כשהכללים מקולקלים אין להתפלא ששוברים את הכלים

בארץ האידאלית, זו שאנו לא גרים בה, החלטות רפואיות מתקבלות אך ורק מתוך היגיון רפואי. בריכות שחייה, למשל, נשארות פתוחות למרות הקורונה, מאחר והנתונים מראים שאין בהן הדבקה. מערכות חינוך, למשל, נשארות פתוחות או סגורות בכלל המדינה, וישובים שאחוז ההדבקה בהם גבוה נמצאים בסגר עד יעבור זעם, בעוד ישובים "ירוקים" יכולים להתנהל כסדרם תוך שמירה על כללי הריחוק החברתי וההיגיינה.

מי שנוסע לחו"ל נכנס לבידוד, גם אם הוא נושא משרה ממשלתית (תשאלו את דונלד טראמפ ובוריס ג'ונסון - לקורונה לא אכפת אם אתה נשיא או ראש ממשלה), ומדינות אדומות מוגדרות אדומות בהתאם לרמת התחלואה, ולא לטמפרטורה של היחסים הדיפלומטיים.

בארץ ההיא ההיגיון שולט, ולכן משאירים את מערכת החינוך פתוחה ומבינים שזה מחייב מתן עדיפות לחיסון עובדי ועובדות הוראה.

בארץ האידאלית הזו, יש כללים, והם נשמרים בקנאות. בלי קריצות ועצימות עיניים. בלי הצעות מגוחכות, שלא לומר מסוכנות (מהמשנה למנכ"ל משרד הבריאות) לתת רק את המנה הראשונה של החיסון, ויאללה, יהיה בסדר, גם אם הפרוטוקול שנבדק ואושר מדבר על שתי מנות.

בארץ האידאלית, הנתונים מראים שנשמר האמון בין האזרחים לבין משרתי הציבור שאמורים לשמור עליהם. ולכן, באותה ארץ אידאלית, האזרחים מגיבים בשלווה וממתינים בסבלנות לתור שלהם לחיסון, שהם יודעים שיגיע. הם לא מפילים את קווי הטלפון של מוקדי קופות החולים, ולא מסתערים בבקשת פרוטקציה. ואילו היו מסתערים, לא היו מקבלים.

ישראל - ארץ המסרים הסותרים 

בארץ המסרים הסותרים, זו שאנו גרים בה, זו שבה אמא שלי ישבה לבד בליל הסדר, אבל גדולי העם כייפו עם המשפחה, זו שבה מכריזים על "סגר" ומצמצמים תחבורה ציבורית, כדי שמי שנוסעים בה יהיו חשופים יותר לצפיפות והדבקה, זו שהחלטות הרות גורל מתקבלות בה ללא שקיפות או דיון ציבורי ראוי, המצב שונה.

בארץ שאנו גרים בה, ראש הממשלה מופיע בטלוויזיה ומבטיח לנו חיסונים. המון חיסונים, כמו סוכריות לילדים במסיבת יום הולדת. ומצייר בטוש עבה משוואות שמראות שתוך חודשיים כולנו מחוסנים. אז אם יש המון חיסונים, תנו לי! ואם אנחנו לא ילדים בגן, אז תסבירו לנו, באמת ובשקיפות - כמה חיסונים הגיעו לארץ, וכמה עוד יגיעו. תנו לנו הערכה מתי אתחסן, בהתאם לגילנו ולעוד נתונים. ותבטיחו נו שלא יעקפו אותנו בתור. אתם יכולים?

זה מה שעשו באירלנד, ולכן הבת של חברה שלי שלומדת שם יכלה לבשר לה שתתחסן באפריל, כי אז יחוסנו סטודנטים.

זה מה שעשו באנגליה. כן, אותה אנגליה שאנחנו אוהבים להרגיש עליונים עליה, מפני שאינה משתלטת על התחלואה. סדר הם יודעים לעשות. בני, שלומד שם, כבר יודע שלא יחוסן עד הקיץ. החבר איתו הוא מתאמן באמנויות לחימה, מבוגר ממנו, וכבר יודע שהוא בקבוצת עדיפות 9, ולכן יחוסן מתישהו ביולי-אוגוסט. ייתכן שהנתונים הללו יתעדכנו כעת עם כניסת החיסון של אסטרה-זנקה, אבל הם יישארו שקופים וגלויים.

כל עוד אנחנו לא בארץ האידאלית, אלא בארץ ה"סמוך יהיה בסדר תכניס אותו בתור כי הוא שכן שלי", אל תדברו איתנו על קבלה של כללים ללא עוררין. התנהלות הממשלה במשבר הקורונה לימדה אותנו דבר אחד - כללים זה לפריירים.

אבל כעת יש לממשלה שלנו הזדמנות לתקן. תנו לרשויות מקומיות ולמוסדות בריאות להפעיל היגיון בריא ולייצר כללים שיאפשרו לציבור להתחסן וגם לשמור על שפיות ולהתפרנס. וכמובן תהיו משרתי ציבור טובים ותביאו לפה מספיק חיסונים. אנחנו נשלם על זה ממילא. 

הכותבת היא ראש בית הספר לקבלת החלטות רפואיות בקריה האקדמית אונו