המשקיעים הניחו שהדמוקרטיה תחזיק מעמד; בינתיים, הם צודקים

וושינגטון ו־וול סטריט הם מקומות שונים, אך בשבוע שעבר היה נראה שמדובר בשני כוכבי לכת שונים.

כנופיה של תומכי הנשיא היוצא דונלד טראמפ פרצה אל גבעת הקפיטול ובמשך כמה שעות עיכבה את אישור הבחירות מנובמבר, מה שהביא דמוקרטים לדרוש שטראמפ יודח. במהלך המהומה, שוק המניות צעד לשיא אחרי שיא.

באופן שטחי, הסיבות לכך ברורות. משקיעים רואים סיכוי לרווחים ולכלכלה חזקה יותר אחרי שהדמוקרטים השתלטו על הסנאט ביום שלישי, כשזכו בשני המושבים בבחירות הנוספות לסנאט בג'ורג'יה, שנערכו שם לאחר שבבחירות בנובמבר לא נקבע מנצח.

המשמעות של זה היא שב־20 לינואר הנשיא הנבחר יושבע כשמפלגתו שולטת בשני בתי הקונגרס, וכך תהיה בידיו אפשרות להעביר חוקים של סיוע נוסף מהממשלה יחסית בקלות. ביום חמישי, כלכלנים בחברת ג'י פי מורגן חזו שחבילת הסיוע שעברה בגובה 900 מיליארד דולר תעודד את הצמיחה השנה לשיעור של 5.3%. ללא חבילת הסיוע עמדה התחזית על פחות מ־4%.

זה אמנם נכון ששליטה של הדמוקרטים רומזת גם על הגברת הרגולציה ומיסוי גבוה יותר על עסקים, אך כל תזוזה שמאלה מבחינה פוליטית צפויה להיות מרוככת על ידי דמוקרטים מתונים בסנאט, שהרוב בו דחוק.

מעבר לסיבות ישירות אלה, ניתן לראות באדישות המשקיעים למהומות בוושינגטון גם הבעת אמון בחוזק המוסדות הדמוקרטיים של ארה"ב. הנשיא טראמפ ומנהיגים רפובליקאים רבים נלחמים מאז הבחירות להפוך את התוצאה, אך בתי המשפט, מושלי המדינות ובעלי תפקידים בבחירות דוחים את הניסיונות הללו פעם אחר פעם. המשקיעים הניחו מאז נובמבר שהעברת הכוח תתרחש בצורה מסודרת, כפי שקרה במשך מאות שנים. על אף ההפרעה האלימה של יום רביעי, ההנחה הזו תקפה עדיין.

השווקים מזנקים במדינות לא דמוקרטיות

בעוד שהשווקים מהירים להגיב לכל איום לכלכלת המדינה, הם מהווים מדד גרוע לבריאות הדמוקרטיה שלה. משקיעים עשויים לרצות תנאים שהם טובים לצמיחה ורווחים אך לא אכפת להם אם תנאים אלה מושגים בדרכים דמוקרטיות או לא דמוקרטיות.

ניתן היה לראות דבר זה בעולם כמה פעמים בשנים האחרונות. לאחר שסין אכפה חוקי ביטחון לאומי על הונג קונג בקיץ וחנקה למעשה את התנועה שקראה לדמוקרטיה שם, מדד מניות האנג סנג האמיר. המפלגות השולטות בפולין ובהונגריה שתיהן שחקו באופן מתמשך את עצמאות מערכת הביטחון, התקשורת והחברה האזרחית בעשור האחרון, אך בשתי המדינות הצמיחה הייתה יותר מהירה מבשאר מדינות האיחוד האירופי. עסקים הריעו למדיניות הכלכלית של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי אפילו בעת שהוא פוגע בזכויות המיעוט המוסלמי במדינה.

כיום גם ונצואלה וגם טורקיה סובלות מאינפלציה גבוהה ושתי המדינות מדשדשות מבחינה כלכלית, אך במשך שנים השווקים והצמיחה היו חיוביים אפילו כשמנהיגים סמכותניים שחקו או סירסו מוסדות דמוקרטיים. "השווקים מימנו את השיגעונות של שאבז (מנהיג ונצואלה לשעבר הוגו) במשך תקופה ארוכה מאוד", אמר ריקרדו האוזמן, כלכלן שנולד בוונצואלה ומלמד כיום באוניברסיטת הרווארד.

איומים על היציבות הכלכלית ארה"ב

ארה"ב אינה אפילו קרובה לקטגוריה של ונצואלה או טורקיה. אך מוסדותיה נמצאים תחת לחץ. בשנת 2018 פרידום האוס (Freedom House), עמותה העוקבת אחרי מצב הדמוקרטיה בכל העולם, קבעה שהחירויות הפוליטיות בארה"ב נפגעו בגלל "העדויות המצטברות להתערבות רוסית בבחירות בשנת 2016, הפרת נורמות אתיות בסיסיות על ידי הממשל החדש, והקטנה של שקיפות הממשלה".

איזונים ובלמים כגון מערכת משפט ותקשורת עצמאיות שרדו ארבע שנים של מתקפות מצד טראמפ - וכך, בסופו של דבר, גם הבחירות החופשיות, על אף כל מאמציו בחודשיים האחרונים.

אך הדמוקרטיה האמריקאית נתונה ללחצים אחרים העשויים לאיים על היציבות הכלכלית, בייחוד הקיטוב הגובר. תחת השפעתה של תנועת "מסיבת התה" לפני עשור, הרפובליקאים בשנת 2011 דחפו את הממשלה אל סיפה של חדלות פירעון לגבי החוב הלאומי. הפוליטיזציה של נושאים כמו הסגרים, המסכות והמדע החמירה את נטל המגפה על חיי אנשים ועל הכלכלה.

החלת מדיניות שבשביל שתצליח נחוצה מידה של הסכמה דו־מפלגתית והסכמה על העובדות תהפוך לקשה יותר "אם הקיטוב במדינה יימשך", אמר דרון אסמוגלו, כלכלן במכון מסצ'וסטס לטכנולוגיה שחוקר איך מוסדות השלטון משפיעים על הצמיחה.

סקרים מדגימים ששיעור ניכר מהמצביעים הרפובליקאים מאמינים שהניצחון של ביידן מזויף, על אף שלא הוצגו ראיות לכך. התובע הכללי הרפובליקאי במדינת טקסס, בתמיכת 17 אחרים, ביקש מבית המשפט העליון, ללא הצלחה, לבלום את אישור הניצחון של ביידן. השבוע, יותר מחצי מהנבחרים הרפובליקאים בבית הנבחרים, כולל מנהיג הרוב קווין מקרתי, הצביעו נגד קבלת התוצאות משתי מדינות שביידן ניצח בהן. אם תימשך השפעתו של טראמפ, הרפובליקאים עשויים להיות אפילו פחות מוכנים לשתף פעולה עם סדר העדיפויות של ביידן ולהיות נכונים להפר נורמות דמוקרטיות בבחירות עתידיות. ואם סדר העדיפויות של ביידן ייפגע בסנאט ובבתי המשפט על ידי הרפובליקאים, עשויה לצמוח בקרב הדמוקרטים תמיכה בסיום הנוהג של הפיליבסטר בסנאט ובמקום זה חקיקת חוקים ברוב פשוט, וניסיון להוסיף מושבים לחבר השופטים של בית המשפט העליון.

אך כפי שרואה זאת אסמוגלו, ההלם והגינוי בהם התקבל הניסיון להפריע להעברת השלטון פותח פתח להפחתת ההשפעה הזו ועצירת הקיטוב של "שחיקת האמון במוסדות ציבוריים". לגבי המפלגה הדמוקרטית, אמר שכעת "הגיעה שעתם לבנות גשרים".