לא מעט משקיעים גלובאליים מכובדים "אוכלים את הלב" על החמצת הזדמנות לעשות "סיבוב" פיננסי רציני במניות טסלה. אבל אם יש מישהו שבאמת מזיל כיום דמעות ותולש שערות קרוב לוודאי, שזו דיימלר הגרמנית. לפני 14 שנים קיבלה דיימלר, החברה האם של מרצדס, פנייה מטסלה, שאז עוד הייתה עדיין חברת סטארט-אפ צעירה ורעשנית. טסלה ביקשה סיוע הנדסי בפיתוח שלדת מכונית הסלון החשמלית החדשה שלה, שלימים תיקרא "מודל S".
למרצדס היה אז עניין בהנעה חשמלית בעיקר עבור הנישה של ציים ומסחריות, והיא נמשכה אל הפטנטים והידע של טסלה בתחום הסוללות וניהול ההנעה החשמלית. שתי החברות הכריזו על "שיתוף פעולה אסטרטגי", ובמאי 2009 אף רכשה דיימלר כ-10% ממניות טסלה, טרום הנפקתה, תמורת סכום "מכובד" של כ-50 מיליון דולר.
בתחילת העשור הונפקה טסלה ושווי המניות נסק. ב-2014 החליט מישהו בדיימלר, שפוטנציאל המניה מיצה את עצמו ויש הזדמנות להציף ערך. הענקית הגרמנית נפטרה מכל אחזקותיה בטסלה ברווח הון נאה של כ-760 מיליון דולר, שסידר לדיימלר רבעון או שניים. בדיעבד, אם דיימלר הייתה מחזיקה במניות עוד כמה שנים ומוכרת אותן השבוע, למשל, היא הייתה רושמת עליהן רווח הון של כ-67 מיליארד דולר, שהם כ-10 מיליארד דולר יותר מכל שווי השוק הנוכחי שלה עצמה.
אבל את הנעשה אין להשיב. נראה שדיימלר נחושה בדעתה להפוך בעצמה ל"יותר טסלה מטסלה", או לפחות זה מה שהיא מנסה להציג למשקיעים. על פי הודעתה, בשנתיים הקרובות היא מתכוונת להשיק לא פחות מחמישה דגמים חשמליים יוקרתיים חדשים, שלושה מהם כבר ב-2021, ובמקביל היא מקימה מפעל חשמלי ייעודי.
הסנונית הראשונה, שהושקה באירופה בשלהי 2019, היא הקרוסאובר הגדול והמפואר EQC שמגיע אלינו רשמית בימים אלה. למרות שההרכב מבשר על תפנית אסטרטגית עבור דיימלר, מחלקת העיצוב של מרצדס בחרה עבורו קו עיצוב "שקט", נקי וכמעט צנוע - עד כמה שאפשר לייחס צניעות לרכב פנאי, שנמתח לאורך 4.75 מ' ונושא על חרטומו את סמל הכוכב של מרצדס בגודל של פיצה משפחתית.
לכלי יש מסגרת גריל ייחודית, שמשתלבת עם הפנסים בקו רצוף אבל קווי המתאר החלקלקים והעגלגלים והזנב הנקי, שמתהדר בפס רוחבי מואר, מזכירים מאוד את ה-GLC הרגיל, שעליו מבוסס ה-EQC. לרכב יש בסיס גלגלים ארוך במיוחד (2.88 מ') וגובה צנוע יחסית (1.62מ'), שמעניקים לו פרופורציות נוסח "קרוסאובר קופה".
עזרי בטיחות, ריפודי עור, ומה לא בעצם?
גם תא הנוסעים מבוסס בצורה הדוקה של משפחת דגמי הקרוסאובר של מרצדס. את פני הנוסעים מקדם מערך הפיקוד הדיגיטלי מהדור האחרון של מרצדס, עם מסך רוחבי ענק וחד בעל מסגרת דקיקה, שנמתח ברצף מלוח המחוונים ועד כמעט עד למושב הנוסע. יש לא פחות מארבעה ממשקי תפעול ושליטה לתפריטים, אבל המועדף עלינו הוא הממשק הקולי, מעין "סייענית אישית" נוסח "אלקסה", שקולה האדיב חוסך תהליך מפרך של חיפוש ולימוד תפריטים.
האבזור התקני עשיר מאוד, כפי שניתן לצפות מרכב בטריטוריה של חצי מיליון שקל, וכולל מערך מקיף מאוד של עזרי בטיחות ונהיגה סמי-אוטונומיים, עור, חשמל וכל השאר.
עיצוב הפנים מפואר ומעוצב בטוב-טעם, והתא מורכב בסטנדרטים גבוהים מאוד של גימור וחומרי דיפון. מרשים במיוחד הוא בידוד הרעשים, שבחשמליות רבות שבהן פגשנו מהווה נקודת תורפה מכיוון, שאין רעשי מנוע ותמסורת שיחפו על חדירת רעשי רוח ומעידות בגימור. במרצדס הגדולה הזו הנסיעה שקטה בצורה כמעט לא טבעית אפילו ב-150 קמ"ש.
מרחב הראש מעט פחות נדיב מאשר ב-GLC הגבוהה יותר, אבל מרחב הכתפיים והרגליים ב-EQC נדיב לכל חמשת הנוסעים וסף הכניסה ממוקם בגובה נוח. תא המטען די רדוד ומסתפק בנפח של כ-500 ליטר אבל זה המחיר שמשלמים ברכב חשמלי עם סוללה מסיבית.
מערכת ההנעה החשמלית של מרצדס, מפיתוח עצמי, כוללת צמד מנועים חשמליים, קדמי ואחורי, שמייצרים במשולב 408 כ"ס ומומנט של לא פחות מ-76 קג"מ. בניגוד לטסלה, מציעה מרצדס סוללה אחת בלבד, של 80 קילוואט-שעה, שאמורה לספק טווח של עד 406 ק"מ בתקן WLTP המחמיר. אבל הלב האמיתי של המערכת הוא מערכת ניהול אולטרה-מתקדמת, שמשקפת היטב כמעט עשור של שת"פ עם טסלה.
ברירת המחדל של המערכת היא העברת כוח חלקה ורגועה. הרכב זורם לו מפקק לפקק, מאיץ בצורה לינארית בעליות ומשייט בנונשלנטיות במהירויות גבוהות. החסכנים מביננו יכולים לתכנת את מערכת מחזור אנרגיית הבלימה לכמה דרגות עוצמה, שהקיצונית שבהן לא רק מוסיפה כמה אחוזים טובים לטווח אלא חוסכת את הצורך לגעת בבלמים.
סוללה עם טווח ריאלי של כ-350 ק"מ
מי שרוצה את מלוא החוויה של חשמלית פרמיום עם 400 כ"ס צריך לדחוק קצת יותר במצערת או לבחור במצב ספורט כדי ללקבל האצה נוסח רכבת השינקאנסן של יפן. בלי רעש, בלי "בעיטת מומנט" או חריקת גלגלים אבל הגב נמרח על מסעד המושב והאוויר יוצא מהריאות. מטבע הדברים נהיגה כזו לעיתים תכופות תקצר משמעותית את טווח הנסיעה, שמלכתחילה הוא קצת גבולי. נהיגה ישראלית טיפוסית עם מזגן ורגל עצבנית תיחלץ מהכלי הגדול טווח ריאלי של כ-350-380 ק"מ, שמספיק לנסיעות בין עירוניות טיפוסיות אך דורש עצירה בתחנת טעינה בנסיעות יותר ארוכות מצפון לדרום. אנחנו עצרנו ליד עמדה ציבורית "מהירה" בקיבולת של 50 קילוואט ונדרשנו לבלות בה כחצי שעה כדי לטעון את הסוללה מכ-20% ל-80%.
באגף ההתנהגות הדינמית אין הרבה הפתעות. נוחות הנסיעה מצוינת, גם עם חישוקי ענק ובורות ישראלים, והיציבות הכיוונית טובה מאוד בכל מזג אוויר תודות למרכז הכובד הנמוך. אבל התנהגות הכביש מזכירה קצת משחק מחשב. ההגה משדר מעט מידע על מצב הגלגלים והעומסים ובפניות הדוקות הנהג מקבל תזכורת מתמידה לכך, שהוא נוהג ברכב של 2.4 טון לפני נוסעים ומטען.
בשורה התחתונה, ה-EQC הוא הישג מרשים עבור קפיצת ראש ראשונה של מרצדס למים העמוקים של הרכב החשמלי היוקרתי. הוא לא מערב במיוחד את הנהג בנהיגה, אבל הוא מציע את הפאר, התחכום והאבזור של מרצדס ביחד רמה גבוהה מאד של נוחות ובידוד, מרחב פנים ויוקרה. הטווח ממוצע לקבוצה, אבל סביר להניח שעבור מי שרוב נסיעותיו מתבצעות בין מטען בבית למטען בעבודה זו אינה סוגיה בעייתית. עכשיו נראה רק אם התלמיד (מרצדס) יכה את המורה (טסלה).
חלק מהמתחרות
אאודי E-TRON
החלוץ של רכבי הקרוסאובר-פרמיום-חשמל הגרמנים מבוסס על פלטפורמת אאודי Q7 . הוא מגיע בגרסה עילית עם שני מנועים בהספק משולב של 408 כ"ס וסוללה, שמספקת טווח של 438 ק"מ (WLTP) ועולה 520 אלף שקל או בגרסה עם 313 כ"ס, סוללה מוקטנת וטווח של 336 ק"מ, שעולה 427 אלף שקל
יגואר I-PACE
זהו יותר רכב מנהלים מוגבה מאשר קרוסאובר, אבל יש לו תא נוסעים מרווח ומפואר, תא מטען ענק ומרווח גחון מכובד. להנעה אחראים צמד מנועים בהספק 400 כ"ס. הסוללה המאסיבית מספקת לו טווח של כ-470 ק"מ בתקן WLTP. מחירו 508 אלף שקל
ב.מ.וו
החלוץ במשפחת הקרוסאוברים החשמליים של ב.מ.וו, ינחת כאן ב-2021, והגרסה הראשונה תגיע עם הנעה אחורית מצוידת במנוע חשמלי עם 286 כ"ס וסוללה של 80 קילוואט, שמספקים טווח של כ-460 ק"מ (WLTP). המחיר בגרמניה, כ-68 אלף יורו לפני סבסוד
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
