מבאר שבע ועד חיפה: סיור עגום בין רחובות מרכזיים ועסקים סגורים

הקלות בה אפשר היה למצוא חנייה בכחול-לבן ברחוב רבי עקיבא בבני ברק הייתה רמז ראשון למצבו של המקום שנחשב, ובצדק, לליבה הפועם של העיר המרכזית של החברה החרדית. בימים כתיקונם אין כמעט דבר שלא תוכלו למצוא כאן – תכשיטים, ספרים, מזון, רהיטים, בנקים וכמובן ביגוד – הרבה מאוד חנויות ביגוד. גברים, ובעיקר נשים, מהחברה החרדית מגיעים לר' עקיבא מכל רחבי הארץ כדי לערוך קניות ברחוב באורך קרוב לשני קילומטר שכמעט כולו חנויות.

בימים אלו של סגר שלישי הרחוב מרגיש כמעט נטוש. רובן המוחלט של החנויות סגורות, בהתאם לנהלים. על חלונות הראווה לאורך הרחוב ספרנו כ-40 שלטי "להשכרה" וחנויות שנראות נטושות. לא מעט אמנם, אבל עדיין חלק קטן יחסית מתוך מאות החנויות שעל הרחוב.

"חנויות הבגדים נפגעו הכי קשה", אומר לנו יהושע שעובד כמוכר באחת מחנויות הספרים ברחוב. "אנחנו פתחנו מוקד הזמנות טלפוני למשלוחים, כך שבעצם רוב הזמן אני עובד כנציג במוקד. המכירות הן כמעט חצי מהרגיל, אבל שורדים. היתרון הוא שלסחורה שלנו אין בלאי או תפוגה, אז הנזק לא גבוה. בחנויות הבגדים לעומת זאת מה סחורה שהם לא מכרו בסתיו, אנשים כבר לא יירצו בחורף, והם צריכים פשוט לזרוק את המלאי כדי להביא חדש".

בדומה לחנות הספרים של יהושע שעברה לעסוק במשלוחים, על רבות מהחנויות ברחוב, כולל חנויות הביגוד וההנעלה, ניתן למצוא שלטים בכתב יד עם מספר טלפון לתיאום משלוח, ולעיתים אפילו אתר אינטרנט עם קטלוג מוצרים. חנויות בודדות של בגדים, תשמישי קדושה ותכשיטים פתוחות בניגוד לנהלים. בעלי החנויות עצמם מסרבים להתראיין, אבל בחור בשם מיקי חייט מסביר כי "אנשים הגיעו למצב שהם מעדיפים להסתכן בלקבל קנס, העיקר שהם יוכלו להרוויח משהו". חייט עצמו מתפרנס בימים אלו מכספי החל"ת של הביטוח הלאומי, כשבמקביל הוא מתנדב בעמותה. "אנשים מוצאים כל מיני דרכים יצירתיות להתפרנס. לחבר יש לו גלידריה כאן בהמשך הרחוב, ומכיוון שזה לא מוגדר כעסק לממכר מזון, אז הוא מחזיק אצלנו בחנות גם ארגזים של שמן, סוכר ומוצרים יבשים למכירה, וככה הוא יכול להישאר פתוח כעסק חיוני".

את מוטי תפסנו כשהוא מפקח על הפועלים שמפרקים את חנות בגדי הילדים שהחזיק ברחוב. "גם בלי הסגר השלישי היה לי ברור שאני סוגר את החנות בסוף השנה", הוא מודה בכנות, "בגדי ילדים זה תחום קשה, והקורונה הפכה את החזקת העסק למשהו בלתי אפשרי".

 בני ברק עסקים סגורים סגר 3 / צילום: כדיה לוי

אתה מדבר עם בעלי העסקים השכנים? נראה שהרוב עדיין שורדים.
"כאדם שמאוד מעורה במתרחש כאן ובקשר עם הרבה בעלי חנויות, אני צופה שאת המכה הרצינית של הסגירות אתה תראה בחודש יוני".

דווקא ביוני, כשהקורונה בעזרת השם כבר תיגמר?
"בדיוק בגלל זה. עכשיו עוד אפשר לגלגל את החובות, הבנקים והספקים נחמדים יחסית ואתה יכול להסביר להם שהתשלומים נדחים בגלל הקורונה, וגם להסביר לעצמך שעוד מעט הכל יחזור לעצמו. ביוני, כשכל התירוצים ייגמרו ויגיע הזמן לשלם את החובות כשבמקביל צריך להחזיק את העסק, אנשים ייקרסו. אני העדפתי לסגור לפני שאני נכנס להפסדים שאני לא יודע איך אני אצא מהם".

גדעון דוקוב

מי שישוטט ברחוב הרצל, הרחוב הראשי של הדר הכרמל בחיפה, יגלה שגם בשעת בוקר מאוחרת, מרבית חלונות הראווה מוגפים בתריסי ברזל כבדים. פה ושם פתוחים קיוסקים, חנויות פרפורמריה וחנויות חלפני כספים. מעבר לזה, כלום. במקרה של רחוב הרצל מדובר בשקיעה ממושכת, שמשבר הקורונה החריף.

רחוב הרצל הוא הרחוב הראשי של השכונה. אורכו של הרחוב 1.4 ק"מ והוא מתפרש מרחוב הנביאים במערב ועד גשר חליסה (הגיבורים) במזרח. קשה להפריז בחשיבותו ההיסטורית של הרחוב, שהיה העורק הראשי של ההתיישבות הציונית בחיפה וקשר את העירייה עם הטכניון, בית הספר הריאלי, שוק תלפיות, תיאטרון חיפה, בניין ההסתדרות, בית הרבנות הראשית ובתי הקולנוע אורה ורון. בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת הרחוב היה הציר המסחרי החשוב בעיר. הכינוי שלו היה ה"שאנז אליזה", או ה"הרצל שטראסה" של חיפה.

 חיפה - סגר עסקים וחנויות סגורות בזמן קורונה / צילום: שלומי יוסף

גילה לבני זמיר, תושבת שכונת הדר ופעילה חברתית כואבת את דעיכת הרחוב: "לצערי, התקבעה תודעה שהדר היא שוליים ויש הזנחה מאד גדולה של החזיתות, החצרות, וחלונות הראווה, שתמיד סגורים בתריסים. אין טיפול חזותי ברחוב הרצל, וזה מושך כוחות בהתאם. מתקופת הקורונה בכלל אין על מה לדבר. מי שלא מחזיק מעמד, קורס. יש כאלה שהוציאו דוכנים לקידמת החנות מה שיוצר מצב שאי אפשר לעבור במדרכה. יש תחושה של בלגן, של חוסר יד מכוונת. באזאר מפוזר ומבולגן".

חברת הייעוץ הכלכלי האורבני צ'מנסקי בן שחר, עוקבת ובודקת את התפקוד של רחוב הרצל לאורך השנים. לפי ממצאיה, בשנת 2016 היו ברחוב רק 19 חנויות סגורות. לעומת זאת, בחודש אוגוסט האחרון, נמצאו 204 חנויות פתוחות ולא פחות מ-83 סגורות. כלומר, כ-30% מהחנויות אינן פעילות.

בדיקה נוספת שערכו מעלה שמחירי השכירות ברחוב הרצל ירדו באופן משמעותי בשנה האחרונה. אם בעולם "הרגיל" מ"ר של שטח מסחרי עלה בין 200 ל-175 שקלים, הרי שעתה, משלמים השוכרים בין 50 ל-100 שקלים בלבד. ההערכה של עורכי הסקר היא ש"הרחוב נטוש וננטש".

אני פוגש את פיני ארגמן בפתח של חנות לתכשירי שיער ברחוב הרצל מס' 1. פיני מעיד שהחנות שלו קיימת כבר כ-30 שנים ועצוב לו לראות את ההתדרדרות של הרחוב: "בילדותי זה היה "המקום" בחיפה. עכשיו הכל סגור. אין עם מי לדבר, תנועת האנשים דלילה. מי שמסתובב אלה הבעייתיים. יש פה בעיות תחבורה ומצוקת חנייה. הקורונה היתה הקש ששבר את גב הגמל. חבל שרחוב כל כך מרכזי מת".

שוקי עובד כבר הרבה שנים בקיוסק קטן. לדבריו, הקורונה "יותר גרועה ממלחמת לבנון השנייה": "גרים פה קשי יום, שמגרדים את הגרושים האחרונים שלהם בשביל לקנות משהו. מי שמסתובב ברחוב אלה אנשי ביטוח לאומי. אנחנו בקושי שורדים מהם. בתקופת הקורונה הקופות ירדו דרסטית 2,000-3,000 שקל פחות בחודש".

לאיבגני יש חנות לציוד מחשבים ברחוב הרצל 59. הוא מספר שהוא נמצא במקום כבר 9 שנים ומאחר שבאים אליו במיוחד הוא פחות מושפע מהקורונה: "לפני 7-8 שנים היתה פה הרבה יותר תנועה. המטרונית חיסלה את מקומות החנייה ומפריעה לתנועה. זה הרג המון עסקים, עוד לפני הקורונה. מאז הסגר הראשון יש ירידה דרסטית של העוברים ושבים. מעל 50%. אלינו באים מרחוק בגלל הפרסום המסיבי שעשינו ברשתות החברתיות ובגלל שהוחרגנו. הכל סגור. אין סתם אנשים שמסתובבים וקונים קטנים".

איבגני אומר שבתקופה האחרונה יש תחושה של אלימות באוויר: "אם בעבר, היינו מזמינים משטרה פעם בשנה בגלל לקוחות שהתחילו להתפרע, אז עכשיו זה לפחות פעמיים, שלוש בחודש. הקורונה הופכת את האנשים למתוסכלים. הם מתחילים להשתגע". 

גיא נרדי

באר שבע נחשבת לעיר קניונים ואין בה רחוב מרכזי אחד. עם זאת, רחוב יוהנה ז'בוטינסקי בשכונת נוה זאב, הוא אחד הרחובות ההומים בעיר מבחינת מסחר ושירותים. יש כאן סניפי קופות חולים, סניפי בנקים, בתי מסחר למזון, אבל גם מספרות וחנויות בגדים שמטבע הדברים נפגעו מאוד בקורונה. לא רואים כאן שלטי "להשכרה" או "למכירה" באף חנות, אך בעלי העסקים ברחוב, יודעים לספר שיש כאלה שהם על סף יאוש, ולקראת סגירת עסקיהם.

גלית חורי, בעלת חנות בגדים, כיסתה את כל חלונות החנות בניילונים כהים, למרות שאין לה כוונה לסגור את העסק. "יש ירידה של 99%", היא אומרת, "אין עבודה, אני בדיכאון. אנשים אין להם עבודה , אין להם כסף. הסגר הרס את החיים". למה היא מגיעה בכל זאת לחנות? "לא יכולה לשבת בבית, לא יכולה להכין ארוחות. אני חוטפת דיכאון. כל החיים הצבעתי ביבי, אבל עכשיו זהו, נגמר. הרס לנו את החיים". אחרי רגע היא נמלכת בדעתה ומודה שכנראה גם הפעם תצביע לו. "מה אני אעשה", היא אומרת בעיניים מצועפות. "אני אוהבת אותו. בפייסבוק קיללתי אותו, אבל אני אוהבת אותו".

קובי אזולאי, בעל פיצוציה ברחוב, מודה בחוסר נעימות שלעסקים שלו הקורונה עשתה טוב". יש הרבה מוצרים", הוא אומר, "שאנשים מעדיפים לקנות אצלו ברגע, במקום לעמוד בסופר עם עשרות אנשים". הדיוטי פרי הסגור מוסיף לו מכירות בתחום המשקאות החריפים. אבל שלא כמוהו, יש עסקים ברחוב שחטפו מכה: חנות צעצועים, מספרה ואחרים, שחטפו כבר כמה וכמה דוחות. בעל פלאפליה שחטף כבר כמה דו"חות מספר שמעדיף להיות סגור. "הפקחים בעצמם לא יודעים את התקנות", הוא אומר, "ועל כל דבר נותנים דו"ח".

 באר שבע עסקים פתוחים סגר 3 / צילום: דיאגו מיטלברג

גם ענת שמחון, בעלת חנות המחשבים, 7 מחשבים וסלולר, לא ספגה פגיעה בעסקים בשל הקורונה. למעשה, החנות שלה עבדה באופן רצוף מתחילת משבר הקורונה, והביקוש למחשבים ומוצרים נלווים עלה. התוצאה היא שיש חוסרים גדולים במוצרים השונים שהביאו לעליית מחירים. "פעם הייתי מוכרת מצלמת אינטרנט ב-50 שקל היום המחיר של זה עלה ל-150 שקל. זה מוצר שנמכר כמו לחמניות", היא אומרת.

תמי כהן, בעלת מאפיית שחף ברחוב, נהנית בימים רגילים מתנועת תלמידי בתי הספר אצלה בחנות, אך מאז הקורונה, כל זה נעצר כמעט כליל. חנוכה, שמבחינתה הוא חג רווי מכירות בימים רגילים, היה הפעם "שאלוהים ישמור: לא היו חגיגות חנוכה בגנים, בבתי הספר. לא היה לי חג כזה. גם אנשים נמצאים הרבה בבית, אז התחילו לאפות בבית, פחות קונים בחוץ. היו כאן ימים שפתחתי והיה עדיף שהייתי נשארת סגורה".

לא עולה בדעתה לסגור את העסק, שקיים כבר 24 שנים. בסך הכול, היא אומרת, גם ההוצאות ירדו, ו"יש אנשים שנפגעו הרבה יותר מאיתנו. יש לי חברה כאן שיש לה חנות פרחים, ובסילבסטר מוכרת המון. בעיקר לציבור הרוסי. הבעיה היא שלהם אין תרבות של משלוחים, הם אוהבים לראות בעיניים ולהרכיב את הזר בעצמם, אבל אסור לה למכור רגיל. יש לי לקוחה שהיא ספרית חד-הורית. בשני הסגרים הקודמים היא המשיכה לשלם שכירות, עכשיו היא אמרה לבעל הבית שלה שהיא לא יכולה לשלם. אין לה ממה. אני מקווה שאחרי שכולם יתחסנו ויפתחו שוב את המשק, הדברים יחזרו למה שהיה. אני מתחסנת לא בשביל הבריאות, רק בשביל שייפתחו את המשק שלנו".

עומרי אגבבה, בעל חנות "מיי ביוטי", שמוכרת שעונים, תכשיטים, תיקים ופיג'מות, אומר שאמנם מכירות התכשיטים נפגעו, אך לעומת זאת, מכירות הפיג'מות עלו. סינטיה אנגלברג, תופרת ובעלת חנות כלי תפירה, גם היא לא נפגעה בהיקף העבודה, לדבריה. אבל ההכרזות על סגר חדשות לבקרים, משגעות אותה, שכן בסגר היא לא יכולה להכניס לקוחות למדידות, ואז עם פתיחת הסגר, נוצר אצלה עומס עבודה.

בעלי העסקים ברחוב יודעים לספר, שבלית ברירה, יש מי שהציבו בחזית חנויותיהם מוצרי מזון, רק כדי שייחשבו כעסק חיוני, ויוכלו לפתוח. מאיה שלמה ושני ביטון, פקחיות חניה של עיריית באר שבע, שנותבו בתקופה הזו גם לטובת דוחות קורונה מעדיפות שלא לנקוט גישת בית שמאי: "אנחנו בעיקר מסבירות, לא ישר נותנות דו"חות. אנחנו רואות את המצוקה של האנשים", מסבירה שלמה. "נותנים דו"ח רק כשאין ברירה". 

הדס מגן

שלט "פתוח" גדול מקדם את פני הבאים בכניסה לקניון הפתוח של ממילא. השלט שייך לקפה רולדין, שהסניף המקומי שלה הוא העסק היחיד שפתוח בקניון הרחוב הזה. "אנחנו מאפייה, ובגלל זה אנחנו עובדים", מספרת המוכרת במקום.

 חנות זארה שדרות ממילא ירושלים / צילום: גלעד גרוסמן

את לא מרגישה קצת לבד כאן?
"לא נורא. נכון שהבוקר היו הרבה פחות אנשים מבדרך כלל, בקושי 20, אבל דווקא בערב יש לא מעט אנשים".

הקניון הפתוח בממילא שומר על מיתוג יוקרתי. העובדה שכמעט כל העסקים בו סגורים מוסברת בכך שההנהלה אוכפת את הכללים. מרבית העסקים שייכים לרשתות גדולות, שאינן מסתכנות בהפרת החוק. ובכל זאת, במספר עסקים נראו מוכרים או בעלים בתוך העסק, והדלת הייתה פתוחה למחצה. המבט החשדני לכיוונם של עוברי האורח רמז שמשחקים כאן בחתול ועכבר: לקוח רציני יקבל שירות, אבל סקרנים שסתם באים לשאול שאלות נענים ב"מצטערים, אנחנו סגורים".

למרות העובדה שאין קונים, הנהלת הקניון בממילא מקפידה על מראה של 'עסקים כרגיל': שלטי 'להשכיר' אינם נראים כאן, אף חנות אינה מגיפה תריסים ומעטות משאירות מנעול על דלת הכניסה. אנשי תחזוקה וניקיון עמלים על שטיפת המעברים וצחצוח הפסלונים, ומאבטחים רבים מעיפים מבט ומפגינים נוכחות.

לא הרחק משם, ברחוב עירוני רגיל כמו שלומציון המלכה, מתגלה מציאות שונה: מודעות 'להשכרה' ו'למכירה' מתנוססות על כ-10% (בספירה גסה) מהעסקים. בסך הכול נספרו כ-20 חנויות עם שלטי 'למכירה' ו'להשכרה' לאורך קטע של קילומטר במרכז המסחרי של העיר.

היחס במרבית הרחובות עומד על כ-10% מהעסקים ריקים, כשני שלישים סגורים והיתר פתוחים באופן מלא או חלקי. תור קטן אך יציב משתרך מול הכניסה לקפה קדוש, מוסד ירושלמי מיתולוגי. בקדוש נהנים מהעובדה שסניף משרד הפנים ממול עובד כרגיל, אך התצוגה בפנים מלאה באופן חלקי. "החלטנו לפתוח עם 40% מהמלאי", מסביר אור אבן חן, מעובדי הקפה. "אבל אנחנו רואים שבסך הכול הולך לא רע, אז אולי נגדיל מחר את הכמות".

עובר אורח נכנס לפתע לחנות סיגרים שנראית סגורה מבחוץ, אלמלא שלט קטן: open. כשאני שואל את המוכר כיצד הם מסתדרים בסגר, דווקא הלקוח בעל המראה של פרקליט מחויט ממהר להשיב: "לא צריך לדאוג להם, אומרים שראש הממשלה לקוח קבוע".

"ממתי סיגרים הם מוצר חיוני?", אני מנסה להקשות על המוכר, וזוכה לתשובה המפתיעה "סיגרים – לא, אבל אלכוהול - כן". את התשובה "אנחנו שירות חיוני" שמעתי גם בחנות אופטיקה, בחנות אביזרים לניידים ואפילו מהמוכרת בחנות ללין במדרחוב בן יהודה ("אנחנו מוכרים סבונים").

בשיטוט לאורך הרחוב הראשי יפו התגלו עוד ועוד עסקים פתוחים, חלקם עם תריסים מוגפים למחצה. שוטרים ופקחים פטרלו לאורך הרחוב, אך הסתפקו בהפגנת נוכחות ולא הציקו בשאלות לבעלי העסקים או לעוברים ולשבים. בתכשיטי מוריה הסבירו שאין כניסה לחנות, אבל אפשר לבקש משלוח לכיכר ציון שממול. בחנות כלי הכתיבה שליד, המרחק המינימלי למשלוח התקצר לכדי שני מטרים, ובעלי חנות הספרים הסמוכה סיפר שהוא מפיץ חבילות שהוזמנו באינטרנט, אבל אפשר לרכוש על הדרך גם ספר קריאה.

אולי זה סוג של גאווה ירושלמית של בעלי עסקים ששרדו כבר גלי פיגועים, שנים של שיתוק בגלל עבודות הרכבת הקלה וצרות אחרות, אבל התחושה הכללית שמתקבלת משיחות עם בעלי העסקים שנותרו פתוחים בבירה היא של הסתגלות למצב, בתקווה שיישאר זמני. "אם שבועיים או שלושה של סגר יגרמו לעסק לפשוט רגל, לא היה לו סיכוי מראש", הסביר לי שלום מתכשיטי מוריה.

המוכר בחנות הפלאפונים שביקש להישאר בעילום שם נשמע כבר כמעט מרוצה. "בחודש שעבר הכנסתי יותר מאשר בחודש רגיל", התגאה. "זה בזכות המענק, ואיזה הנחה קטנה בשכר הדירה שקיבלתי מבעל הבית וגם מלקוחות מזדמנים. מי שאכל אותה זה בעיקר המסעדות ועסקים שבונים על מחזור והרבה קליינטים", הוא מוסיף ומצביע על העסק השכן והסגור, בית אוכל המתמחה בקובה. "אצלם למשל חטפו ירידה של 50%". 

עמירם ברקת

במשך 65 שנה הוא עמד איתן במרכז רחוב בן יהודה: בית הקפה מרסנד, מוסד תל אביבי ותיק, פופולרי ויציב. גם בזמן מיתון כלכלי וגם כשפרצו מלחמות, הלקוחות הקבועים והמזדמנים המשיכו לפקוד את המקום, והעסק שרד. אך הקורונה, סגר אחר סגר, הכריעה את בית הקפה הקטן, ומרסנד יסגור השבוע את שעריו.

לאורך טווח תקנות הקורונה, 1,000 מטרים בלבד בין צומת הרחובות בן יהודה-בוגרשוב לבן יהודה-בן גוריון, על חלון הראווה של 39 עסקים מתנוסס שלט "להשכרה". תמהיל העסקים העומדים ריקים מגוון: מספרות ועסקי קוסמטיקה, מסעדות ומאפיות שהתקשו לעמוד בעול התקנות והתנועה הדלה ברחוב, משרדים קטנים ועסקים שונים לממכר מוצרים.

 חנויות להשכרה רחוב דיזנגוף ת"א / צילום: איל יצהר

בן יהודה הופך לרחוב רפאים עבור העסקים, כאשר לצד חוסר היציבות העסקית בעקבות הקורונה, נוספה בשורת עבודות הרכבת הקלה, שיחלו באזור לקראת חודש מרץ. מור אלבז, בעלי סוכנות התיווך 'ניו סיטי ישראל', מספר כי הרחוב הקרוב לחוף הים עבר טלטלה עמוקה גם לאור העובדה שכבר אין תיירים המתארחים בבתי המלון באזור. "על בן יהודה יש עסקים רבים שהתבססו על תיירות, ועכשיו הם נקלעו לתמהיל משולב של נזקי קורונה וצפי עבודות הרכבת הקלה. חלקם סגרו, וחלקם החליטו לא להישאר על הרחוב", הוא אומר.

גם עבור אלבז, העבודה הפכה מורכבת יותר. "התנועה ברחוב ירדה ב-90% בזמן הקורונה, זה רחוב תיירותי מאוד. יש שם הרבה דירות airbnb , בתי מלון קטנים ואנשים שהולכים לים. עסקים או נסגרים או עוזבים את בן יהודה, והאופי של הרחוב משתנה. לוקח הרבה יותר זמן להשכיר שם נכסים, והעסקים שמגיעים הם כאלה שללא קבלת קהל. גם במרכז העיר אנחנו מרגישים את הסגירה של עסקים, יש הרבה יותר תחלופה. אם יש עסקים חדשים שמגיעים אלה בדרך כלל הרשתות הגדולות, פחות העסקים הקטנים".

המזדנגפים בטלטלה

בשעות הבוקר של סגר הקורונה השלישי, גם חנויות רבות שלא עזבו את רחוב בן יהודה עומדות סגורות. בעלי העסקים מספרים שעבור חלק מחבריהם, הסגרים החוזרים ערערו את היציבות, והם החליטו לסגור. תמיר בן שחר, בעלי חברת הייעוץ הכלכלי צ'מנסקי בן שחר, טוען כי "העסקים בבן יהודה מבינים שאם אין להם ביקוש קשיח, ושאנשים לא יגיעו אליהם בזמן הזה למרות הכול, אין להם סיבה לשפוך כסף טוב במקום מת".

לפי נתוני החברה, הקורונה חתכה באופן משמעותי את מחירי השכירות החודשיים לנכסים ברחוב. אם בתקופה של "עסקים כרגיל" שילמו בעלי העסקים 200-250 שקל למ"ר, בזמן הקורונה, עומד המחיר למ"ר על 100-150 שקל ואף פחות.

ברחוב הפופולרי והסמוך לבן יהודה, דיזנגוף, המצב טוב הרבה יותר. לפי בן שחר, בשנים האחרונים הרחוב נהנה משובו של תור הזהב, והציבור "חוזר להזדנגף". לרגעים נדמה ששני הרחובות במרכז תל אביב מייצגים עולמות שונים, אך גם הרחוב הפופולרי חווה טלטלה.

לפי נתוני צ'מנסקי בן שחר, אם בשנת 2012 שבה היה דיזנגוף פחות פופולרי רק 6% מהחנויות עמדו ריקות, הרי שביוני 2020, עוד לפני גל הקורונה השלישי, היה מדובר ב-23%. "ייקח זמן לאושש אותו, אבל דיזנגוף יחזור להיות דיזנגוף. זה רחוב חזק, מה שאי אפשר לומר על בן יהודה. את דיזנגוף מייחדים עסקים קטנים, זה רחוב מלא 'הפתעות' של חנויות מיוחדות ומגוונות שמייצרות חוויה. הוא נעים להליכה, יש בו צל ופינות ישיבה וגורמים אחרים שמחוללים הגעה אליו", מסביר בן שחר.

עם זאת, גם בדיזנגוף ניתן לראות שבמקום חלק מהחנויות הקטנות שנסגרות, מגיעות הרשתות. כך, למשל, את מקומו של בוטיק הבגדים הייחודי Style For Rent תפסה חנות פופ אפ של רשת H&M , ובזמן הקורונה הרחוב התחדש בגלידריה של רשת גולדה (גם בבן יהודה זכו לסניף חדש שלהם).

"כדי שהאזור יצליח להתגבר על שנת הסגרים ועבודות הרכבת, העירייה נדרשת לשתי פעולות", קובע בן שחר. "בבן יהודה יש לתכנן כעת את שיקומו הפיזי והשיווקי לאחר גמר בניית הרכבת הקלה. בדיזנגוף צריך לייצר את התנאים שייצרו את המהפכה, כמו שיוצרים בעת הזו במרכזי הערים הגדולות בעולם, ומנצלים את העיתוי לביצוע".

בוולט אין חוויית אירוח

אחד העסקים בצומת הרחובות דיזנגוף-נורדאו הוא בית הקפה הפופולרי רום סרוויס, שסגר את שעריו בגלל משבר הקורונה. זוהי מסעדה המהווה חלק מקבוצה הכוללת גם ברי קוקטיילים, שכולם מתבססים על חוויית האירוח, הרחק מכפתור הוולט הדיגיטלי שאליו הורגל הציבור. "המצב של העסקים בתחום שלנו הוא המצב הגרוע ביותר", מספר רז אבידן, מבעלי הקבוצה, שנאלץ לסגור את שערי המסעדה שאהב בלב כבד.

"עם כל המחשבה של רוח התקופה הנוכחית שמאלצת אותך למכור טייק אווי ולהכניס שותפים כמו וולט, עשינו חישוב מחדש. העסקים שלנו בנויים על חוויית אירוח, זה לא יכול להגיע במשלוח. החלטנו לסגור, ופתחנו ממש החודש, באמצע דצמבר, מקום חדש בשם בונסאי" - סושי שופ שבנוי למשלוחים וטייק אווי, בכיכר דיזנגוף. עכשיו הגיע הסגר השלישי, ואפילו את זה לא מאפשרים לנו לעשות.

"מסעדות בקושי הצליחו להתאושש מהסגר הראשון והשני, ועכשיו לא נותנים להן אפילו למכור בטייק אווי, ורק ממשיכים להקשיח. הרבה עסקים לא יוכלו להתאושש מהסגר הזה. המצב מאוד קשה". 

שני אשכנזי