"ישיבת קבינט הקורונה הסתיימה ללא החלטה בנוגע לפתרון המשבר התעסוקתי", זעקו הכותרות במהדורות חדשות הערב, "מאות אלפי מובטלים יפסיקו לקבל מהשבוע הבא, ה-1 ביולי, את דמי האבטלה ואין כל פתרון באופק המבטיח להם את השתלבותם בעולם העבודה". הכותרת אולי נשמעת מופרכת, אך, עם כל הכאב שבדבר, איננה בגדר תרחיש קיצון.
לאחר הסגר השני, לפי הלמ"ס, רבים חזרו מהחל"ת, אך במקביל, וכאן העיקר, מספר המפוטרים עלה ב-14,000 איש. אסור לעצום עין מול הנתון הזה. הוא שצריך להדיר שינה מעינינו. עם תחילתו של סגר שלישי, סביר להניח כי המספרים האלה יאמירו. דוח העוני האלטרנטיבי של 'לתת' חושף מציאות עגומה ומצוקה כלכלית חסרת תקדים. כ-270 אלף משפחות נוספות הידרדרו לעוני, כך שכמעט שליש מהמשפחות לכודות בתוך מעגל העוני הנורא. צריך להפנים, המשבר הכלכלי הפוקד אותנו הוא תעסוקתי. החיסון בקצה המגפה איננו פתרון לקורונה הכלכלית. החיסון אמנם יוביל לפתיחת המשק, אבל לא יועיל לאלה שאין להם לאן לחזור. אם לא תגובש מדיניות תומכת תעסוקה ולא יבוצעו צעדים מעודדי תעסוקה, המשבר התעסוקתי החריף יהפוך לשבר חסר תקנה שאחריתו מי ישורנו.
ניהול לטווח קצר מוביל לנזק ארוך טווח כשמודל החל"ת הוא דוגמה מובהקת. אם בתחילת הדרך מצאנו בו נחמה, הרי שככל שהדרך התארכה לה, ברור כי אין לו עוד מקום. אדרבא, בכל יום שעובר, הנזק הולך וגדל. התמריץ השלילי לצאת לעבודה והניתוק בין העובד למקום עבודתו, מחייבים את קטיעת מודל החל"ת בהדרגתיות והסטתו למודלים תומכי תעסוקה. דמי האבטלה חייבים להיות דמי תעסוקה המייצרים תלות בין ההתנהגות לתשלום. רשת ביטחון כלכלית המחזיקה את מי שזקוק לוודאות ותמיכה כלכלית, אך המשחררת את מי שיכול בלעדיה.
המדינה חייבת לתמרץ השתתפות בתוכניות תעסוקה המספקות מענה כולל מהאבחון התעסוקתי, דרך הייעוץ וההכוונה ועד ההשמה. כך גם ביחס להכשרות מקצועיות השמות דגש על המיומנויות הנדרשות במאה ה-21 ועל מקצועות בעלי עתיד עם שינוי עולם העבודה.
יצירת מודל רמזור של נתוני התחלואה הכלכלית, כזה שיצבע בירוק עד אדום את ערי ישראל לפי האבטלה השוררת בהן, יהיה תמריץ משמעותי. בדיוק כפי שמודל הרמזור של התחלואה הבריאותית דחף את הרשויות לעשות כל שביכולתן כדי להפוך לרשות ירוקה. קנאת ראשי רשויות תרבה בריאות וחוסן כלכלי. המדד אף יהווה ביסוס לתמיכה דיפרנציאלית מצד המדינה ברשויות המקומיות. אין מנוס, הפתרון חייב להיות דיפרנציאלי, הן ברמת השיוך הגיאוגרפי, החברתי והמגדרי והן ברמת הענף, תוך התמקדות בשווקים ברי חוסן והמשכיות.
למה בדיוק מחכים?
תנו לרשויות המקומיות לנצח. ממילא הן נושאות באחריות, בדמות ירידה בהכנסות מארנונה וגידול בהוצאות רווחה, יש לתת להן גם סמכות. ביכולתן ליזום תכניות התערבות אפקטיביות להגברת התעסוקה, הצמיחה והפריון, המביאות בחשבון את הזדמנויות הרשות, כמו את מאפייני וצורכי התושבים. החיבור הבלתי אמצעי לשטח הוא יתרון שאין להקל בו ראש. וכבר למדנו בתקופה הזו דבר או שניים על עוצמתן של הרשויות. אמת, אין דין הרצליה כדין ג'סר א-זרקא, כל עיר ומאפייניה, כל יישוב ומורכבותו. ועדיין, המעורבות של זו ואף של זו במאמץ הלאומי הכרחית.
למה בדיוק מחכים? נראה שאנו צועדים בעיניים פקוחות לעבר הראשון ביולי כשכל תמרורי האזהרה והנורות האדומות זועקים לעצור. כשנכנסים עתה לסחרחרת בחירות נוספת מי יזכור את אלה המקבלים דמי שתיקה, סליחה דמי אבטלה. חייבים לגייס את מיטב המומחים, לוותר בהדרגה על מודל החל"ת ולבנות תכנית צמיחה מוכוונת תעסוקה יחד הרשויות המקומיות לקטיעת שרשרת ההדבקה של הקורונה הכלכלית ולרפואתה.
הכותבת היא יזמת ציבורית לקידום מנהיגות כלכלית וחדשנות חברתית
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
