צעד נוסף בהיחלשות הדמוקרטיה בישראל

פסק הדין שניתן בימים אלה בבית המשפט המחוזי בלוד הוא פסק דין רווי בעיות הן משפטיות והן מהותיות.

מקריאת פסק הדין, מתעוררת תחושת אי נוחות על כך שבית המשפט לקח לעצמו תפקיד ביקורתי החורג מההליך אשר נדון בפניו. יש לזכור כי מדובר בהליך של תביעת לשון הרע של אדם קונקרטי המופיע במשך דקות ספורות בסרט ג'נין ג'נין, ועל אף זאת, בית המשפט לקח לעצמו את החירות לדון בתכנים שונים בסרט אשר כלל אינם קשורים לתובע ולתביעתו - כאילו שבית המשפט הינו הסנגור של המדינה ושל צה"ל. יהיו האומרים שזה טוב שבית המשפט בחר להגן על המדינה מפני הסרט, אך זו תהיה אמירה החותרת להליך המשפטי הקונקרטי ולעצמאות בית המשפט.

במיוחד, יש לזכור את החלטת בג"ץ 316/03 בכרי נ' המועצה לביקורת סרטים ואח', בו דחה בית המשפט העליון את החלטת המועצה לביקורת סרטים בישראל לאסור את הקרנת הסרט: "תחולת חופש הביטוי גם על ביטויים שאמיתותם שנויה במחלוקת הינה משמעותית במיוחד כשמדובר בהתבטאויות שלהן השלכות פוליטיות דומיננטיות, כמו הסרט 'ג'נין, ג'נין', שלגביו קשה להבחין בין מגמתו הפוליטית לבין הטענות העובדתיות המוצגות בו. ואכן, כפי שכבר צוין, העותר לא התיימר להציג בסרט תמונה מאוזנת של האירועים, אלא לתת ביטוי לסיפור הפלסטיני. המועצה אינה רשאית להגביל השמעתם של ביטויים שמעיקרם הם אידאולוגיים או פוליטיים אך משום שרשויות השלטון, חלק מהציבור או אף רובו חולקים על ההשקפות המובעות בגדרם".

פסק הדין שניתן השבוע פוגע באופן אנוש בחופש הביטוי ומונע מאנשים שקולם לא נשמע בציבוריות הישראלית (תושבי מחנה הפליטים ג'נין), לספר את הסיפור שלהם. השמעת קול, הגם שמנוגד לחלוטין לנרטיב הישראלי, הוא מרכזי לכל משטר דמוקרטי וליצירת בני אדם בעלי חוש ביקורתי.

הסעד שקבע בית המשפט, של איסור הקרנת הסרט ואיסוף עותקיו, הינו אנכרוניסטי, דרסטי ואף מזכיר משטרים אפלים. גם לאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי עולה מהסרט לשון הרע נגד התובע, הרי שחופש הביטוי והיצירה מחייבים את בית המשפט לקבוע סעד מידתי, אשר מצד אחד בכוחו להסיר את הפגיעה בשם הטוב של התובע, ומאידך מאפשר את המשך הקרנת הסרט המתוקן. בית המשפט יכול היה לקבוע שיש להסיר סצנות מסוימות של הסרט, שיש לכתוב הערה בתחילת הסרט ובסופה או שלל אפשרויות אחרות כדי להסיר את הלשון הרע נגד התובע. ההחלטה הגורפת שקבע בית המשפט מחזקת את הטענה כי בית המשפט הפך לצד בהליך משפטי המוקיע את הסרט בכללותו.

העובדה שבית המשפט ראה לנכון למעשה לחזור על ההחלטה של המועצה לביקורת סרטים אחרי שזו נפסלה על-ידי בג"ץ, במסגרת הליך לשון הרע, צריכה להעלות סימני אזהרה בנוגע לתפקידו של בית המשפט בהגנה על הדמוקרטיה.

משטר דמוקרטי אשר אינו יכול להתמודד עם יצירה קולנועית ביקורתית, הוא משטר הבנוי על יסודות דמוקרטיים חלשים. בפסיקתו, בית המשפט בחר לקחת צד פופוליסטי תוך מחשבה שזה מגן על החברה בישראל, אך בפועל, זהו צד נוסף להיחלשותה של הדמוקרטיה הישראלית והזכויות הבסיסיות שהיא אמורה לכבד, גם כאשר מדובר בדברים קשים לשמיעה ולעיכול. 

הכותבת היא עורכת דין לזכויות אדם המתמחה בחופש הביטוי והמחאה