חיסון יעיל של האוכלוסייה יושג רק ע"י תיעדוף נכון ואחריות חברתית

לכל הדעות מבצע החיסונים "לתת כתף" הוא אחד הפרויקטים המוצלחים ביותר של הרפואה הציבורית בישראל וזאת גם בהשוואה למצב בשאר העולם. עם כ-15% מהציבור שכבר התחסן, ניתן לשבח בין היתר את הלוגיסטיקה ואת תפקוד הצוותים הרפואיים, רשויות המדינה, קופות החולים, בתי החולים, והתגייסות הציבור.

למרות הספקנות הראשונית של חלק גדול מאזרחי המדינה, נראה אחרי כמה ימים, כפי שחלקנו צפינו, הציבור הצביע ברגליים - ו"אוטובוסים נהרו" אל מרכזי התחסנות.

אבל אולי הנהירה הזאת הינה המונית מידי. מן הסתם, נקבעו קריטריונים ברורים לגבי האוכלוסיות המתחסנות: בראש וראשונה, אנשים מבוגרים ובקבוצות סיכון וצוותים רפואיים.

אבל לאחרונה, אני אישית עד לתופעת "גם אני התחסנתי למרות שאני לא עונה לקריטריונים". אומת ה"סטראט-אפ" התברכה ביצירתיות מופלאה וגם בלב רחב ורגישות חברתית (ואני משבח זאת באופן כללי) אל מול הפונים להתחסן.

אני מכיר בני 30 ו-40 ללא מחלות רקע ש"השתחלו" והצליחו לקבל חיסון כי נשארו מנות (צעד שאני מצדד לו כדי למנוע בזבוז), כי חבר סידר להם ביקור בבית אבות ואמרו שהם שייכים לצוות העובדים, כי אמרו שהם מטפלים בהוריהם בסיכון למרות שאינם גרים באותה הכתובת ועוד.

אני מכיר גם זוגות שאחד מבני הזוג מעל גיל 60 והשני לא, שאמר לצוות "תנו לאשתי את המנה שלי" ומול רוחב לב הבעל, נכמרו רחמיו של האח שחיסן את שני בני הזוג. מספיק לדפדף בפייסבוק כדי לראות מקרים רבים כאלה וקבוצות שהתארגנו לגבי היכן אפשר למצוא חיסונים עודפים.

כאימונולוג (ציוני), אני שמח שהתחסנות הפכה לסוג של סמל סטטוס, גם אם היא נובעת מאמונה ביעילותם של החיסונים וגם אם מתופעת "שלא אצא פרייר". איני מאשים איש שהלך להתחסן וקיבל חיסון למרות שלא הגיע לו - נתנו לך, לקחת, שתהיה בריא (במלוא מובן המילה).

ניהול שקול לצד אחריות חברתית

אבל דעתי האישית היא שעלינו לחשוב על ההשלכות של הנושא במובן הרחב של האוכלוסייה ולמנוע כשלים כאלה על ידי ניהול נכון יותר של משאב לאומי זה לצד האחריות החברתית. זה עוד יותר רלוונטי כאשר אנו רואים שתיתכן האטה באספקת מנות החיסון.

ראשית, לא כל מי שבקבוצות הנ"ל חוסן כבר - למרות שיש להם קדימות. בנוסף, אנו שומעים על עשרות אלפים שהם נכים ומבוגרים שאינם יכולים להגיע למרכזי ההתחסנות - האם הם לא בקדימות עליונה? האם לא מגיע להם להתחסן אם מחשיבים שהסיכוי שלהם למות מקורונה הינו הוא פי עשרות מונים ממישהו בן 40?

על כך יענו לי אולי - "הם לא יוצאים מהבית ונחשפים פחות" אבל אענה שחיסון ייתן ביטחון למשפחותיהם שלא יידבקו בעת ביקור קרובים - בדידות ודיכאון הם חמורים כשלעצמם.

נושא אחר שעולה עכשיו הוא גם אוכלוסיות מבוגרות שחלו והבריאו - חלקם מאבדים את הנוגדנים שלהם זמן קצר לאחר מכן, ולמרות שאין לנו את כל הנתונים וקיימים במערכת החיסון מנגנוני פיצוי, אולי הם כן פגיעים, במיוחד לאור מוטנטים המבצבצים - יש אפשרות שחיסון יהיה יותר יעיל ביצירת זיכרון חיסוני והגנת המתחסן לעומת הדבקה בקורונה.

ניהול קפדני יותר הכולל גם עריכת רשימת המתנה לאומית\אזורית (ו\או לפי קופת חולים) יוכל ללא ספק לסייע כאן להשגת מתן הגנה מתאימה ברמת האוכלוסייה.

צריך לזכור שהתחסנות האוכלוסיות הפגיעות היא לטובת כולם - זה יבטיח שאפקט החיסון ישפיע ויורגש יותר בכל הנוגע להורדת התחלואה הקשה, דבר שבתורו יאפשר לנו לחזור לחיים עד כמה שיותר נורמליים ולחסוך מאיתנו את הסגרים הכואבים, הפגיעות החברתיות, הכלכליות ובחינוך ילדנו.

מדינת ישראל יכולה בהחלט לטפוח לעצמה על השכם (כל עוד זה לא על היד שחוסנה) על ההצלחה עד כה, אך כדי שלא להחטיא במטרה לטווח הארוך, עלינו לשלב ניהול ואכיפת תיעדוף אוכלוסיות המתחסנים לצד הגברת המודעות ותחושת האחריות החברתית. 

הכותב הוא ראש המעבדה לאימונותרפיה באוניברסיטת בר-אילן וחבר הוועדה מייעצת לניסויים קליניים בחיסוני קורונה במשרד הבריאות