האיסור על יציאה לשטח פתוח הוא טעות

אנחנו עוד מעט סוגרים שנה בצל הקורונה. בשלב הזה של ההתמודדות עם המגפה כבר כולנו יודעים, על בסיס מחקרים, שהכי בטוח בשטח הפתוח, שסיכויי ההדבקה נמוכים בשיעור ניכר כשנמצאים בחוץ בהשוואה לשהייה במבנה, שהאוויר הפתוח עושה לנו רק טוב - פיזית ונפשית. שהיציאה אל הטבע והמרחבים הפתוחים חיונית לבריאות שלנו, הפיזית והנפשית.

במדינות אחרות, עם מזג אוויר "מפנק" פחות ממזג האוויר הישראלי, העבירו חלק משמעותי מהפעילות החינוכית החוצה, אל המרחב הפתוח, ומעודדים את הציבור לצאת אליו גם כן. ואצלנו? תקנות הסגר השלישי אוסרות טיולים במרחב הפתוח. כלומר, מותר לצאת מעבר לקילומטר מהבית, לשורה של מטרות, אבל טיול היא לא אחת מהן.

עוד קודם להחמרת המגבלות, כאשר מערכת החינוך פעלה במהלך הסגר, היא לא אפשרה טיולים, גם לא בקפסולות שיושבות סגורות יחד בכיתה כל היום . אגב, ההנחיות המקוריות שאושרו על-ידי הממשלה קבעו גם איסור מפורש לקיים פעילות בשטח פתוח, אולם למרבה השמחה, לא אושר השמחה בוועדת החינוך של הכנסת.

בחינוך הלא פורמלי הכולל את תנועות הנוער וחוגי הסיירות המצב עגום עוד יותר, וגם לפני הסגר, החל מתחילת שנת הלימודים הנוכחית, לא התאפשרו במסגרתו טיולים כלל. מה יותר הגיוני מלהוציא קבוצות קטנות, מפוקחות ומודרכות לשטחים הפתוחים? שהנוער יסתובב ברחובות או בקניונים ללא כל הכוונה?

ההגבלות והאיסורים להתמודדות עם משבר הקורונה משקללים שני פרמטרים עיקריים: רמת הסיכון להידבקות במחלה והערך הציבורי וההכרה בחשיבותה של פעילות כזו או אחרת. רמת הסיכון הכרוכה בפעילות באוויר הפתוח נמוכה עד אפסית, נהפוך הוא - היא נושאת בחובה תועלות בריאותיות.

לא נותר אלא להסיק שיחסי הציבור של היציאה אל הטבע, של הטיילות ובכלל ההכרה בחשיבותו של הטבע לאדם - נמצאים בהערכת חסר ובסדר עדיפות נמוך בהרבה מהמקום הראוי להם.

ואכן, למשך תקופה ארוכה, בזמן שחוג סיור ובו עשרה ילדים ומדריכה לא יכול היה לצאת לטיול אחראי ובטוח פה בארץ, למשל בנחל כזיב, יכלו עשרות עד מאות אנשים להצטופף בדלפקי נתב"ג, לאחר מכן לנשום את אותו אוויר למשך שעות במטוס סגור, שיביא אותם אל יעד כזה או אחר בחו"ל שם יוכלו לבלות כרצונם, ולחזור ארצה ללא מגבלה.

ערב הסגר השלישי בוטלו אלפי ימי טיול של ילדים ובני נוער בטבע, טיולים אחראיים, ערכיים ובטוחים. הממשלה לא רק שאינה מעודדת את היציאה למרחב הפתוח, אלא שהיא משאירה אותה לסוף הרשימה.

מה עוד צריך לקרות ומה צריך לעשות כדי שמקבלי החלטות יפנימו שהטבע אינו בעיה, אלא הוא חלק בלתי נפרד מפתרון משבר הקורונה: היציאה אל הטבע, כמו גם השמירה עליו, התמודדות נכונה ואיתנה למניעה של התפרצות מגפות והתמודדות עם החיים לצידן, עוברת דרך מערכת יחסים בריאה עם הטבע.

אנו בימים קשים של סגר מחמיר, של התמודדות עם תחלואה גוברת, סגר שנקווה כי הוא הסגר האחרון. אבל דווקא ובמיוחד כעת, כאשר מתחיל השיח על אסטרטגיית החזרה לשגרה, חשוב לזכור ולהזכיר את מקומה החיוני, הערכי והבטוח, של היציאה אל הטבע והמרחב הפתו., ולקבל החלטות בהתאם.

אני קוראת למקבלי ההחלטות - אל תשאירו את היציאה לטבע לתחתית סדרי העדיפויות. אפשרו את היציאה למרחב הפתוח, ועודדו את הילדים ואת צוותי ההוראה לצאת ביחד אל הטבע, כצעד ראשון במסגרת החזרה לשגרה, למען תחילתה של תקופה בריאה יותר, לגוף ולנפש.

הכותבת היא מנכ"לית החברה להגנת הטבע