בעקבות דוח העוני: מה צפוי לנו ביום שאחרי הקורונה?

היה ניתן לצפות שממצאי דוח העוני האלטרנטיבי, שראה אור לאחרונה, יכו גלים. הדוח, אולי יותר מכל מסמך אחר שפורסם בשנה האחרונה, חשף את ממדי המשבר הכלכלי והחברתי שאנו שרויים בו. המשבר נותן את אותותיו כבר תקופה ארוכה, וכולנו מרגישים זאת. אין ספק כי אלה שאיבדו את מקור פרנסתם חווים זאת בצורה הקיצונית ביותר, אך רבים חשים את המועקה הנובעת ממשבר שאין לדעת מתי ייגמר, שמשרה חוסר ודאות וחוסר ביטחון ומאלץ את כולנו כבר חודשים ארוכים לשנות את אורח חיינו, לחשב מסלול מחדש ולשים בצד תוכניות ישנות.

מחקר המצוקה הכלכלית שערך מכון ERI עבור ארגון "לתת", ושהתפרסם במסגרת דוח העוני האלטרנטיבי, הראה בנתונים את מה שכולנו חוששים ממנו: כולנו מידרדרים לעבר התהום, והיא עמוקה משחשבנו. כאשר מגלים, למשל, ש-422,000 משפחות נקלעו בשל הקורונה למצוקה כלכלית, ושמספר המשפחות במצוקה חמורה מרקיע לכ-850,000, מבינים שמדובר במשבר אמיתי, אולי חסר תקדים. אלה נתונים מצמיתים, מבהילים אפילו, אך מצד שני הם לא מופיעים כרעם ביום בהיר.

בכל שנה, עם פרסומו, דוח העוני האלטרנטיבי מעלה ממצאים מדאיגים ומשמש נורת אזהרה עבור הממשלה וכלל המערכת הציבורית. גם בימים רגילים, התחושה היא שלא כל המאמצים מושקעים במיגור העוני. אך הפעם זה שונה. אפשר להניח במידה רבה של ביטחון שאין כמעט אדם אחד מן היישוב בישראל שלא נפגע כלכלית, חברתית או אישית מהמשבר הנוכחי. זו כבר לא רק בעיה של המוחלשים ביותר - אם כי, חשוב להזכיר, גם במשבר הנוכחי הם הנפגעים העיקריים - אלא של כולנו.

מעמד הביניים הישראלי חווה השנה פגיעה קשה, כאשר כמעט שליש ממנו ירד לפחות רמה אחת במדרג הכלכלי, וחלקו הידרדר למעמד נמוך ואף אל מתחת לקו העוני, כך שבסך-הכול מעמד הביניים הצטמצם בשישית. יותר מחצי מהאוכלוסייה בישראל העידה על פגיעה כלכלית חמורה. אלה נתונים שקשה להפריז בחשיבותם.

זו גם חשיבותו של הדוח השנה, ביחס למדדים מסורתיים: הוא אינו מוגבל לקטגוריה המחמירה של עוני, אלא בוחן את היקפיה ואת מאפייניה של המצוקה הכלכלית, מתוך הבנה שהשלכותיו של המשבר יימשכו עוד הרבה אחריו. מי שנפגעו כלכלית עכשיו, עלולים להפוך לעניים אחר-כך. לכן חשוב כל-כך להבין מי הם הנפגעים, מה מאפיין אותם ואיך אפשר לבלום את ההידרדרות הנוספת שלהם. ממצאי המחקר מסייעים לפזר את הערפל ולהתמודד עם טענות שממעיטות בפגיעה שספגה החברה הישראלית. רק כך ניתן לנהל דיון ענייני, מבוסס נתונים, ולקבל החלטות חשובות הנוגעות למשק.

על-פי רוב, מחקרים העוסקים בנושאים אלה מתבססים על מדדים אובייקטיביים, כמו רמת הכנסה. מדד המצוקה הכלכלית גם הוא בודק את הנתונים הללו, אך מוסיף להם גם מדדים נוספים, שקשורים למחסור באמצעי קיום בסיסיים (כגון ויתור על מזון בסיסי או על תרופות נחוצות) ולתחושות מצוקה סובייקטיביות. מדידה רב-ממדית זו מספקת תמונה יותר רחבה וריאלית של היקף המצוקה הכלכלית. בדרך זו ניתן ללמוד, למשל, שקרוב למחצית ממשקי-הבית שהיו במצב כלכלי טוב לפני פרוץ המשבר, נכנסו בעקבותיו למצוקה כלכלית; ושרוב מכריע של מי שהידרדרו למצוקה כלכלית, נעדרים אמצעי חוסן כמו חסכונות או תמיכה משפחתית, ולכן נמצאים בסכנת הידרדרות נוספת.

כאשר בוחנים את המצב בכלל החברה ולא רק בשכבות המוחלשות, ניתן לזהות מגמות ולייצר מבעוד מועד תוכניות התערבות שיבלמו את ההידרדרות של מעמד הביניים וימנעו מהבאים בתור להיכנס אל תוך מעגל העוני, ממנו קשה כל-כך להשתחרר. יש לקוות שהממשלה תגלה את העוז הנדרש כדי לראות את הדברים נכוחה ואת התושייה הנדרשת כדי לחלץ את מאות אלפי המשפחות שנושאות את כלכלת ישראל מהמצוקה אליה נקלעו. 

הכותבת היא מנכ"לית מכון ERI למחקר חברתי-כלכלי