חברות הביטוח התייאשו מהאקטיביזם השיפוטי

נושאי המשרה בחברות הציבוריות, ובראשם חברי הדירקטוריון, נתקלים בשנה האחרונה במציאות קשה - סירוב של חברות הביטוח לבטח דירקטורים ונושאי משרה, עלייה של מאות אחוזים בגובה פרמיית הביטוח (בתרחיש האופטימי שבו ההתקשרות בחוזה ביטוח בכלל אושרה) וקשיחות גדולה בניהול המו"מ מצד חברות הביטוח. האחרונות מפוחדות, בצדק, מגל התביעות הייצוגיות והנגזרות נגד נושאי משרה וחברות, השוטף, בשנים האחרונות, את המשק הישראלי.

התופעה גורמת נזק כלכלי של מאות מיליוני שקלים בשנה, המתגלגל באופן טבעי לעלייה במחירי המוצרים שהחברות המבוטחות מוכרות, או לפגיעה בנו כציבור, שכספי הפנסיה שלו מושקעים במניות החברות הללו. לצערנו, ישראל נחשבת "מצטיינת" ברמה עולמית בהיקף התביעות הייצוגיות והנגזרות המוגשות בגבולותיה נגד נושאי משרה וחברות, בעיקר לנוכח לשונו של החוק בישראל, המאפשר הגשה של תביעות כאלו כמעט ללא מגבלות.

ברוב המוחלט של מקרי התביעה הנגזרת בשוק הישראלי מדובר במתלונן חיצוני לחברה (בעל מניות או נושה) הדורש מהחברה לתבוע את נושאי המשרה שלה. עם הגשת התביעה, מפעילה החברה את חברת הביטוח שבה היא מבוטחת בפוליסת דירקטורים ונושאי משרה, עד להגעה השכיחה לפשרה.

כתוצאה מהתשלום של חברת הביטוח את סכום הפשרה/הפיצוי נעלמת הנחת העדר התביעות שעמדה לחברה עד אותה עת, והפרמיה שמשלמת החברה מאותו רגע עולה משמעותית. כך ש"על הנייר" החברה אומנם "הרוויחה" (היא המוטבת של כספי הביטוח, כי היא בעלת זכות התביעה ה'מקורית'), אבל בשל העלאת מחיר הפרמיה, הכסף חוזר לחברת הביטוח בערוץ מקביל ומיידי; מעגל שוטה, שמיטיב בעיקר עם עורכי הדין יוזמי התביעות הנגזרות, אך פוגע בציבור הרחב. אומנם שרת המשפטים לשעבר איילת שקד העלתה את האגרות להגשת תביעות, אך הצעד לא עצר את שטף התביעות.

מעגל הקסמים הזה ייחודי רק לשוק הישראלי. לשם השוואה - לאחרונה הגיע הממשל האמריקאי להסדר עם עשרות בנקים ברחבי העולם בנוגע לפרשות הלבנות הון שהתבצעו בארה"ב. מכל עשרות הבנקים שהיו צדדים להסדר, רק נגד שלושה הוגשו ואף אושרו תביעות נגזרות. מיהם אותם שלושה בנקים ומאיזו מדינה הם מגיעים? אתם וודאי יכולים לנחש.

בנוסף לכך, בישראל היד קלה על הדק התובענות הייצוגיות, המוגשות בישראל חדשות לבקרים, בגין עילות קלות כחמורות, מוצדקות או מופרכות, באקלים נוח של אגרות נמוכות ותמריצים כלכליים לתובעים הייצוגיים ולעורכי דינם, המובילים להצפה של המערכת בתביעות סרק.

הדרך לעצור את מפולת השלגים הזו נעוצה במדיניות משפטית שקולה וזהירה של בתי המשפט- על השופטים לנהוג בזהירות יתרה לפני שהם מאשרים תביעה נגזרת/תובענה ייצוגית, ולאשרן רק במקרים הנדירים בהם התשתית העובדתית מוצקה והנסיבות מובהקות וחד-משמעיות. בנוסף יש להשתמש ב'מקל' כלכלי, ולחייב תובעים לשאת בנזק שייגרם לחברה, אם תביעתם תידחה ותסווג כטורדנית, כולל חיוב בהפקדת ערבות מתאימה. חשוב שבתי המשפט יבינו כי רבים עושים שימוש בכלים הללו במטרה לאיים על נושאי משרה בחברות ולחלץ תגמול כספי מהיר, ולא מתוך רדיפת צדק או דאגה לממשל תאגידי תקין.

לצד מערכת המשפט, אני קורא גם למשרד המשפטים ולמחוקק לצמצם את העילות בגינן ניתן להגיש תביעות נגזרות ותובענות ייצוגיות ולהעלות את גובה האגרות. כך נוכל לעצור את האקטיביזם השיפוטי בתחום הכלכלי, להחזיר לממדים שפויים את המחירים המאמירים של פרמיות הביטוח, להשיב את האיזון לפוליסות שהתכרסמו ולהיקף הכיסוי הביטוחי הניתן לחברות, והציבור יפסיק לממן תביעות שאינן מיטיבות עם איש, למעט עם עורכי דין. 

הכותב הוא מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות