% מהחברה הערבית התחסן לעומת יותר מ5% באוכלוסייה הכללית, עד אתמול (יום ב). בחברה הבדואית בדרום התחסנו כ-2,000 בני אדם, מתוך אוכלוסייה של כ-250 אלף: פחות מאחוז אחד.

● "שיאנית עולמית": התקשורת העולמית מדווחת על הצלחת חיסוני הקורונה בישראל

לנתונים הללו כמה סיבות המאפיינות את היחסים בין החברה הערבית למדינה גם בתחומים אחרים. ראשית, התשתיות הפחות טובות ותשומת הלב הפחותה של הרשויות המעורבות, שמתבטאת בפריסה מצומצמת עד מאוד של תחנות חיסון בישובים הערבים. בדרום למשל, עבור אוכלוסיה בדואית של כרבע מיליון בני אדם, יש תחנה אחת בלבד, ברהט.

אבל גם ביתר הערים הערביות הגדולות במרכז ובצפון, כמעט ואין מרפאות חיסון. כאלה נפתחו באיחור, בשפרעם, כפר קאסם, אום אל פאחם ובטייבה, ובנצרת תיפתח תחנה אחת מחר בבית החולים האנגלי. רוב התחנות שנפתחו עדכנו כי הראשונים בתור יהיו הצוותים הרפואיים, ורק אחר כך אוכלוסיות הסיכון, ובראשן המבוגרים מעל גיל 60.

פרידה ג'אבר, העורכת הראשית של אתר החדשות בשפה הערבית פאנט אומרת כי הרשויות חייבות לפרוס הרבה יותר תחנות בחברה הערבית, ובעיקר לצאת במסע הסברה חזק וממוקד: "לא רק ברשתות החברתיות, שבהן האוכלוסיה המבוגרת השמרנית יותר פחות מעורה - אלא במיקוד לאוכלוסיה שלא לגמרי מבינה את חשיבות החיסון".

ויש גם את בעיית החשש מהחיסונים. ג'אבר מעידה על פרסומים רבים ברשתות החברתיות שרבים מהם פרסומים כוזבים על הסכנות שבחיסונים. "לא מעט אנשים, כמו בחברה היהודית, מאמינים לדברים שמתפרסמים, כאילו זה מסוכן לבריאות ומעלים שאלות מדוע החיסונים אושרו למרות שנבדקו בהליך מזורז - החשש הוא מתופעות לוואי מסוכנות אם יתחסנו". הפתרון לכך, לדבריה, הוא העמקת ההסברה, הפרכת הטענות וגם ובעיקר הדוגמה האישית של אנשי רפואה, שיתחסנו יצלמו ויפרסמו.

ד"ר מאזן אבו סיאם האחראי על המאבק בקורונה בחברה הבדואית בנגב אומר כי אכן יש חששות לא מעטים ותיאוריות קונספירציה שרצות ברשתות החברתיות במגזר,  אך מנגד יש רופאים, אישי ציבור ושייח'ים שהתחסנו, צילמו ופרסמו. גם שם אגב היו מבקרים שטענו כי אישי הציבור עושים כן רק למטרות פרסום, אבל רוב התגובות הן חיוביות.

גם האימאמים במסגדים התגייסו והם מפרסמים קריאות להתחסן. לדבריו, הוא מנהל עשרות שיחות ביום עם מבוגרים ומי שבקבוצות הסיכון ומשכנעם להתחסן. ועם כל זה, רבים מאלה שבאו להתחסן ברהט היו דווקא יהודים מישובי הסביבה, לא מעט בשל ההסברה והמודעות הקיימים יותר בחברה היהודית.

אבל לבד מרהט אין שום מרפאה מחסנת אחרת בחברה הבדואית בנגב. בעיה אחת שמעלה ד"ר אבו סיאם, היא הלוגיסטיקה והתשתית הנדרשת למתן החיסונים ובעיקר בישובים הלא מוכרים ובפזורה ככלל, שם יש מרפאות קטנות או ניידות. אחת מהאפשרויות הנבדקות כעת היא ניידת חיסונים שתעבור בישובים הללו ותחסם את אוכלוסיות הסיכון. גם סוגיית הזמנת התורים מראש והביורוקרטיה הנדרשת, מעכבת את קצב ההתחסנות בחברה הבדואית, ולדבריו צריך לתת את הדעת גם על כך ולהתאים את מבצע החיסונים לחברה הבדואית.

אבו סיאם אומר כי סיבה שלישית למספר החיסונים הנמוך הוא הדמוגפיה ושיעור הצעירים הגבוה יותר לעומת היהודים: "בכל רהט יש רק אלפיים מבוגרים מעל גיל 60 ומאות מהם כבר התחסנו".