הגדלת השתתפות המדינה בביטוח החקלאים תוזיל את יוקר המחיה ותבטיח אספקת מזון טרי גם בתקופות משבר

בעקבות גילוי המוטציה החדשה של נגיף הקורונה בבריטניה, נסגרו שערי הממלכה, שיירות ענק של משאיות נקעו בנמל דובר והכותרות התריעו מפני מחסור במזון במדינה. לא מדובר בשנת 1942. מדובר בשנת 2020. משבר הקורונה ומשבר האקלים העלו ביתר שאת את הצורך של כל מדינה להבטיח עצמאות בייצור המזון הטרי, דאגה לבריאות הציבור וכמובן שמירה על מחירים סבירים וברי השגה.

לפני שמדברים על עצמאות מזון והיכולת של ממשלת ישראל לספק לתושבי המדינה את המזון הטרי צריך להבין את אופיו של העיסוק החקלאי השונה מכל עיסוק אחר. בנוסף לדאגות הרגילות של עסקים כמו העדר וודאות למחירים, לייצור, לכמויות, לספקים ועוד, החקלאי הישראלי מתמודד גם עם חוסר הוודאות של נזקי הטבע, נזקים ההולכים וגדלים בשנים האחרונות, בעיקר בשל השפעות ההתחממות הגלובלית. הדרך היחידה למעשה שהוא יכול להתגונן מפניהם היא ברכישת ביטוח שכן אין לו באמת דרך אפקטיבית להגן על היבולים שלו מפני הנזקים עצמם.

הפתרון לבעיה נמצא, בעיני, ממש מתחת לפנס: הגדלת ההשתתפות המדינתית בביטוח היבולים. המדינה נושאת היום במימון 35% מפרמיות הביטוח שמשלמים החקלאים, בעלות תקציבית שנאמדת בכ-90 מיליון שקל בשנה. הגדלת ההשתתפות הזו צפויה להגדיל את הוודאות לחקלאים ולעודד ייצור והיצע שיספקו את כלל הציבור הישראלי.

החקלאות נמצאת מטבעה בשטח הפתוח וכדי להבטיח פעילות תקינה ורציפה, על החקלאי להגן על עצמו. ברוב המדינות המערביות הממשלות תומכות בחקלאים באמצעות מנגנון השתתפות בביטוח (בארה"ב מדובר בשיעורי תמיכה של בין 60%-50% ומנגנונים דומים קיימים גם בספרד, איטליה, צרפת ועוד), מתוך הבנה כי בהעדר תמיכה כזו, העלות למדינה בסופו של דבר תהיה גבוהה יותר ומדוע?

במקרים של נזקי טבע חמורים, המדינה חייבת להתערב כדי לסייע לחקלאים ולא להשאירם מול שוקת שבורה. המשמעות של פיצוי לאחר קרות הנזק היא הוצאה לא צפויה שמטופלת באופן לא יעיל ובאיחור ולפיכך לא משיג את המטרה הנדרשת של התאוששות מהירה של החקלאים לטובת חזרה לפסי הייצור. מקרי עבר הוכיחו כי סיוע לחקלאים לאחר קרות הנזק דווקא מגדיל את ההוצאה הציבורית למול החלופה של ביטוח. זאת בודאי אם לוקחים בחשבון שכאשר החקלאים מקבלים פיצוי בדיעבד הם לא משתתפים בעלות הנזק, להבדיל ממנגנון ביטוחי שבו החקלאי נושא בחלק מהפרמיות.

אלא שלפתרון הביטוחי יש חשיבות גם מהזווית הצרכנית. החקלאים שפועלים בסביבה של חוסר ודאות עלולים להימנע מלפעול בתקופות מסוימות בשנה שבהן יש חשש לנזקי טבע כמו ברד/קרה. המשמעות של החלטה כזו היא תנודות בייצור כפונקציה של סיכונים המגדלים, במה שעלול להביא לפגיעה בהיצע, עליית מחירים וחוסר נגישות של המזון לציבור הרחב. מנגנון ביטוחי מקיף יספק את הביטחון של גידולים כמו עגבניות למשל לא רק בתקופות הקיץ אלא גם בתקופות הביניים באופן שיאפשר אכילת עגבניות לאורך כל השנה. ככל שהמדינה תגדיל את ההשתתפות שלה בביטוח החקלאים, כך תגבר הודאות והנכונות לגדל לאורך כל ימות השנה, במה שישפר את יציבות המחירים ונגישותם לכלל הציבור.

הייבוא עלול לייקר את המוצרים

חשוב לי להדגיש, החקלאות הישראלית סיפקה עד היום את כל המזון הטרי שאזרחי ישראל זקוקים לו. הכניסה של מוצרי מזון מיובאים, דווקא היא, טומנת בחובה סיכונים של עליית מחירים.

אם ניקח את דוגמה ציורית של מגדל תפוחי אדמה שזורע בין החודשים ספטמבר עד ינואר באופן שמספק את התצרוכת הכוללת של מדינת ישראל לכל השנה, ומשקיע כסף רב באחסון התוצרת כדי לספק את התוצרת כל השנה בצורה רציפה כיצד יגיב כשיראה לפתע שהזדמנות לייבא תפוחי אדמה זולים יותר מאירופה מביאה לעודף היצע בשוק?

אותו חקלאי שייצר 4 חודשים ומוצא את עצמו מול תחרות בתוצרת שמורידה את המחיר למול ההשקעה העצומה שלו בייצור יעשה את הדבר המתבקש ויפסיק לאחסן. ללא הוודאות שבכל נקודת זמן יהיה ביקוש לתוצרת שלו, התכנון המסביר יהיה לייצר רק בתקופות שבהן אין אלטרנטיבות זולות מחו"ל. והמשמעות? הקטנת ההיצע והתייקרות הסחורה.

דאגה אמיתית לבריאות הציבור, רמת מחירים הוגנת ויעילות ההוצאה הציבורית, מחייבת פתרון של הגדלת התמיכה הממשלתית בביטוחי החקלאים. 

הכותב הוא מנכ"ל קנט, הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות