טוויטר פעלה נגד טראמפ רק כשזה התאים לה

חסימת ערוץ תקשורת תמיד מעוררת ויכוח על גבולות חופש הביטוי. מי שחוסם תמיד יצדיק את החלטתו בכך שהנחסם השתמש לרעה בחופש הביטוי שניתן לו והפר את כללי השימוש בפלטפורמה או ברשת שאותה ניצל. מי שנחסם תמיד יטען כי מנסים להשתיק אותו או את הציבור שהוא מייצג.

ויכוח כזה הוא רגיש במיוחד בארצות-הברית, שם שולי חופש הביטוי הם רחבים מאוד ומוגנים בתיקון הראשון של החוקה. בחסות התיקון הזה, הפורנוגרפיה פורחת, ניו-נאצים יכולים לצעוד בשכונה יהודית ולהשמיע קריאות אנטישמיות, סטודנט יכול לתלות דגל נאצי על מרפסת חדרו במעונות סטודנטים, וקבוצות קיצוניות יכולות להסית לאלימות, לטרור ולמרידה. כל אלה הם אירועים שהתרחשו.

הרשתות החברתיות העצימו את הוויכוח. במשך תקופה ארוכה הרשתות טענו כי הן רק צינור להחלפת דעות, כי ואחריותן לנכתב ולנאמר מוגבלת.

דונלד טראמפ עשה שימוש בטוויטר יותר מכל מנהיג אחר בעולם כדי לתקשר עם תומכיו ויריביו ועם מנהיגים בעולם. מתחילת כהונתו הוא תקף את התקשורת הממוסדת וטען כי היא מפיצה רק חדשות מזויפות ("פייק ניוז"), והתעמר ופגע בעיתונאים. הרשתות, כך הטיף, אפשרו לו להציג את האמת לאומה ישירות ובלי מתווכים. הוא השתמש בטוויטר כדי לתקוף בחריפות ולקעקע את יסודות הדמוקרטיה האמריקאית, כולל הרשות המחוקקת והרשות השופטת.

לכל אורך תקופת כהונתו, טראמפ תקף את יריביו בלשון בוטה במיוחד, הפיץ שקרים כמעט על כל נושא והסית לשנאה ולפילוג. התנהלותו הפרועה קבעה שיאים בהתייחסותו המופרכת למגפה הקורונה. אבל רק לאחרונה, כשטען אין-ספור פעמים, בלי בדל של ראיות, כי ניצח בבחירות וכי תוצאותיהן זויפו, טוויטר הציבה כוכבית ליד הציוצים שלו שסימנה אמירות וטענות החשודות כשקריות.

רק לאחר ההתקפה האלימה על בניין הקונגרס, טוויטר נזכרה לחסום לצמיתות את החשבון הרשמי של טראמפ. גם פייסבוק, גוגל ואפל הזהירו אפליקציות כמו פרלר שיסירו אותן אם ימשיכו לשמש מקלט לפסולי טוויטר וימשיכו להפיץ בדותות ולהטיף לשנאה ולאלימות.

טוויטר והרשתות נזכרו רק עכשיו לנקוט סנקציות נגד טראמפ, כי העיתוי התאים להן. טוויטר לא פעלה נגדו בעבר כי הוא הכניס לה רווחים רבים. הציוצים התוקפניים והאמוציונליים שלו גרמו לתגובות בהיקף עצום וממנו לגידול משמעותי בהכנסות. טוויטר והרשתות האחרות חששו שטראמפ ינסה לפרק אותן או לפחות לצמצם משמעותית את פעילותן באמצעות רגולציה קשוחה. ההתקפה על בניין הקונגרס שיוחסה בין השאר להסתה אלימה שטראמפ ניהל נגד אישור ניצחונו של ג'ו ביידן, והסיום הקרוב של כהונת טראמפ, העניקו להן הזדמנות לנקוט נגדו אמצעי קיצוני ולזכות באהדה ציבורית.

עדיין נותרו שאלות מטרידות. האם חסימת טראמפ תהיה אירוע בודד או אירוע מכונן לרפורמות הכרחיות ומשמעותיות בהתנהלות הרשתות החברתיות? מי קובע את הקווים האדומים ובאיזו סמכות? האם האכיפה שלהם תהיה שוויונית או בררנית? האם מוצדק לחסום את טראמפ ולא את שליט איראן עלי חמינאי, שמטיף תדירות להשמדת ישראל, ולא שליטים אוטוקרטיים שאוסרים על טוויטר והרשתות לפעול בארצותיהם אבל משתמשים בהן כדי להסית ולאיים על הדמוקרטיות הליברליות? מה יקרה אם הנחסמים יקימו רשתות משלהם, כפי שטראמפ מאיים, או גרוע יותר - יפתחו חלופות ב"רשת השחורה", ואז אי-אפשר יהיה לדעת איזה מידע מסוכן עובר בהן? 

הדילמה קיימת גם בישראל. לא מעט אישי ממשל, פוליטיקאים וראשי ארגונים וקבוצות משתמשים בטוויטר וברשתות החברתיות כדי להפיץ שקרים, להסית נגד רשויות הממשל ולהטיף לשיסוי ולשנאה. אם הם לא יודעים לשמור על גבולות ולתת דוגמה אישית לשיח ענייני, אמיתי ומכבד, ייתכן כי גם כאן צריך חסימות מהסוג שהופעל נגד טראמפ. 

הכותב הקים את בית הספר לתקשורת ואת המרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן ועמד בראשם