"הקפיטליזם הממלכתי" של סין מתנגש עם שאיפותיה בתחום הטכנולוגיה

האם הכלכלה ההיברידית בסין, "הקפיטליזם הממלכתי" (state capitalism), תלמד להעריץ - או לכל הפחות לתת מעט יותר כבוד - למזבח היעילות? כאשר יחסים עם מדינות עשירות יותר ומתקדמות מבחינה טכנולוגית מתערערים, זו וודאי השאלה הכלכלית הקריטית ביותר לעשור הקרוב.

ישנם סימנים של קידמה אמיתית, אשר באופן אירוני הרבה ממנה מונע על ידי לחץ ממדינות זרות וחשש מסטגנציה, עקב שחיקת הקשרים עם כלכלות פתוחות יותר. אך כוחן המתמשך של חברות סיניות בבעלות המדינה ומידת ההשפעה שלהן על הסקטור הפיננסי עדיין מהווים מוקדים עצומים של פגיעות.

דוגמה אחת של התקדמות שלא זכתה להערכה לה היא ראויה היא הטיפול בקניין רוחני. ללא קשר לרטוריקה היוצאת מוושינגטון, חברות אמריקאיות רבות אומרות שבאופן מעשי, ההגנה על קניין רוחני בסין משתפרת, אם כי מנקודת מוצא התחלתית נמוכה, כך לפי סקר של לשכת המסחר האמריקאית שנערך בקיץ האחרון.

מאז שנת 2014, סין הקימה מערכת של בתי דין ייחודיים לטיפול בקניין רוחני, וכמות הליטיגציה הרקיעה שחקים, עם יותר מ־481 אלף מקרים בשנת 2019, כמעט 50% יותר מאשר בשנה שלפני כן.

בתי דין חדשים לפשיטת רגל מסייעים לפירוק חברות בקשיים מהר יותר, מה שעשוי לסייע לסין בבעיה הכרונית של קיום חברות "זומבי" ולשחרר משאבים נחוצים. האורך הממוצע של תיק פשיטת רגל בסין לא קצר: כ־1.6 שנים בממוצע על פני העשור האחרון, או 60% יותר לאט מאשר בארה"ב, כך לפי מסמך עבודה של המשרד הלאומי למחקר כלכלי של ממשלת ארה"ב.

אך מקרים המגיעים לבתי הדין המיוחדים - כרגע, כמחצית מכלל תיקי פשיטת הרגל, לעומת אחוז זניח בשנת 2011 - נסגרים באופן ממוצע 35% יותר מהר מאשר תיקים דומים הנידונים בבתי דין אזרחיים. מספר תיקי פשיטת הרגל גם האמיר מבחינה מספרית, מפחות מ־5,000 בשנת 2015 לכמעט 19 אלף ב־2018, כך לפי רישומי בית המשפט העליון העממי של סין.

עם זאת, החדשות לגבי פשיטות רגל אינן רק טובות. המבצע של ממשלת סין לבלום את מערכת הבנקאות החוץ־בנקאית בסין, אשר פגע בעיקר בחברות פרטיות שיש להן גישה פחות טובה להלוואות מהבנקים מאשר לחברות המולאמות הביא לעלייה בעת האחרונה במספר המקרים של פשיטת רגל.

העוצמה מגיעה דווקא מחברות שלא בבעלות ממשלתית

הבעיה המתמשכת של חברות הנמצאות בבעלות הממשלה ומהוות טפיל על הכלכלה היא ברורה. למרות שאגרות חוב של כמה יוזמות בבעלות הממשלה הגיעו לחדלות לפירעון בנובמבר, התשואה הנוספת שחברות תעשייתיות פרטיות צריכות לשלם על מנת ללוות כסף לעומת התשואה של אג"ח ממשלתיות כמעט ולא השתנתה, כך לפי נתונים שנמסרו מ־Wind. אפילו הסגנון הקשוח של בייג'ינג לא הצליח לשנות את הרושם שאגרות חוב של חברות בבעלות הממשלה מהוות אפיק בטוח יותר.

זו בעיה משמעותית לשאיפות הטכנולוגיות של סין. באופן ראוי לציון, שתי החברות שהן נערי הפוסטר של סין לעוצמה טכנולוגית והצלחה כלל­־עולמית, וואווי (Huawei) ובייטדאנס (Bytedance), החברה שבבעלותה האפליקציה טיק טוק - לא נמצאות בבעלות ממשלתית.

בייטדאנס נהנתה מתמיכה של הון אמריקאי בתחילת דרכה. וואווי צמחה בעזרת תמיכה ממשלתית מכמה בחינות אבל בסופו של דבר הצליחה כאשר נכנסה לתחרות ראש בראש עם חברות אחרות בשווקי ייצוא.

ככל שהיחסים עם ארה"ב ימשיכו להישחק, חברות טכנולוגיה סיניות ייתקלו במכשולים קשים יותר, הן כשינסו להשיג מימון מחוץ לסין הן כאשר ינסו לשווק מוצרים לשווקים זרים. כל עוד השווקים הפנימיים בסין יהיו מוטים באופן לא הוגן לטובת חברות שיש להן הקשרים הפוליטיים הנכונים ולא המוצרים המוצלחים ביותר, סין עשויה למצוא עצמה במאבק להקים חברות חדשות שבאמת יצליחו לדחוף את גבולות הטכנולוגיה.

חברות סיניות המבקשות להצטיין בתחום ייצור השבבים, רבות מהן בבעלות הממשלה, נכנסות לקשיים בקצב גובר. קבוצת Tsinghua Unigroup הגיעה לחדלות פירעון באגרות חוב רבות. חברת SMIC נוספה לרשימה השחורה של ייצוא של ממשלת ארה"ב, וזה עשוי לפגוע בשאיפות החברה לפתח שבבים מהדור החדש.

הבעיות של יצרניות השבבים האלה מתחילות להיראות כמבחן לקמוס שיבחן עד כמה סין מוכנה לתת לכוחות השוק להשפיע על חברות הטכנולוגיה. אם, לדוגמה, SMIC תתחיל לאבד לקוחות או שההחמרה בהגבלות האמריקאיות תפגע באיכות הייצור שלה, האם תלחץ בייג'ינג על חברות כמו וואווי להמשיך לרכוש שבבים מ־SMIC בכל זאת? האם בנקים של המדינה ייתנו גיבוי לעסקאות כאלה?

אם כן, המשמעות תהיה שפחות משאבים יהיו זמינים לחברות שעשוי להיות להן סיכוי טוב יותר באמת לקדם את הטכנולוגיה - בייצור שבבים או בתחומים אחרים. חברת SMIC כבר גייסה הון של מיליארדים בשנת 2020 ונהנית ממחירי מימון אגרות חוב נמוכים להתקנא: אגרת חוב של SMIC שמגיע לבשלות בשנת 2022 נותנת כרגע רק מעט יותר מאגרת חוב לשנה אחת של הממשלה המרכזית, כך לפי נתונים מ־Wind.

נדרשת רפורמה משמעותית במערכת האשראי הסינית

בייג'ינג כרגע בעצם נמצאת בלב מאמץ אדיר, ארוך טווח לבנות מהקרקע כלפי מעלה יכולת ייצור מעבדים שאינה תלויה בספקים חיצוניים - והיא מגלגלת כמויות עצומות של כסף של העם הסיני במסגרת התהליך הזה. במקום לנסות להמציא את הגלגל מחדש, אסטרטגיה כלכלית טובה יותר עשויה להיות לתקן את היחסים עם המערב ולבצע רפורמות במערכת האשראי הלא מתפקדת במדינה - ואז לייבא שבבים ומעבדים ולאפשר לשווקים הסיניים ולחברות הסיניות להחליט במה סין באמת מצטיינת.

באופן עצוב, נראה שזה לא כל כך סביר, בהתחשב בנטייה האידאולוגית של ההנהגה הנוכחית בסין. אם בייג'ינג תמשיך לנקוט בגישה מסחרית עוינת באופן גלוי לערכי יסוד של המערב והאינטרסים שלו, יש לארה"ב דרכים להגיב. אסטרטגיה אחת עשויה להיות מאמץ לעשות ככל שביכולתה על מנת להוביל מבית על ידי חיזוק ההשקעה הציבורית בתחומים כמו מחקר וחינוך, ובאותה עת לנקוט בצעדים מתוכננים עם בנות הברית שלה על מנת להפוך את המשימה שלקחה על עצמה בייג'ינג בתחום ייצור המעבדים לבזבזנית ויקרה ככל האפשר.