כשהייתי בת 14 אבא שלי נהרג בתאונת דרכים, אני זוכרת את אמי היקרה מודיעה לי שאבא נהרג, זוכרת שבעה ימים בהם כל השכבה שלי הגיעה לנחם, אף אחד לא יודע מה להגיד, זוכרת איך דקה אחר כך ציפו ממני להמשיך את החיים שלי כאילו כלום לא קרה. זוכרת את הריק הגדול. לא מפגש עם עובדת סוציאלית, לא הכנה של המחנכת שלי איך להתייחס לאובדן הגדול של תלמידה שלה. הייתי לבד, חוץ מהמשפחה שלי שמאוד תמכה בי - אף אחד לא ראה אותי.
כמוני, חיים בישראל למעלה מ-30 אלף יתומים מתחת לגיל 18. בעוד המדינה מספקת שירותי ליווי ותמיכה ליתומים של מערכת הביטחון (כ-500 יתומות ויתומים), מעל ל-30 אלף יתומים מהשכול האזרחי נותרים ללא מענה, ליווי או תמיכה מוסדרים.
השקיפות של יתומים וההורה הנותר המתבטאת באי ההכרה בהשפעה של היתמות על מהלך החיים והיעדר מענים מוסדרים מטעם המדינה, מותירים את היתומים חשופים למצבי סיכון ומצוקה.
הטראומה הכרוכה באיבוד הורה, ההתמודדות עם שארית החיים כיתומים והאתגר הניצב בפני ההורה הנותר, המתמודד עם איבוד בן או בת הזוג, מותירים ילדים ונוער יתומים ללא התמיכה והטיפול להם הם זקוקים בכדי להחזיר את החיים למסלולם ובכך פוחתים סיכוייהם להשתלבות מחדש בחיים נורמטיביים. ללא מענה ראוי, יתומים רבים נמצאים בסיכון ממשי להידרדרות נפשית, פוסט טראומה ואובדנות.
מדינת ישראל מזניחה ילדים ונערים יתומים מזה 72 שנים, מעבר לכאב, הגעגוע, האובדן של דמות הורית, של התא המשפחתי. מעבר לצביטה שחווה ילד יתום בכל פעם שרואה ילד מהכיתה עם שני הוריו, בכל אסיפת הורים ובמעבר מהיסודי לחטיבת הביניים, תמיד עם הורה אחד בקהל, תמיד להיות היתום היחיד.
ילדים ונערים יתומים רבים מדרדרים אל מצבי סיכון. מחקרים גילו כי במהלך השנים יתומים חווים קשיים רבים, ביניהם נטייה להפרעות אכילה, נטייה לדיסוציאטיביות, דיכאון, הפרעות אכילה ותפקוד פסיכולוגי נמוך משמעותית בהשוואה לאלו שלא חוו אבדן.
מדינת ישראל מזניחה ילדים ובני נוער אלו מיום הקמתה ואף שוללת מהאלמנים והאלמנות את קצבת השארים של הילד במידה ונישאו מחדש, כאילו תפקידו של הבן זוג של האלמנה הוא לפרנס גם את הילד של האלמנה, כאילו הן השתקמו וכעת יכולות לכלכל לבד את ילדיהם.
נשים מהוות 75% מהאלמנים בארץ
75% מהאלמנים בישראל הן בכלל אלמנות, נשים. בימים אלו, עם התגברות משבר הקורונה עולה תמונה ממשית של פגיעה משמעותית בנשים מכלל האוכלוסייה. עכשיו חשבו על האלמנה בתקופה כזו. על האם החד הורית שבמהלך הקורונה נאלצה לטפל לבדה בשלושת ילדיה, לתפעל את הזום ובמקביל את העבודה.
אלמנות רבות איבדו את מקור פרנסתן בקורונה. כפי שראינו בשבועות האחרונות, ילדים ובני נוער מיועדים גם כך לסיכון, אך בתקופה זו יתומים נמצאים בנטייה גבוהה יותר לסיכון בשל הפער החברתי, הבדידות והזמן ההורי, התחום והמוקצב שבין כה וכה, גם בימי חול מוקצב עבורם.
ממשלת ישראל חייבת להחליף תקליט, בהקדם, בכל הקשור בטיפול ביתומים בישראל. הדרך למניעת מצבי הסיכון בהם נמצאים יתומים רבים בישראל ברורה ביותר ואפילו לא מאד יקרה.
עד שזה יקרה, עמותת חמניות תמשיך להיות הבית למאות מיתומות ויתומי ישראל ותמשיך להעניק תמיכה חברתית, רגשית, משפחתית ומונעת סיכון. כמו כן, תמשיך ללוות מאות יתומים ולסייע לאלמנים, אלמנות ואפוטורפוסים בהענקת הנחיה הורית ומימוש זכויותיהם ומיצוי משאבי קהילה.
הכותבת, יסדה את עמותת חמניות בגיל 16 וכיום הינה מנכ"לית העמותה. זכתה בהוקרה ברשימת 30 נשות המופת של ישראל מטעם ליידי גלובס
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
