חיסונים תמורת נתונים: כל השאלות והתשובות על ההסכם עם פייזר

ראש הממשלה בנימין נתניהו חשף בסוף השבוע את הסיבה המרכזית לקבלת החיסונים המהירה בישראל, מצד חברות פייזר בעיקר וגם מודרנה. לפי נתניהו, ישראל שתוביל את העולם ביציאה המגפה כבר בעוד חודשיים וחצי, ותשמש בכך כמעבדת ניסוי עולמית גדולה לאפקטיביות חיסוני הקורונה. על פי דבריו, ישראל תחלוק עם החברות פייזר ומודרנה מידע שיאפשר להן להמשיך את המחקר והפיתוח של חיסונים לקורונה ולתרופות אחרות.

הדברים הללו הבהילו חלק מן הציבור, בעיקר כי השקיפות לא מלאה. איזה מידע בדיוק יעבור לפייזר? באיזה אופן יועבר המידע? והאם הוא עלול להגיע לידיים נוספות? משרד הבריאות הרגיע כי המידע שיעבור לא יכלול היסטוריה רפואית ספציפית של אף אחד בישראל.

גלובס מנסה לעשות סדר בפרטי העסקה וההשלכות העתידיות שלה על אזרחי מדינת ישראל.

  

האם קבלת מידע היא הסיבה היחידה שבגללה פייזר הקדימה להעביר חיסונים לישראל?

10 מיליון מנות חיסונים הם טיפה בים החיסונים שצפויה פייזר לייצר השנה. החברה התחייבה לייצר 1.3 מיליארד מנות חיסון ב-2021, וכנראה תייצר יותר. כשבאיחוד האירופאי עדיין התמהמהו עם אישור המוצר ואילו בישראל כבר חיכו עם מזרקים שלופים - היה כדאי לפייזר להוציא את החיסונים הראשונים מפס היצור שלה למקום הראשון שישתמש בהם. כך זכתה ישראל לקבל רת משלוח החיסונים הראשון.

הניהול של מבצע החיסונים עד כה על ידי קופות החולים, המשיך להצדיק את הגישה הזו. בישראל הוקמו במהירות מתחמי חיסונים ענקיים והחיסונים ניתנים לפי תעדוף מאוד גס, אבל התוצאה הייתה מהירות. במדינות אחרות, שקיבלו במשלוח הראשון פחות חיסונים ביחס לאוכלוסייה (פשוט כי הן גדולות יותר), נערכו תעדופים מדוייקים יותר, ומאמץ להגיע בדיוק למקומות שבהם נמצאים המתחסנים המתועדפים, ולוודא כי יש בתור מספיק מתחסנים מתועדפים, לפני שבכלל מפשירים מגש. אם נוסיף על כך מערכת בריאות מאוד מבוזרת כמו בארה"ב, שכוללת מספר עצום של חברות ביטוח בריאות, המבצע עבורם היה גיהנום לוגיסטי.

לכן פייזר מעריכה ככל הנראה כי איש לא ירגיש בחסרונן של שמונה מיליון המנות שיגיעו לישראל עד מרץ. למדינות אירופה ולארה"ב יש אתגר מספיק גדול בניצול המנות שכבר ניתנו להן.

  

מה בכל זאת תורם המידע הישראלי לפייזר?

זיו אופק, מנכ"ל MD Clone שעוסקת בפרטיות מידע, מסביר כי "יש להפריד בין כמה סוגי מידע: מידע סטטיסטי, לעומת מידע ספציפי לאזרח מסויים". העולם עוצר את נשימתו כדי לראות את המידע הסטטיסטי הישראלי: האם החיסון באמת מצליח למנוע תחלואה בקרב רוב המתחסנים? מה היקף תופעות הלוואי? האם ההתחסנות מורידה גם את התחלואה בקרב מי שעוד לא התחסנו? זו יכולה להיות עדות ראשונה לכך שהחיסון מונע הדבקה, ולא רק תחלואה. כבר היום פייזר יכולה להראות ש-1.8 מיליון איש כבר חוסנו בישראל, ותופעות הלוואי היו מועטות. המידע הזה גלוי לכל, אך הוא לבדו כבר הופך את ה"ניסוי הישראלי" לאטרקטיבי עבור פייזר.

פייזר בוודאי מעוניינת גם במידע קצת יותר ספציפי, אבל עדיין סטטיסטי, למשל הקשר בין מחלות רקע שונות לבין אפקטיביות החיסון ותופעות הלוואי. למשל, הפרופיל הספציפי של מי שחלו בקורונה למרות החיסון. אופק: "בישראל יש ארבע קופות חולים ממוחשבות שאוסופת אצלן את כל המידע הזה. כך אפשר להגיע לתשובות הללו בקלות רבה. אחת הדרכים שבהן ניתן לעשות זאת באופן בטוח היא שפייזר תגיש רשימה של שאלות, ומישהו בתוך המערכת יחפש את התשובה במאגרי המידע עבורה. כך המידע עצמו לא יוצא החוצה".

אופק מציין כי ישנם האקרים חורשי רע, שיודעים לבצע שאילתות סטטיסטיות תמימות לכאורה ולהפיק ממנו מידע מזיק. לכן גם את המידע הסטטיסטי לא כדאי לפזר לכל עבר בלי חשבון, אבל הסיכון במתן גישה לפייזר לשאילתות כאלה הוא נמוך מאוד, והוא כבר ניתן היום בהרחבה לחברות המשתפות פעולה עם קופות החולים ובתי החולים.
"סוג מידע נוסף", אומר אופק, "הוא מאגר רשומות רפואיות, אך שהפרטים האישיים בהם עבורו הצפנה. אני מאוד מקווה שזה לא המידע שעבר לפייזר, כי לחברת התרופות מאוד נוח לעבוד עם מאגר כזה. מידע כזה מאפשר הצלבת מידע כדי לאתר זהויות, גם אם אלה הוצפנו או הושמטו".

מה בעצם מטריד ברעיון שמידע רפואי פרטי ייצא מידי מערכות הבריאות?

החשש שתיאר אופק הוא כנראה המפחיד ביותר, למרות שהוא הבנאלי ביותר: חשיפת מידע אישי מביך בפני אנשים שמכירים אותי. דאגה אחרת היא שהמידע ישמש לאפליה על ידי מעסיקים, חברות ביטוח או דייטים פוטנציאליים. כל העברה של מידע למקום נוסף, יכולה להעלות את הסיכון שהוא יפרץ, ולכן אין נוטים להוציא ממערכת הבריאות רשומות שלמות.

מדוע אנחנו לא יודעים מה בדיוק יעבור לפייזר?

מבחינת המומחים שעמם שוחחנו, זו שאלת השאלות. "משרד הבריאות טען שהוא מעביר לפייזר רק את המידע הסטטיסטי הגס, שנמסר גם לתושבי ישראל. אבל אם זה המצב, מה פתאום צריך הסכם עם פייזר? זה הרי מידע שנציגיה יכולים להגיע אליו בקלות", אומר עו"ד יהונתן קלינגר, יועץ משפטי של התנועה לזכויות דיגיטליות. "בלי לדעת איזה מידע עובר, אנחנו לא יכולים לדעת מה באמת קורה, וזה בעייתי".

קלינגר מציין כי, "לצערנו, אין הרבה שאנחנו יכולים לעשות עד שנקבל עותק מההסכם בין המדינה לפייזר. צריך לקוות שגם הרשות להגנת הפרטיות וגם משרד הבריאות ישבו ובנו את ההגנות או שיפעלו לאכוף את החוק, אם היתה כאן הפרה".

האם המידע נמכר במחיר נמוך מידי?

גם אם המידע שניתן לפייזר הוא סטטיסטי, השאלה במקרה כזה היא רק לגבי המחיר שהמדינה מקבלת תמורת מכירת משאב לאומי. פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, אומר כי: "הנתונים האלו הם מכרה זהב. העברת נתונים בצורה שקופה לארגון הבריאות העולמי ופייזר, זה לדעתי משהו נכון לעשות מבחינת בריאות הציבור, וההזדמנות לסייע לעולם. אבל צריך לשקף באופן מלא לציבור מהו המידע שנמסר. אני חושב שהיו צריכים לבקש מפייזר כסף על המידע הזה, וצריך לראות איך הציבור מקבל בחזרה את הרווחים מזה".

האם בתי החולים וקופות החולים כבר מוכרים היום את המידע שלנו?

כן. כאמור, הם לא מוכרים את המידע שכולל את השם שלכם. אולם, מבחינה משפטית המידע האנונימי וכל התובנות שניתן להפיק ממנו, שייכים לארגון הרפואי שאסף אותו ולא למטופלים. רוב מערכות הבריאות בישראל כבר התקשרו עם גורמים אקדמיים ומסחריים למתן גישה לידע הנובע ממקורות המידע האלה, תמורת סוגים שונים של תגמול, אם כסף ואם שיתופי פעולה.

איך קשור ארגון הבריאות העולמי לעניין?

ארגון הבריאות העולמי היה אחד הגופים שעמם התייעצה פייזר לגבי האופן הנכון שבו כדאי לעשות את "הניסוי הישראלי", כלומר איזה מידע ניתן יהיה לקבל אחרי שחלק גדול מאוכלוסיית המדינה יתחסן, כיצד כדאי לאסוף אותו. זאת משום שפייזר פחות רגילה לבצע ניסויים אפידמיולוגיים ברמה של מדינות. ארגון הבריאות העולמי יקבל גם הוא מידע מישראל, אם כי לא את כל המידע שתקבל פייזר. רוב המידע המעניין את הארגון, גלוי ממילא.