החודשים האחרונים של שנת 2020 והימים הראשונים של 2021 הוכיחו שהשמועות על מותו של הביטקוין היו מוקדמות ומוגזמות. להיפך, אפילו "מכחישי ביטקוין" אדוקים, ובראשם ג'י פי מורגן, שבשנת 2017 הכריז המנכ"ל שלה כי "הביטקוין הוא מרמה" שתתפוצץ לבסוף, פרסם לא מכבר מסמך ובו כתב כי הביטקוין יתחרה בזהב כנכס אלטרנטיבי וכי "מחיר של 146 אלף דולר לביטקוין הוא מחיר מטרה לטווח הארוך".
עם הביקושים הגוברים, כולל מצד משקיעים מוסדיים, המחיר המזנק, והחשיפה התקשורתית, קשה להאמין כי רק לפני 12 שנה לא היה הביטקוין יותר מאשר רעיון נידח ואנונימי המוכר למספר אנשים שניתן לספור אותם על יד אחת ואתמול כבר חצה את רף ה-41 אלף דולר וקבע בכך שיא חדש מבחינתו (היום הוא ירד מעט, וכעת מחירו עומד על 40.5 אלף דולר).
כדי באמת להפנים את עוצמת מהפכת הביטקוין הבה דמיינו שאתם מנהלי קרן השקעות ובשנת 2009, ממש בשיא המשבר הגדול הקודם, היה נכנס אליכם אדם אלמוני ובידו מסמך בן תשעה עמודים, שכותרתו "מערכת תשלומים אלקטרונית מעמית לעמית" (A Peer-to-Peer Electronic Cash System), והוא היה אומר לכם שבתוך 12 שנה לרעיון שכתוב במסמך יהיה שווי שוק של מעל חצי טריליון דולר. אם לא די בזה, הוא היה מוסיף ואומר לכם שהרעיון הזה יהפוך לאחד המותגים המוכרים בעולם עם 100 מיליון משתמשים. האם הייתם מאמינים לו? אולי כן, אחרי הכול זהו תרחיש עמק סיליקון-הון-סיכון לא בלתי מוכר. אמביציוזי מאד, אך לא לגמרי מופרך.
עתה, ככל מנהל השקעות מקצועי לבטח הייתם פותחים בסדרת שאלות סטנדרטיות: מי הצוות שיהפוך את החזון למציאות? מה ההיסטוריה והרזומה של המנכ"ל? של סמנכ"ל השיווק? של הטכנולוג הראשי? מהי התוכנית השיווקית? אלו פטנטים יחודיים יש לרעיון? מה תקציב וסכום ההשקעה הנדרשים? ועוד שאלות ממין זה כי הרי ידוע שתשעה עמודים לא הופכים לחצי טריליון דולר ללא הנהגה בעלת חזון, צוות מיומן ומקצועי, והשקעת עתק. לחברת המסחר המקוון אמזון לדוגמה לקח כ-23 שנים, מנכ"ל נחוש ובעל חזון, השקעה של מיליארדי דולרים, ועשרות אלפי עובדים, עד שהיא הפכה לחברה השווה חצי טריליון דולר.
אלא שכותב המסמך שבפניכם משיב לכל השאלות הטובות האלו במילה אחת. כלום. לא יהיה מנכ"ל, לא יהיה סמנכ"ל שיווק עתיר ניסיון, לא יהיו עובדים, לא יהיה ארגון מנוהל, אין תוכנית שיווקית, אין פטנטים. להיפך, הכuל בקוד פתוח, ולא, לא נדרשת כל השקעה של מיליארדים או אפילו של אלפים. בשלב זה קרוב לוודאי שסבלנותו של כל מאזין הייתה פוקעת והוא היה שולח לאחר כבוד את האיש המוזר לחפש לו שומעים אחרים, מתאימים יותר, בקרב המתקהלים בקרן הרחוב.
הנתונים נכונים ליום חמישי
מהפכה עולמית ללא מנהיג
קשה להבין את מהפכת הביטקוין מבלי לדמיין את התרחיש הדמיוני הזה. האירוע הדומה הקודם בתולדות המין האנושי, שבו התרחשה מהפכה עולמית ללא מנהיג, ארגון או אמצעים, רעיון שהפך למותג בעל עוצמה, שנרדף אתגר ואיים על הסדר הישן, עד שאומץ על ידו, אירע במאות הראשונה עד השלישית לספירה. קראו למותג הזה: ישו מנצרת.
לו הייתה תקשורת מודרנית ביום שבו האיש הכמעט אלמוני הזה התייסר על הצלב, ספק אם ידיעה על כך הייתה מגיעה לחדשות הערב המקומיות בירושלים, שלא לומר מתפרסמת ברחבי האימפריה הרומית הגדולה. יחלפו 300 שנה עד שהרעיון, אשר השליחים פיתחו והפיצו בין קהילות מפוזרות ונרדפות, שהם יסדו, יהפוך לדת לגיטימית ברחבי האימפריה. עוד כשמונים שנה יחלפו והדת הנוצרית תהפוך לדת הרשמית של האימפריה כולה. וזמן לא ארוך אחר כך גם לארגון, שיאפיל עליה בעוצמתו וישרוד שנים ארוכות אחרי מות האימפריה עצמה.
הרעיון הופך למציאות
בתחילת ינואר 2009 רשת הביטקוין עברה מן הכתב אל המציאות. בהתאם לפרוטוקול שפורט במסמך שפורסם באינטרנט באוקטובר 2008, ממציא אנונימי, המכונה סטושי נאקמוטו, כרה את "בלוק הבראשית" - הבלוק הראשון בשרשרת של "בלוקים" (יחידות רישום ביומן המבוזר), המכונה בלוקציין.
בתוך הבלוק היה טבוע טקסט, כותרת מ"הטיימס" הלונדוני מהשלישי בינואר 2009: "שר האוצר (הבריטי) על סף חבילת הצלה לבנקים". טקסט זה יותר מאשר רמז על הקשר בין מחשבות ממציא הביטקוין, המצאתו ומשטר כסף הפיאט - כסף שערכו קיים רק מתוקף חוק מדינה. הביטקוין הוא הרבה דברים שונים לאנשים שונים, אך לא ניתן להבין את הצלחתו הפנומנלית מבלי להבין כי הביטקוין הוא ה"צד השני של המטבע" של עולם כסף הפיאט.
אחרי חמישה עשורים של משטר כסף פיאט בעולם כולו איבדה החברה האנושית בעידוד האליטה הפוליטית-כלכלית-אקדמית את ההבנה הבסיסית של מה זה בכלל כסף. אובדן ההבנה הזה עתיד להובילנו בעשורים הקרובים למחוזות אפלים ומפחידים. לא רק בעולמות הדמוקרטיה, החירות והשוויון, אלא גם במחוזות חוסר היציבות החברתית והחיבור של מיליוני הפרטים לחברה מתפקדת אחת.
עוד מהימים של המהפכה החקלאית התברר לבני אדם כי עודף וחיסכון הם המפתח לייצורו של עוד עושר עתידי. בעל עדר כבשים קטן, שלא היה חייב לשחוט את כל הכבשים כדי להאכיל את משפחתו, הותיר חלק מהם כדי שיתרבו וכך הגדיל לאורך זמן את העדר.
משגדל העדר נוצרו עוד ועוד עודפים של חלב, צמר ובשר, אותם יכול היה להחליף בצינורות חרס להשקיה. אלו אפשרו לו לעבד שדה בור שבסמוך ולייצר עוד מזון. וכך שעה שהעושר הלך והצטבר ניתן היה לחסוך חלק ממנו לשנים קשות. ההון והחיסכון שנצברו (או נשדדו מאחרים) אפשרו לחברה לגדול דמוגרפית, לתמוך בהקמת ארגונים משותפים, להשקיע בלימוד ובהתמקצעות, וכיו"ב. אלו בתורם שיפרו את הפרודוקטיביות, את סל המוצרים והשירותים הזמינים ואת מערכת ההגנה על העושר שנצבר.
המפתח לחברות צומחות, ולפרטים שרמת ואיכות חייהם משתפרת, היו אפוא הון, חסכון ועושר, טבעי או נצבר, של משאבים. לעומת זאת בעל העדר הקטן, שנאלץ לשחוט את רוב רובם של הכבשים בשכדי להאכיל את משפחתו, או חברה שנאלצה או בחרה לכלות את משאביה, שלא לומר את משאבי הדורות הבאים (חוב), גזרה על עצמה בסופו של דבר עוני נחשלות וחולשה.
שפה אחידה שמארגנת את העושר
כדי לייצר שפה אחידה בקשר לעושר הזה הומצא הכסף. הכסף אינו הון, או עושר או חיסכון. הוא אך ורק כלי למדוד ולבטא אותם. הכלי החדש הזה קיבל ביטוי בשתי מתכות עיקריות, הכסף והזהב, וזאת מסיבות פיזיות של נדירות ושרידות. הזהב הפך לביטוי המוחשי והארצי של משהו גדול בהרבה מכמה גרמים של היסוד הכימי מספר 79. הוא הפך למשהו שמגלם בתוכו ומבטא את הזמן, המאמץ והידע שהוכנסו, והערך שנוצר, במוצר מבוקש. הואיל והכסף היה רק ביטוי פיזי של העושר והמוצרים.
כדי לשרוד אנו זקוקים לאנרגיה. זו בדרך כלל ארוזה במה שמכונה מזון. האנרגיה גם נדרשת לתחזוקתם והפעלתם של כל גורמי הייצור, התחבורה והתנועה השונים. כמו מקורות אנרגיה גם זמנו של כל אדם קצוב. השנים שהוא מתהלך על פני כדור הארץ, כמו מספר השעות שהוא מסוגל להקדיש לייצור ועבודה. המוצר שייצר אדם הוא איפוא סך תעדופם, הקצבתם והקצאתם של שני משאבי יסוד אלו, אבות של כל האמצעים שבמחסור. במהותו איפוא היה מטבע הזהב הייצוג הפיזי של הזמן והאנרגיה שהושקעו ביצור המוצר שעבורם הוחלף המטבע.
גם האדם הקדמון היה רוצה מכונית או רובה אם היה יודע לייצרם, וגם יורדי הים של ימי הביניים היו מעדיפים ספינת מנוע מהודרת בה מגישים אוכל טרי. המכשול להשגת יעדים אלו היה בדיוק זה שמונע מתושבי ניקרגואה לפתח תרופה לקורונה ומתושבי זימבבואה להקים מפעל שבבים משוכלל. הקושי מעולם לא היה ברצון, או במילה אחרת, בביקוש, אלא דווקא ביכולת, קרי בהיצע.
המחסור בהון ובידע נמצאים תמיד בצד הייצור-היצע ולא בצד הביקוש, זה תמיד יהיה קיים. מכאן ברור כי מה שנדרש לספק את ההיצע, קרי קיימות של משאבי עושר, הון, וידע הם הם המפתח לשיפור רמת החיים של הפרט והחברה ולרווחה מתמשכת וברת קיימא שלה. כאשר הבנקים המרכזיים מדפיסים, או מאפשרים הדפסה, ללא מידה, של כסף חדש הם אינם מייצרים עושר, הון או חסכון. להיפך הם מייצרים חוב, והורסים את העושר וההון הקיימים - חומרי הגלם של ההיצע ושל הפריחה הכלכלית. האשליה שניתן לייצר רווחה מתמשכת וברת קיימא ולקיים חברה הוגנת ויציבה על ידי גידול מתמיד בחוב, אשליית עושר ושימוש בפייק-משאבים, לא רק שהוא מנוגד לניסיון בן אלפי השנים של המין האנושי, אלא שהוא גם תהליך ההורס מהיסוד את כל מוסד הכסף ההגון, ועמו את מנגנוני היסוד של הכלכלה כולה.
אין מקום לראות טוב יותר תהליך זה מאשר הריבית בשוק איגרות החוב. נכון לתחילת דצמבר 2020, 27% מסך החוב העולמי הוא בדירוג בר-השקעה (Investment grade bonds), נושא ריבית שמתחת לאפס. זה כולל למשל איגרות חוב לעשר שנים של ממשלת פורטוגל, שהינה אחת הכלכלות החלשות ובעלות החוב הגבוה ביותר באירופה. אם ניקח בחשבון את שיעורי האינפלציה, 76% מהחוב הממשלתי בעולם המפותח ו-95% מחוב ממשלת ארה"ב נסחר בריבית ריאלית שלילית - כך על פי ניתוח של ג'י פי מורגן מסוף 2020. הרעיון כי הבעלים של הכסף ישלמו ללווים כדי שייקחו מהם את כספם משמעותו, לא פחות מאשר, שלזמן יש ערך שלילי ולכסף אין ערך כלל.
"כולם כאן משוגעים, גם את"
אם לא די בבור החובות - 82 טריליון נכון לסוף 2020 - ובחורבן החברתי שהמיט הפדרל ריזרב על אמריקה. ג'נט יילן, בקרוב שרת האוצר בארץ הפלאות, מבקשת להוסיף לפד סמכויות לרכוש מניות בשווקים. חבריה הדמוקרטים בקונגרס ביקשו בחוק ההמרצה האחרון לתת לפד סמכויות גם בענייני אקלים ושוויון בין הגזעים. בין חוב של 82 טריליון דולר, ריבית אפס לנצח, וציבור שאיבד את ההבנה הבסיסית של מהו בכלל כסף, אמריקה ואיתה רוב העולם, דומים יותר מכל דבר לאליס בארץ הפלאות המבקשת למצוא את דרכה בארץ המשוגעים: "כולנו כאן משוגעים, גם את", אומר החתול. "איך אתה יודע שגם אני משוגעת?", שואלת אליס. "את חייבת להיות משוגעת אחרת לא היית מגיעה לכאן", באה תשובת המחץ המסכמת.
את השיגעון הזה אליו נקלע העולם, ואת המבוי הסתום אליו הוא מוביל, הבין כנראה אותו ממציא אלמוני. ב-12 לינואר 2009, קיבל מתכנת בשם האל פינני ,שהוריד את תוכנת הביטקוין, 10 ביטקוין מסטושי במה שהפך לטרנזאקציית הביטקוין הראשונה בהיסטוריה. אט אט הצטרפו מאמינים נוספים. כחמישה עשר חודשים מאוחר יותר ב-22 למאי 2010 נעשתה הטרנזאקציה המסחרית הראשונה בביטקוין.
10 אלף ביטקוין שולמו תמורת שתי פיצות, והביטקוין יצא לדרך. מאז חלפו קצת מעל עשר שנים. מאלמוניות לביטול, מהסברים מלומדים על "בועת הצבעונים" להאשמות כי הוא רק "לכלי לפושעים", הלך הכסף האמיתי היחידי היום בעולם והתחזק, ורכש עוד ועוד עשרות מיליוני מאמינים. אם מביטים קדימה לבנקים המרכזיים, מדיניותם, והסנטימנט הנפוץ בנושא הכסף והחוב, קשה להתווכח עם הטענה כי הביטקוין הוא רק בתחילת דרכו.
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון. כותב הספר "Brief A Money of History" ומקליט הפודקסט Com.KanAmerica
המידע שניתן בכתבה זו אינו יעוץ השקעות משום סוג ואינו קריאה לקנות ביטקוין או כל נכס קריפטוגרפי אחר. כל פעילות השקעה יש לעשות לאחר התייעצות בגורמים המקצועיים והאישיים המתאימים.
כתבות
ני"ע
