המדינה חייבת להשקיע בנשים חזקות ויוזמות

עמותות סיוע, תוכניות לשילוב נשים בשוק העבודה, פרסים לארגונים המקדמים אוכלוסיות נזקקות, כל זה טוב ויפה, אך אם אנחנו רוצים לראות יותר נשים בצמתי קבלת ההחלטות, הגיע הזמן שהמדינה תתחיל להשקיע משאבים גדולים בנשים חזקות שעשו כברת דרך ויכולות לייצר את השינוי ולא רק באוכלוסיות מוחלשות.

אנחנו חושבים שאישה שרוצה להצליח, תצליח, היא תדחוף את עצמה גבוה ותתקדם. אנחנו מביטים אל האחוזון העליון של נשים שהגיעו לפסגה ואומרים לעצמנו שאם היא הצליחה, כל אחת יכולה. אבל העובדות בשטח שונות, ומצביעות על כך שעדיין יש מחסור בייצוג נשי בהנהלות הבכירות ובדירקטוריונים, שנשים מתקשות להגיע לשם ושארגונים מתקשים לקדם נשים לשם.

בישראל יש פחות יזמיות נשים ובנוסף, יש להן קושי גדול לגייס הון לסטארטאפים שלהן. יחד עם זאת, על פי מדד נשים יזמיות של מאסטרכארד (MIWE) לשנת 2020, ישראל הוכתרה כמדינה הטובה ביותר ליזמיות .

זה קרה משתי סיבות - האחת, הצבת יעד להכפלת מספר היזמיות בארץ תוך שנתיים והשנייה, תמיכה מוסדית ממוקדת בעסקים קטנים ובינוניים בדמות תכניות מימון וקידום הזדמנויות לנטוורקינג, מיומנות שגברים חזקים בהן ונשים קצת פחות.

לצד נתונים משמחים אלה, העובדה היא שכל עוד בהנהלות הבכירות לא תהיינה יותר נשים ולא תהיינה יותר נשים בעמדות המפתח, השינוי לא יגיע. כדי שזה יקרה, צריך להשקיע בנשים, כפי שמשקיעים באוכלוסיות מוחלשות אחרות כמו אוכלוסיות בסיכון, עולים חדשים, אוכלוסיות נחשלות, משפחות במעגל העוני, יישובי פריפריה וכדומה. נדמה כי תקציבי עתק מופנים לחלשות ולמוחלשות (ובצדק) אבל דווקא באוכלוסייה שיכולה לייצר את השינוי כמעט ולא מושקעים תקציבים.

נשים יכולות לחולל את השינוי החברתי שיביא איזון מגדרי בעולם התעסוקה ובכלל. ולכן יש להשקיע תקציבים ותכניות ולהציב יעדים, כמו באקסלרטורים ליזמיות.

זאת עובדה בשטח, כשמשקיעים בנשים חזקות, הן יכולות להגיע ליעד ולטפס מעלה.

דוגמה לכך ניתן למצוא בחטיבת המרכזים הרפואיים במשרד הבריאות שהבינו שצריך לשלב יותר נשים בעמדות בכירות (רופאות בכירות לאחר תת התמחות בארץ ובעולם). יחד פתחנו הכשרה ייעודית שתסייע להן לגשת לתפקידי ניהול מחלקה. קיימנו כבר 2 קורסים ומתוכן כבר 6 רופאות ניגשו למכרזים וזכו בתפקידי ניהול ועוד 3 מתמודדות בימים אלה. ואין זה רק בגלל הכישורים שלנו או שלהן, אלא בשל גישת המערכת וההשקעה בהן כמשאב של המערכת. הן אלה שאפשרו להן, מצד אחד, לשבור את המחסום ולהצליח להתקדם, ולבתי החולים, מן הצד השני, לצעוד לעבר שוויון מגדרי בהנהלות הבכירות ולהרוויח נשות מקצוע מובילות.

רופאת עיניים בכירה בבית החולים רמב"ם שעברה את ההכשרה סיפרה כי היא הבינה שעל מנת להתקדם זה לא מספיק שהיא תהיה טובה או טובה מאד. אלא היא צריכה לחשוב ולפעול בצורה שתשים אותה על המפה וזה אומר להיות חלק מהפוליטיקה הארגונית ולדעת להתנהל בתוכה. וזה משהו שנשים יכולות ללמוד באמצעות תכניות העשרה.

מדובר בנשים עוצמתיות שמודעות ליכולות המקצועיות שלהן ועדיין, היו זקוקות ל"דחיפה". נשים גדלות על הבניה תרבותית ברורה שמסלילה את דרכן לאמהות ולזוגיות ולא מאפשרת להן להתנהל בתוך הפוליטיקה הארגונית, לדחוף את עצמן ולהעז להתמודד במכרזים שנראים "גדולים" עליהן.

מדינת ישראל צריכה להמשיך לחוקק חוקים המקדמים שוויון מגדרי, אך במקביל להשקיע בשטח. רק הצבת יעדים והשקעה כספית בתכניות ייעודיות יביאו את השינוי. כי כשמשקיעים בנשים חזקות הן מתקדמות.

מהנדסות בכירות, מנהלות פרויקטים, מנהלות מחלקות, משפטניות וכלכלניות, כולן לכאורה פרצו את תקרת הזכוכית, אבל רק אחרי שעברו תהליכים של בניית הקריירה, הפיכת הידע התיאורטי לכלים יישומיים ולמידה כיצד להתנהל נכון בארגון כדי להוציא את השאיפות המקצועיות אל הפועל, הן התקדמו הלאה. 

הכותבת היא מנכל"ית "דרך אישה", חברה לייעוץ, פיתוח והכשרת נשים בעמדות ניהול וחברה בסופרסונס